חידושי רמב"ן על חולין ל״ד

מהדורה: חידושי הרמב"ן, ירושלים תרפ"ח-תרפ"ט

מפרשים:
1 ואנא אמינא ר' יהושע היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת הקדש. פי' קסבר עולא כר' אסי דאמר האוכל ג' של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו ב' לקדש כדאי' בשמעתי' ור' אסי נמי קאמר לא מיבעיא קאמר וכו' אלמא עולא ור' אסי אמרו דבר אחד. ולא ידעתי מי הזקיקו לרש"י ז"ל בל' ראשון ל"מ קאמר לומר דכ"ש שיש בהם ג' אבל לא אמר שהג' עושה האוכלו ב' אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה לפי שטהרתה טומאה היא אצל הקדש חדא ללישנא דגמרא דצריך למימר ל"מ קאמר לא דייקא הכי ור' אסי נמי בלשון הזה קאמר שהאוכל ג' ב' ועוד שא"כ ג' מחלוקות בדברי ר' יהושע ואין עליך לדין כלשון ראשון אלא כלשון אחרון שפירש"י ז"ל דלעילא ג' של חולין שנעשו על טהרת הקדש כג' שנעשה על טהרת תרומה לגמרי והאוכלו ב' להקדש כמו שפי'. ולפי לשון זה עולא בהדי' פליג אדרבה בר בר חנה דאמר אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש שלדברי עולא שוין הן לגמרי. ומיהו יש שאלה מנא להו דלרבה בב"ח מתני' דלא כר' יהושע דילמא לעולם ר' יהושע וכי ממעט ר' יהושע חולין שנעשו על טהרת הקדש משני ממעט להו אבל לעולם יש בהם ג' כדקאמר לי' ר"א ג' ב' למה וא"ל אף אני לא אמרתי וזה שאלה קשה לפי אותו לשון ראשון של רש"י ז"ל והוצרך הוא לתרץ ולומר דאי טעמא יהיב למילתי' ואמר דאלו חולין הוא שנעשה חולין שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה והיינו משום דטהרת' טומאה היא אצל הקדש ולעולם ג' בחולין שנעשו על טהרת הקדש מאי קא מותיב לי' ר"א ג' ב' למה הא אשמעינן ר' יהושע טעמיה. ואין תירוץ זה נכון ולא מחוור. חדא שאעפ"י שדברי ר' יהושע מפורשין בחולין שנעשו על טהרת תרומה דווקא עדיין י"ל לר"א פתחון פה לשאול למה ומאי שנא אלו מאלו ועוד שדברי ר' יהושע מתחלה סתם נאמרו על חולין שנעשו על טהרת תרומה, גליון והי' ר"א שיאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש שהג' עושה ב' לו וריה"ו אמר אלא חולין שנעשו על טהרת תרומה אבל בנעשים על טהרת הקדש ג' יש בהם אלא שאינו עושה ב' כדברי עולא והרי הרב ז"ל אמר דלעולא נמי אית ליה אף אני לא אמרתי וכו' אלא קסבר דטעמא הוא דיהיב למלתי' שלישי למה שני משום דתרומה טהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש אית בהו שלישי אלא שאינן עושין שני וא"כ מה ראה עולא בדברי חברי' לעשותן חולקין עליו זה ודאי אי אפשר. אבל לפי הלשון האחר שכתבנו לומר דכיון דשמעינן ליה לרב' בר בר חנה דא"ר יהושע דוקא קאמר בשלישי שנעשו על טהרת תרומה ושמעינן נמי למקצת חבריי' דאמרי מתני' דלא כר' יהושע כדאמר ר' אלעזר א"ר הושעי' לעיל ממיל' שמעינן דרבב"ח היא ומשמעת' הוא דנפק' להו ולא בעי לאפושי ג' מחלוקת בדברי