חידושי רמב"ן על חולין מ״ו ב

1 ריאה שהאדימה מקצתה וכו'. אסי' אלא לא שנא. ופירשו רבינו יצחק ורש"י ז"ל "וכשרה מדר' נתן" וכן עיקר מדלא פירשו לקמן אדומה דכשר' מדר' נתן היכי משכחת לה ש"מ דכל מראה אודם כשר בה וסוגין גמי משמע דמקשה סבר לשאר שקצים ורמשים מדמינן דהדרא בריא ועלה מסיק כוותיה ולא שנא. אבל ר"ח ז"ל כתב לא שנ' וטרפה בין בכולה בין במקצת' והוא עצמו פוסק כר' נתן באדומה לפי' אמר הרב ר' אפרים ז"ל שהפרש יש בין האדימה לאדומה ואדומה משמע מעצמה והאדימה משמע מחמת לקות האדימה ביותר, ואינו נכון. ואי קשיא הא דאמרינן סוכה לג,בגבי אתרוג הדס האדומות כשחור דמיין מדר' חנינא דאמר הא שחור אדום הוא אלא שלקה והכא בריאה האי שחור פסול הוא ומ"ט מכשרינן אדומה ולא קשיא דהתם שינוי הוא אבל כאן היינו רביתייהו שיהיו אדומות מחמת דם שכל שיש בו דם אין אדמימותו פוסל בו דכל שלא נבלע בהן דמן הן אדומות ביותר וכשרות דהדרן ובריין והרי הירוק ככרתי שכשר בריאה ופסול באתרוג.

2 ריאה שיבשה מקצתה טרפה. כתוב בהל' גדולות יבשה הכבד שלה טרפה ומסתברא כוותיה מאוזן בכור דיבשין כנטולין דמו ועוד כתב דהיכא דעביא ליה כבדא חזינן לריאה דידה אי חיוורא כעמר גופנ' טרפה ואי סומקא הדרא בריאה וכשרה, ואיני יודע דברי נביאות אלו.

3 הא דאמר רבא הני תרתי אוני דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא. איכא מאן דדייק מדלא קאמר טרפה וכשרה ש"מ דה"ק כי סמיכי שלא כסדרן לית בהו בדיקותא הא כסדרן אית להו בדיקות' אבל בלא בדיקה אסורה וכן נמצא במקצת תשובו' לראשוני' ואין הדקדו' הזה יפה שלפי שרבא אוסר אותה משום חשש נקב ולא מחמת שהסירכא עצמה היא מטרפת והיה ראוי לבודקה ולא סמכו חכמים לפיכך אמר בלשון הזה ולישנא דוקא הוא ובודאי לפי מראית הסוגייאות כולן אין בדיקה אלא באותן שהזכירו בגמ' בפי' כגון דרב יוסף ודרב נחמיה שבהן פירשו ועוד שלא פשט מנהג זה אבל סמכו רבותינו ואבותי' לאכול בלא בדיקה בסמוכות כסדרן. וענין איסור הסירכות וטעמן. פירשתיו באורך בסוף המסכתא הזו. ופר"ח ז"ל: כך בידינו קבלה רב מפי רב אפי' סריכי תרי אוני באמצע ועיקרן מפרקי' מהדדי טרפה וכ"ש אם דבוקות זו על גב זו או הראשונה על השלישית ודאי טרפה ורבותינו הגאונים ז"ל כתבו כיון דחדא על חברתה היינו רביעתה ורביצת' ולא איכפת לן בהאי סירכא דהיינו רבעתייהו וכדאית' לבהמה בחיה אפי' בדלא סריכין דחקי אהדדי וכשרה אלו דברי ר"ח ז"ל. גם נהגו הראשונים לסמוך על דברי הגאונים ז"ל וכן הורה רבינו יצחק ז"ל בתשובה הלכה למעשה שמותרת בין שהן נפרדין בעיקר ונחברין בסוף ובין שהן נחברין באמצע ונפרדין מכאן ומכאן או נחברין מכאן ומכאן ובלבד שהן עומדות בשורה וסמך לו על דברי רבינו האי גאון ז"ל ויש בכלל זה אפילו מחוברין בשיפולא דאוני דכסדרן הוא וכשרה. אבל מגבה של זו לגבה של זו בכסדרן מצאתי לרב יהודה נשיאה הברגילוני ז"ל שכת' שהיא טרפה וכן כתבו רבים וכן מנהג ומסתברא נמי דאפי' במקום חיבורן אם סירכא עולה מראשה של אונה זו לסופה של אחרת אפילו סמוכה לה טרפה ולאו היינו רביתייהו ומתפרקות הן ולא אמרו כסדרן אלא במקום חיתוכן ויהא סרכתן שוה אבל באלכסון מסוף לראש ומראש לסוף אין זה סדרן וטרפה. וצ"ע בדברי הגאונים ז"ל וכיון שנהגו בה היתר אין בי כח לאסור בלא ראיה שכל כיוצא בזה מנהגן של ישראל תורה היא. ורש"י ז"ל פי' שלא כסדרן מראשונה לשלישית ואם דוקא כן הוא אין טרפות בסרכא של אונות להדדי אלא בימינא אבל לא בשמאלא. ואונה לאומה. רש"י ז"ל התירה בשם רבי ואמר לא מצינו אומה בתלמוד. ור"ת ז"ל השיב עליו דאומה בתלמוד לא מיקרי' אונה אלא ריאה שמה כדאמרינן ה' אוני אית לה לריאה ואם היתה הריאה נק' אונה ז' הוו. וכל זה אמת הוא, אבל מ"מ לא אשמעינן בגמרא טרפות הריאה הסרוכה לאונה שלה והא דנקט רב' באוני לאשמועינן שלא כסדרן טרפה דהוא עיקר מימרא דידיה הוא כמו שפי' והיאך נאסור סירכא במקום רביתא ממש והרב הנשיא כתב שהגאונים התירוה אפי' בזמן אפקרותא דאפי' משום מיגדר מלתא לית בה ושריוה גבי יופיא דררא בכנופיא דדרא. וכתב עליו רבי' האי גאון ז"ל דאפילו בדיקותא לא צריכה ומעתה אתה דן ק"ו לאוני אהדדי בכסדרן כמנהג אבותינו. והא דפסלינן בריאה דשיעא כאופתא ולית ליה חתיכה דאוני כפשטה הכי משמע דאי אית ליה חתוכה ודבקה בסירכא כשרה בין באוני בין באומה דריאה היינו אומה כדפרישית.

