חידושי רמב"ן על חולין כ״ט

מהדורה: חידושי הרמב"ן, ירושלים תרפ"ח-תרפ"ט

מפרשים:
1 והא דאסיקנא בשחיטה דבעינן רוב הנראה לעינים. פירש"י ז"ל שיהא רוב גמור וניכר פי' לפירושו לאפוקי מחצה על מחצה שאינו כרוב שכל שהוא יותר ממחצה נראה לעינים הוא. ואין פי' כענין שאמרו בברכות דף מ"ח ע"א רובא דמינכר בעי' שהוא רוב גדול שניכר מרחוק. תדע דהא גבי טרפה נמי אמרינן דבעינן רוב הנראה לעינים ואין ספק שכל שהוא יותר ממחצה בין בחוט השדרה בין בקנה פגום טרפה וכדפירש"י ז"ל. ותניא בת"כ ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור וכו' צריך לומר בין חמור לפרה והלא כבר מפורשין הן א"כ מה ת"ל ולהבדיל בין הטמא בין בהמה טמאה לך בין טהורה לך בין שנשחט רובו של קנה לשלא נשחט אלא חציו וכמה הוא בין רובו לחציו מלא שערה ולא היה צריך רבינו הגדול ז"ל לכתוב בהלבו' ודוקא רוב הנראה לעינים דהא תנן חצי א' בעוף וא' וחצי בבהמה אבל נראה שאין זה מסכים עם מה שכתבנו ואין בו בית מיחוש.
2 הי בחולין והי בקדשים. פירוש נ"מ לוורידין כר' יהודה דאי רישא במוקדשין בחולין לא צריך ועוד לכדרב אשי בששחט ב' ראשין דאי במוקדשין בחולין לכתחלה נמי ועוד ברוב של א' כמוהו דלא קתני רישא עליה שחיטתו כשרה בדיעבד אבל לכתחלה לא והשוחט אפשר לפ' דאאחד בעוף קאי אבל סיפא קתני או רוב ב' בבהמה שחיטתו כשרה דמשמע דיעבד אבל לכתחלה לא ואי במוקדשין בחולין י"ל אפי' לכתחלה נמי וזה אינו מחוור דמסקנא דסיפא במוקדשין ומסתמא לכתחלה בעי' ב' בין בעוף בין בבהמה ולישנא דלעיל לא פליג, ותרוייהו איתנהו.
3 ואמר רב כהנא תזבחהו כתיב. פירש"י ז"ל ויש אם למסורת. ותמהני א"כ היכי א"ר יוחנן זו דברי ראב"ש סתימאה הא כמה אשלי רברבי איפליגו ביש אם למקרא ולמסו'. ויש לפרש דהכא משום הכי דרשי מסורת משום דמסורת גופיה לא מכחיש להו למקרא דתזבחהו לכל חד וחד אמר רחמנ' וכמה מצות בתורה בלשון רבים נאמרו כדכתיב וכי תזבחו זבח תודה לפי' דריש ר"ש האי מסורת ורבנן לא דרשי לי' אי משום דלית להו יש אם למסו' כלל אי משום דתזבחוהו תזבח לא משמע להו ולגופיה אצטריך שאין אחד שוחט ב' זבחים או שמא ממקום אחר נתרבה להם או מדכתיב תזבחוהו תזבחו. והא דתנן ומרק אחר שחיטה על ידו. אפי' לראב"ש אתיא שכיון שאינו דבר המעכב בשחיט' אינו בכלל ב' שוחטים זבח א' שהרי כהן הדיוט אינו שוחט בו ביום וממרק על ידו משום דלא מקריא שחי' כדמפ' בגמ'.
