חידושי רמב"ן על חולין ל״ח

1 הא דתני ר"א בר' יוסי אפילו הטילה רעי וכשכשה בזנבה אינו פירכוס. פליג אמתני' ומתני' ר"מ היא והא דתני לקמן בשמעתי' במתני' דרבא ועוף אפי' לא כשכש אלא בזנבו הרי זה פרכוס לאו למימרא דבבהמה לא הוי פרכוס אלא משום דכשכוש זנב העוף דבר קל הוא הייתי סבור שלא תעלה אבל בבהמה כשכוש זנב פרכו' גדול כתבם מתני'.

2 אימת אילימא בסוף שחי' כולי האי תחי ותיזיל. פירש"י ז"ל דלאחר שחי' לא תסגי בפשיטות יד בלא כפיפה. ואיכא דק"ל א"כ מאי אמינא לה מסבר' דנפשי' אמרה ולאו מילתא היא דמדלא סגי לה בפרכו' רבה דהיינו פישוט ידא דייק רב חסדא דודאי באמצע שחיט' הוא שאם היה בסוף שחיטה אי אפשר שלא יהא די לה בפישוט יד בלא כפיפה. ואחרים פירשוה מסיפא דקתני שאינה אלא הוצאת נפש בלבד ואי בסוף שחיטה ודאי דיה בהוצאת נפש וכי לאחר שחי' לא תוציא נפשה עד כמה תחי ותיזיל וזה הפי' נראה נכון אלא שאין לשון הגמרא מסכים עמו שאמרו הא החזירה כשרה ועוד שלא הביאו סיפא דמתני' בגמ', ואפי' לדברי רש"י ז"ל אינו מחוור שלא היה להם לומר הא החזירה כשרה. אלא ודאי מדיוקא דמתני' גמר לה דאלו ממתני' הו"א אפי' בסוף שחיטה פישוט יד לאו כלום הוא ופרכוס כשכוש זנב וכיוצא בו ביד היא כגון שמפרכסת ביד והוא כגון שמפרכסת ביד והוא בסוף שחיטה אלא מדקא שמעינן מדיוקא דמתניתין שאין פרכוס ביד אלא חזרה ש"מ שבאמצע שחי' הוא שאלו בסוף שחיטה אפי' בריאה שבבריאות אין לה חיות שתחזור ידה ורבא דחי ואמר שכל שלא ניטלה נפשה קודם לכן בסוף שחי' עושה כן.

3 אילימא דילידתי' אמיה והדר מתה לעולם תחי ותיזיל. פי' שאי אפשר לומר שתחיה כל ז' דא"כ לימא קרא ז' ימים יהיה עם אמו כמו שאמר במקו' אחר למה אמר תחת אמו לומר כיון שקם תחתיה שעה א' מותר. ורש"י ז"ל פי' מדתניא בספרא רבי יוסי הגלילי אומר מה ת"ל והיה ז' ימים תחת אמו לפי שנאמר יהיה עם אמו יכול שיהיה עם אמו כל ז' ת"ל תחת אמו אי תחת אמו אפי' יוצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו הא כיצד אפי' נתקיימה אמו שעה אחת ולא משמע הכי משום דר' יוסי מיפלג פליג את"ק דלר' יוסי פרט ליתום ממעי אמו נפקא ליה.

4 אי שמעיניה דחשיב אין אי לא לא. פי' ומיהו לכתחי' לא שחיט ליה דשמא לע"ג הוא מחשב ולהכי קתני שחיטתו כשרה ולא תני שוחטין וללישנא בתרא דאמרינן אפי' שמעיניה דחשיב נמי מיהו לכתחילה אסור לשחוט להם ולאכול משום שמא יבוא לאכו' משחי' שחשב עליה השוחט לע"ג. ויש לפרש דשחיטתו כשרה הכא לאו דיעבד דוקא אלא אפי' לכתחלה ומשום דלא מיתני ליה שוחטין דאי תנא שוחטין הו"א ששוחטי' לו ואין בה משום ולפני עור לא תתן מכשו' אבל באכיל' אסור משום הכי תנא שחי' כשרה ושוחטין ואוכלין לא תנא דלאו לישנא דתנא הוא.