ר' יהושע. וליכא למימר דמסתבר' להו לרבנן וגמ' דגמ' דאי טעמיה דר' יהושע בג' שעושה ב' משום דטהרתה טומאה הוא אצל הקדש הה"נ לג' של חולין שנעשו על טהרת הקדש שאף הן טומאה אצל הקדש אלא דס"ל שאין בהן ג' כלל דהא ליתא דתנן בחומר בקודש ר' יוחנן ן' גודגדא היה אוכל בטהרת הקדש כל ימיו והית' מטפחתו מדרס לחטאת אלמא לקדש גופיה טהור וכ"ש בפירי לאכול פירות וטעמיה דר' יהושע לעולא משום דכולהו טומאות דרבנן אשני אוקמינהו ולא משום דטהרת חולין שנעשו על טהרת הקדש נמי טומאה היא אצל הקדש עצמו. תדע דהא פרכינן אדר' אסי מהא דאף אני לא אמרתי אלא בתרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש ולא מתרץ דלא מיבעי' קאמר ל"מ בקדש דאית בהו שלישי אלא אף בתרומה איכא ג' ומפ' טעמא בתרומ' וה"ה לקד' דתרווייהו טהרתן טומא' הוא אצל הקדש דהא לר' אסי גופיה ל"מ קאמר דקאמרי אאית בהו שלישי בלחוד קאמר אבל דליהוי ג' ב' טפי הוי רבות' בקדש מבתרומה והלכך מצינן לתרוצי הכי אף אני לא אמרתי אלא בתרומה וה"ה לחולין שנעשו על טהרת הקדש ולאפוקי קודש עצמו דלא אלא ש"מ שאין לומר בחולין שנעשו על טהרת הקדש דטהרתן ליהוי טומאה אצל הקדש לכשתמצי לומר כקדש דמו ואית בהו ג'. ויש מתרצים דאי ס"ד יש בהן ג' בחולין שנעשו על טהרת הקדש הואיל ופירש רבי יהושע דין ג' שנעשו על טהרת תרומה למה לא פירש דין ג' שנעשה על טהרת הקדש אם הוא ג' ופוסל את הגוף אם לא אלא ש"מ שאין בהן ג' כלל. וזה אינו מחוור לי משום שכיון שהוא שוה בו לדברי ר' אלעזר לא הוצרך לפ' ור"א בכל החולין קאמר בין הנעשים על טהרת הקדש בין שנעשים על טהרת תרומה כשתמצי לומר חולין שנעשו על טהרת הקדש יש בהן ג'.
2 דאלו אוכל מאכל כביצה. פירש"י ז"ל שהמאכל מקבל טומאה מכביצה אוכלין שנגעו בו מכלל שלטומאת עצמן בכל דהו ובמסכת פסחים פ' כ"ש כתב אוכלין ומשקין מטמאין בכל שהן אבל אין מטמאין אחרים אלא אוכלין בכביצה ומשקין ברביעית ואני שמעתי שאף לקבל טומאה בעינן כי האי שיעורא אלו דבריו ובמס' סוטה פי' טעמו מדתניא בספרא מכל האוכל מלמד שהוא מטמא בכל דהו יכול יטמא לאחרים אפי' בכל דהו ת"ל אשר יאכל אינו מטמא אלא בכביצה פי' בכביצה משום דדרשינן ביה אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליע' מחזי' יותר מכביצה והכי איתא בפ' בתרא דיומא פ,א. ורבי' יעקב ז"ל דן כשמיעתו של רש"י ז"ל ופי' שדין התורה בכביצה בין לטומאת עצמן בין לטמא אחרים ומד"ס מקבלין טומאה בכל דהו וההיא דספרא אסמכתא היא ויש כיוצא בזה בספרא וספרי הרבה וראיה הביאו לדבר מדתניא התם בספרא אותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואין אתה שובר אוכל לטהרתן. וא"ת כל שהוא היאך עלה על הדעת שישבור אוכלין ויטהרו וזו אינה ראיה שהרי אמרו טלית שהתחיל לקורעה כיון שנקרע רובה טהורה וכדאיתא בפ' העור והרוטב ואע"ג דג' על ג' מקבל טומאה מן התורה