4 הויא ליה עבודה בזר ותנן כל עבודות יוה"כ אינן כשרות אלא בו. פי' לאו דוקא לפוסלו שהרי אפי' בפרו של כ"ג מסקי' בפ' טרף בקלפי שכשרה בזר אלא מ"מ אין מוסרין עבודה בו ביום אלא לכ"ג והיינו דקאמר לכתחלה היכי שביק ליה וכו'. ובתוס' מפרשים לשון אחר דמירוק שחיטה צורך קבלה דלדם הוא צריך ומקבלה ואילך מצות כהונה וזה כבר התחילו בקבלה קודם מירוק והתחילה מצות כהונה. וזה אינו נ"ל, דהא ס"ד השתא לא מירוק יהא פסול ועיקר שחי' היא. ועוד א"כ שחי' בזר שכשרה בלא מירוק הוא ואדרבה א"ת לא מירק כשרה שחיט' הו"ל מירוק צורך קבלה וטפי מיפסיל באחר. ויש להם לדחוק ולומר דכיון דבחולין לא צריך ודאי לאו שחיטה הוא ואם פוסל בדיעבד פוסל מדין קבלה הוא ואי כשר בדיעבד אף צורך קבלה לא הוי.
5 ור' יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף. איכא דק"ל דאמר רבא ביבמות פ' החולץ הלכה כריש לקיש בהני תלת ובשאר הלכה כר' יוחנן אלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ס"ל לרבא כרבי יוחנן ובמסכת זבחים ל,א א"ל רבא לאביי מי סברת ישנה לשחי' מתחלה ועד סוף אינה לשחיטה אלא בסוף אלמא בהא נמי כר"ל ס"ל וא"ל הכא משמיה דלוי אמרה ר"ל לשמעתי' ולאו שמעתא דידיה אלא דלוי היא וזה צ"ע ובדיקה. ובה"ג כתב כאן והלכתא אינה לשחיטה אלא בסוף מן מה דאי' בתמיד נימא קסברי אחרים אינה לשחיט' אלא לבסוף וכדרבא דאמר עדיין היא מחלוקת והא דרבא איתא בכל הזבחים ותו טעמא אחרינא מהכא רבא אמר פרכוס שאמרו בסוף שחי' אלו דבריו ז"ל והא דפרכוס אינ' סתם ראיה.
6 שהרי עשה בו מעשה חטאת העוף למטה. פירוש שאילו לא נעשה בו אלא מעשה חטאת העוף אמרינן נמשכת עולת העוף ונעשית חטאת העוף וכדאמרינן בפ"ק בפ"ז דשחיטת קדשים אבל מכיון שנעשה בה מעשה חטאת ומעשה עולה פסולה.
7 כיצד אירע בה פיסול בשחיטה אינה מטמאה בגדים. פירש"י ז"ל כגון שנתנבלה דאין כאן עבודה אם שרף אותה או אסף אפרה ולא נגע בה אפי' נגע בה בפשוטי כלי עץ שלא טמאתו משום נבלה אינו טמא משום מתעסק בפרה והיינו דאמרי' נפסלה בשחיטתו קאמרת שאני התם דאיגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה כלל. ואינו נכון, שאם בשאר פסולין אינו כן ליפלוג וליתני בדידה בד"א כשנתנבלה אבל אירע בה פיסול אחר קודם פיסולה מטמאה בגדים וכמו דאמר בגמ' מדלא קתני הכי ש"מ דאינה לשחיטה אלא לבסוף. אלא מאי אירע בה פיסול כגון שעשה בה מלאכה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף והיינו דקתני מטמאין בגדים ופוסלין אותה במלאכה ואינן מטמאין בגדים כיצד וכו' ואפי' בפיסול מלאכה אמר רבא דכיון שלא נגמרה כדין פרה איגלאי מילתא דלאו פרה הוא שאין דין פרה עליה עד שתשחט ולכשתשחט בפסול איגלאי מילתא שאינה מטמאה מתחילת שחיטתה לפי שישנה לשחי' מתחילה ועד סוף והא דקא פליג בהזאתה קודם פיסולה וכו' ה"ה בשרפתה אירע בה פיסול בשרפת' קודם פיסולה מטמא' בגדים ולאחר פיסולה אינה מטמאה בגדים אלא בהזאתה רבותא קמ"ל שמשעה שנשחטה מקריא פרה וכ"ש בשרפתה שכבר הוזה דמה. ומיהו לפי הספרים שכתוב בהם נתקלקלה שחיטה קאמרת משמע כלשון רש"י דקלקול שחיטה היינו פסולה.