חידושי רמב"ן על חולין ע״ח

1 הא דתנן ושניהם כשרים ושניהם סופגים. מצאתי בה"ג ואי עבר ושחט אמה ובתה בחד יומא קמא שרי למיכלי' בשעתי' בתראי משהי ליה עד לאורתא ואכיל ליה ואי במזיד שחטיה לבתרא מלקינן ליה ולאורתא שרי באכילה ולא מצאתי זה בתלמוד וקנס הוא שלמד ממעשה שבת ואין תלמודו עולה יפה.

2 מנין לאותו ואת בנו שנוהג במוקדשי'. פי' לדברי ר"ש שאמר שחי' שאינה ראויה לא שמה שחי' והלא שחי' קדשים שחי' שאינה ראויה היא ואפי' לר"מ דאמר שחי' שאינה ראויה שמה שחי' איצטריך כדאמרי' בפ' כיסוי הדם ור"מ אטו אותו ואת בנו בקדשי' מי לא נהיג והיינו בכה"ג מה"ט דבריו של ר"מ באותו ואת בנו כ"ש דנוהג במוקדשים ואין צורך בכך.

3 ואמר רבא זו בנין אב כ"מ שנאמר שה שה אינו אלא להוציא את הכלאים. פירש"י ז"ל משה כבשים ושה עזים מדלא כתב שה כבשים ועזים. ולא משמע הכי בפ' מרובה דגרסי' התם אלא כי אתמר דרבא לפדיון פטר חמור כדתנן אין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי ומקשי' ולר"א דתנן ר"א מתיר בכלאים מפני שהוא שה למאי הלכתא אמר לך ר"א כי אתמר דרבא לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ודלא כר' יהושע דאי ר' יהושע משור שה כבשים נפקא עד שיהא אביו כשב ואמו כשבה ובספ"ק דבכורות מייתי' עלה דהאי מתני' דאין פודין לא בעגל מתני' מני בן בג בג היא דתניא בן בג בג אומר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן בפסח פרט לכל השמות הללו אלמא מפסח גמר ומיהו התם ג"ש והכא בנין אב.

4 והא דאמרינן שאני הכא דאמר קרא או לרבות את הכלאים. איכא למידק משור או כשב דרשי' להוציא את הכלאי' כדאמרינן בפ' השוחט א"ל התם כיון דלא כתיבא ביה מיעוטא וממילא נתרבה אצטרי' רחמ' למעוטי שלרבותו לא היה צריך אבל כאן שכתב שה שמשמעו סתם להוציא את הכלאים כדרבא למעטו אינו צריך הא לא בא הכתוב אלא לרבותו.