לפיכך הוצרך הכתוב למעט שבירת אוכלין. ועוד השיב ר"ת ז"ל מדאמרינן במסכת נזיר ובפרק אלו עוברין גבי השום והשמן של תרומה וכו' מקום מגעו אמאי פסול והא ליכ' כביצה אלמא אינו מקבל טומאה בפחות מכביצה ורש"י ז"ל מחקו מן הנוסחאות. ועוד הביא ראיה מדאמרינן בפרק כ"ש טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהורין ומפרש התם במשקין שלא הוכשרו עסקינן לאימת מטמו לכי סחיט להו כי סחיט להו בציר להו שיעורא ואמאי והא בכל שהוא מקבלין טומאה. וזו הראיה אינה נכונה בעיני שאפי' כדבריו מדבריהם טמא והכא טהור קתני שאין לו טומאה כלל אלא כיון שסחט משקין שבהן מפרש פרישי ולא מבלע ההיא שעתא וליכא האי שיעור' דאוכל לטמויי משקין. ועוד מדגרסינן במסכת שבת פ' המצניע צא,א בעא מיניה רבא מר"ן זרק כזית תרומה לבית טמא מהו למאי אי לענין שבת כגרוגרות בעינן אי לענין טומאה וכו' לעולם לענין שבת וכגון שהיה פחות מכביצה אוכלין והאי משלימו לכביצה מאי מדמצטרף לענין טומאה מיחייב אלמא אינו מקבל טומאה כלל אלא בכביצה. ויש לדחוק ולומר דהכי מיבעיא ליה כיון דחשוב צרוף לענין לטמא לאחרים מיחייב נמי משום שבת אעפ"י שכבר נטמאת קודם הצרוף של פחות מכביצה ואינו מתחייב באותו צרוך משום מטמא תרומה ואינו נכון ושם כתבתי. עוד יש תשובה ממה ששנינו במס' אהלות פי"ג אלו ממעטין פחות מכביצה אוכלין וכו' וזה הכלל הטהור ממעט והטמא אינו ממעט אלמא פחות מכביצה אוכלין אין מקבלין טומאה. והרמב"ם ז"ל פירשה לזו בשאינן מוכשרים ופחות מכביצה אינן חשובין. ואינו מחוור דהא משמע דסיפא משום דבר המקבל טומאה קתני לה דומיא דשארא. ולדידי נמי קשיא שמעתא דהעור והרוטב דמקשינן ומי איכא כביצה אוכלין בחד דרא ודחיק לה טובא בחיטי דשמעון ן' שטח ולא קאמר דלקבל טומאה לא בעינן כביצה . לפי' פי' ר"תז"ל שפחות מכביצה אוכלין אין להם טומאה מד"ת ויש להם טומאה מד"ס וכן מוכח ודאי במשניות דקתני אין בו כביצה הוא טמא ברפ"ב דמסכת טהרות אלמא מקבל טומאה והיינו מדבריהם וההיא דפ' המצניע לענין חיוב איתמר ומדאורייתא היא וכן מה ששנינו במס' אהלות מדאורייתא ואפשר שאעפ"י שגזרו עליהן טומא' ממעט בחלון שלא החמירו כל כך בטומאת אוכלין ואעפ"י ששאר הטומאות מדבריהן אינן ממעטין בדקתני התם בלבנה מבית הפרס באוכלין פחותין לא אחמור לפי שאינן ראויין ומתבטלין הם. והא דאמרינן בנזיר והא ליכא כביצה ולא מוקמינן לה בטומא' של דבריהם אומר ר"ת ז"ל משום דע"י תערובת לא גוזר רבנן וכן הא דאמרינן בפ' אלו עוברין הפת שעפשה ונפסלה לאכי' אדם והכלב יכול לאוכלה מטמא טומאת אוכלים בכביצה היינו טעמא נמי שלא גזרו חכמים שיקבלו אוכלין טומאה בפחות מכביצה אלא באוכלין הראויין למאכל אדם שמא יאכל אפי' כביצה משום דדעתיה עלייהו אבל בשאינן ראויין לא גזור וזהו שהוצרך התנא לפרש בכביצה ולא קתני טומאת אוכלין סתם כדקתני סתם כדקתני בכל דוכתא.
