חידושי רמב"ן על חולין נ״ג

1 א"ל אף לחולדה יש דרוסה. פי', רב כהנא ורב אסי שאלוהו סתם אם יש שום דריסה לחתול והוא השיב שאף לחולדה מצינו שיש דריסה וחזרו ושאלוהו אם יש בכל או במקצת אמר להם לא אמרתי בכל שאף לחתול אין דרוסה בכל וחזרו ושאלוהו בשניהם חתול וחולדה שוין הן לגמרי וכל מה שיש לזה יש לזה בדרוסה או יש להם הפרש והשיב שיש הפרש בגמ' פירשו.

2 ואיכא דאמרי נץ בדרברבי מינייהו. פירש"י ז"י ואפ"ה עוף דק הם ואין בו ספק כמו שכתבתי שלא נחלקו ר' יהודה וחכמים בנץ דלדברי הכל בעוף הדק אין בגס לא ועוד שכבר אמרו שלא בא ר' יהודה אלא לפרש דברי חכמים והוצרכתי לפרש זה מפני שרבינו הגדול ז"ל כתב סתם ונץ יש לו דרוסה בעופות ולא פי' משום שסמך לו על משנתינו ושאר עופות טמאים יש לה' דרוס' בדכוותייהו אפי' גם לגס ואין צ"ל דק לדק או גס לדק. ושועל שאמרו יש לו דרוסה מספק מכל מה שיש לחתול דרוסה אבל באימרי רברבי דאין לחתול דרוסה לא כדאמרינן ההוא חתול הוה. ואי ק"ל א"כ מאי האי דאקשינן בליש' בתרא מרחל של בית הינו שאמרו בה אין דריסה לשועל דלמא רחל גדולה י"ל מפני שאמרו אין דריסה לשועל משמע כלל לא שהיה להם לומר ובא מעשה לפני חכמים והתירוה. אלו פשטן של דברים, אבל יש להחמיר ולומר שאם תמצי לומר יש דרוסה לשועל אפי' בגדולים של בהמה דקה יש לו לפי שהוא חי' וגדולה מן החתול ואם אין לו בגדולים אין לו כלל שכל שדורס בכיוצא בו יש לו דריסה ושועל גדול הוא בבהמה דקה וכלשונינו ראשון ראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל שהשועל כחתול ובגדיים וטלאים הוא שיש לו דרוסה. ושוב מצאתי להראב"ד ז"ל שאמר זאב ושועל בבהמ' דקה ל"ש גדולים ול"ש קטנים ואינו נכון בעיני דמתני' לכולהו לישני ממעיט מן הזאב ולמטה חוץ מגדיים וטלאים שאינם בכלל דמינין קתני וי"א שכשאמרו זאב אין לו דריסה בבהמה גסה ה"מ בגדולים אבל בעגלים יש לו דריסה ואין זה כלום דמתני' בדקה ולא בגסה כלל משמע ואלו היה כדבריהם לא הוה משתמוטי מתניתין וגמרא מלפרשה ועוד לא מצינו להגאונים ז"ל שאמרו כן ואין לחוש.

3 אימר שלמא עבוד. ואימר רוגזיה נח לא בשונרא אלא ה"ק לכל הדורסין בין בחיות בין בעופות תולין בדברים הללו וכן מצאתי למקצת חכמי צרפת ז"ל וכן בדברי הרמב"ם ז"ל.

4 בקוץ עד שתנקב לחלל. פי' הא משנקב' לחלל אסורה דומיא דאידך בדרוסה עד שיאדים הבשר וטעמא משום דחיישי' שמא נקבו הדקין או הריאה והלב והמרה ואי אפשר בבדיקה לפי שאין אנו יודעים באיזה מקום הוא שנבדוק עליו ולא דמי לישב לה קוץ בוושט דסגי לן בבדיקת הסימן ואנו יודעים שהנקב בו ולא דמי לנפילה דהתם מיקרע קרע וטפי ממשהו הוי וה"נ לא בדקינן במחט הנמצאת ואין לפ' דמשתנקב לחלל אעפ"י שלא ניקב כלום במעי' טרפה דהא לא קתני נקיבת הדופן כדאמרינן לעיל ועוד בהדיא תנן יצאו בני מעיה ולא ניקבו כשרה. וי"ל דמחט הנמצא כיון דלית ליה דוכתא למעבר חוששין שמא קרום עלה מחמת מכה בנקב ובזה הטעם כתב בעל ההלכות אבל בקוץ עד שתנקב לחלל ותטרוף קאמר כלומר שבודקי' אם נקבה באחד מן האיברי' המטרפי' בנקיבתם ואין זה במשמע אלא אף בקוץ כיון שנכנס לחלל וכולו מלא איברים שנקובתם במשהו י"ל נמי שחוששין שמא קרום שעלה בנקב הוא.