3 הא דתנן הראשון שבחולין טמא ומטמא. פירש"י ז"ל מטמא אוכלי תרומה והב' פוסל אוכלי תרומה והג' נאכל בנזיד הדמע כלומר אינו פוסל תרומה אלא נאכל הוא עמה שאם יש לו מקפ' של חולין שלישי נותן לתוכו תבלין ושום ושמן של תרומה ואקשינן ספינן במידי דפסול ליה גופיה ואכיל ליה תרומה בהדיא דהכא ודאי בחולין שנעשו על טהרת תרומה עסקינן מדמני בהו שלישי ופרקי' הנח לנזיד הדמע שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ואינו אסור באכילת אותה תרומ' בטומאה לפי שאין אכילתה מצטרפת שאין בו כזית בכדי אכי' פרס. והוא השיב על דברי עצמו ז"ל דליש' דתלמודאמשמע דלאו משום תבלי תרומה פריך אלא מדספינן ג' של חולין ועוד דבלאו תבלי תרומה מוזהר הוא מלפסול הגוף דאמרי' בפרק בתרא דיומא ולא תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גופיה דאורייתא ואפי' למ"ד לאו דאורייתא איסורא דרבנן מיהא איכא. ותמהני על זו הקושיא דטומאת גויה אי דאורייתא אי דרבנן היינו שגא יאכל אח"כ תרומה וקדשים א"נ ברגל דהא לאו דטומאת נבלות עצמן בהכי מיתוקמי והאיך יאסור כהן לפסול גופו בטומאת גויה והוא מותר לנגוע בנבלה עצמה. והרב ז"ל חזר ופי' דבחולין גרידי קיימי והכי קתני והג' נאכל אפי' הוא נזיד הדמע כלומר מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה ויגע בהן ב' של חולין משנתערבו והכי פריך דכיון דנזיד הדמע הוא ע"כ בטהר' תרומה בעי למיכליה מעתה והו"ל חולין שנעשו על טהרת תרומה כשנגעו בב' ואי אמרת בג' דידהו פסול גופא לתרומה ספינן ליה להאי כהן במידי דפסול ליה לגופי' ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולא חולין שנעשו על טהרת תרומה הוו דלא בעו למיכלינהו בטהרת תרומה והוו להו כחולין גרידי זת"ד של רש"י ז"ל. ובתוספות הקשו לפי' א"כ מעיקרא דס"ד דאיכא כזית בכא"פ היאך נאכל תרומה טמאה. ואין זו קושיא שיש להעמידה כשנגע הב' למקפה שהיא של חולין ולא נגע בשום ותבלין שבהם שהן תרומה ואינו פוסל התרומה עצמה בנגיעה זו. ומיהו לדידי קשיא הא דאמרינן בפ' אלו עוברין מקפה של חולין ושום ושמן של תרומ' ונגע ט"י במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו וא"ת חולין שנתערבו בשום ושמן של תרומה כחולין שנעשו על טהרת תרומה הוו פסול את כולה הא בחולין גופייהו אית להו ג' והתם מוקמינן לה בדאיכא כזית בכא"פ ש"מ דאפ"ה לית בהו ג'. ולאו קושיא היא, דנהי דאית בהו ג' הקילו שלא יהא חיבור לענין ט"י ולא יפסול אלא מקום מגעו בין שנגע בשום ושמן בין שנגע במקפה עצמה ומה שפי' מטמא ופוסל לתרומה אינו כמשמעו. אבל הפי' המחוור יותר לומר דכולה מתניתין בחולין שנעשו על טהרת תרומה היא והיינו דקתני טמא ומטמא ופוסל דאלמא דאית בהו ג' והך מתני' סיפא היא דמייתינן לעיל האוכל אוכל ראשון וכו' וקתני סיפא בחולין שנעשו על טהרת תרומה ועלה תנן הראשון שבחולין וכו' וכולהו בחולין שנעשו על טהרת תרומה ונזיד הדמע הוא מקפה של תרומה שנתן לתוכה שום ושמן של ג' זה והיכי ספינן ליה מידי דפסיל ליה גופיה ואכל תרומה ועובר על ונטמתם בם ופריק הנר לנזיד הדמע שאין כזית בכא"פ ואין גופן נפסל ואין התרומה מטמאת שאין ג' עושה ד' בתרומה זהו הנכון לפי הגמרא. אבל ענין המשנה עצמה מתקשה בכך דקתני במסכת טהרות ספ"ב הא' והב' שבתרומ' טמאין ומטמאין הג' פסול ואינו מטמא הד' נאכל בנזיד הקדש הא' והב' והג' שבקדש טמאין ומטמאין הד' פסול ואינו מטמא הה' נאכל בנזיד הקדש קתני ג' בחולין דומיא דד' בתרומה וה' בקדש דלית בהו טומאה כלל וכן נמי משמע מתוך תרי בבי דסיפא דפסול גרסינן ולא פוסל והיינו בחולין גרידי דשני פוסל ואינו עושה ג' כלל וכן בכל הנוסחאות כתוב בהן פסול. ובתוספות מפרשים מציעתא בתרומה שנעשית על טהרת הקדש וסיפא בקדש שנעשה על טהרת חטאת דאית בהו ד' וה', והרבה יש לי להשיב ועוד דסיפא התם בחולין גרידא הוא דתנן הב' שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה וכולה מתני' להעלותה בחולין שנעשו על טהרת הקדש בדוחק ובקושי הוא עולה. ולפי מראות עיני אין כאן דרך עולה יפה בדרכו של רש"י ז"ל שנא' דמתני' בחולין גרידי היא אלא שנפרש הראשון שבחולין טמא ופוסל והשני פסול ואינו פוסל והג' אין צ"ל שאין לו שום טומאה בפני עצמו אלא אפילו נתערבה בו תרומה ונדמע ונגע בדימוע הזה הולכין אחר החולין ונאכל ולהכי מקשה הכא כיון שנדמע כחולין שנעשו על טהרת תרומה הן שהרי אפי' ט"י שנגע במקצתן פסל מקום מגעו וכי אכיל כהן למקום מגעו נפסל גופו וכ"ש בשאר טומאות שהן חיבור דפוסלות את כולן ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה מידי דפסיל ליה גופיה ואכיל בתרומה. ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכא"פ ולא הוו חולין שנעשו על טהרת תרומה כלל ולא מפסלי לא כולן ולא מקצתן דתנן במס' ט"י עיסה שנדמעת או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בט"י ואיתא בפ' יוצא דופן וכדמפו' בפסחים דקאמרי' מקום מגעו אמאי פסול הואיל ואינו לוקה ולוקה עליו בכזית בכא"פ הא לאו הכי לא מיפסיל אפי' מקום מגעו בט"י ואפשר דה"ה לשאר טימאות דשני שלא שנו בט"י להקל אלא לענין חיבור ואם נאמר נפסלת בשני כשאר טומאות אפ"ה כיון דאיכא תרומה כזית בכא"פ ליכא משום אוכל תרומה בפסול הגוף וקמ"ל מתני' דלא אמרינן נטמאת תרומה בנגיעה דשני אלא חולין שבדמוע נפסל ואין פוסלין את התרומה כלל ונאכל הנדמע אעפ"י שהגוף פסול אבל שני אינו נאכל בנזיד הדמע לפי שהב' עושה את התרומה שבתוך הדמע ג' ותרומה טמאה אוסרת לכהנים לא' ומאה כדאיתא במס' תרומות פ"ה.