4 הא דאיתמר בגמ' בסרכי הני תרי אוני דסמיכן להדדי לית להו בדיקותא. הרבה מדקדקים התוס' בטעמא של רש"י ז"ל והראשונים אמרו דאין סרכא בלא נקב ומתוך נקב עלתה סרכא זו ונסתבכה במקום אחר ואע"פ שהסרכא סותמת הנקב ואין מוציא' רוח הא אמרו קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וכשהסרכא שלא כסדרן טרפה שזו הולכת לכאן וזו לכאן וסוף הקרום הזה להתפרק וכסדרן כשרה שזו מגינה על זו ואינן מתפרקות והקרום הולך וחזק אלו דברי רש"י ז"ל וכן כתבו אינו קרום שסופו ליסתר וכל סרכי דריאה קרום שעלה מחמת מכה בריאה נינהו הלכך אע"ג דלא מפקי זיקא טרפה. ויש לתמוה א"כ אפי' כסדרן שאין זו הולכת לכאן וזו לכאן ואין הקרו' הזה מתפרק בכח פירוקן של אונות אעפ"כ היאך יסתום והרי הקרום שעלה בגופה של ריאה שלא נסתבך במקום אחר אינו סותם ואע"פ שאין לו מי שיפרקנו ועוד הא דאמרינן בגמרא אהא דרב נחמיה אדרבה מתנינן לה וכו' היאך עלה זה על הדעת לבדוק ריאה סרוכה בפשירי והלא סרכא סותמת היא את הנקב ואין סרכא אלא מחמת נקב וכן בריאה הסמוכה לדופן עצמו מה הועילה לו לר' נחמיה בדיקה זו שהרי הנקב סתום הוא בסרכה זו שיוצאה ממנו ועלתה עליו וכיון שאתה חושש לו שמא בריאה הוא הנקב אין הבדיקה מועלת כלום שהרי סתום הוא אלא שסופו להתפרק כל זה הקשו בתוס'. והם סברו לפרש שהסרכא עולה בריאה שלא מחמת נקב ומכה אלא כיון שעתיד להתפרק שלא כסדרן סופה להנקב וכנקובה דמיא ואסורה וכסדרה אין סופה להתפרק ולא הועילו לנו בסברא אלא לתרץ מעט מה כסדרן ושלא כסדרן וכ"ש שק' מה שבדקו בפשורי בין בריאה הסמוכה לדופן בין בתרי אוני דסמיכי להדדי שלא כסדרן וק' מזו דקאמרי' אי אינקוב האי טרפה ואי אינקוב האי טרפה דאלמא כבר אינקוב ממש וכל זה כתבו שם בתוס' ועוד הוקשה לי בסברא זו דאמרינן ריאה הסמוכה לדופן תלינן בדופן וכשרה ואמאי ואפי' תאמר שעלתה הסרכא מחמת הדופן מ"מ כבר נאחזה ונסתבכה בריאה וכשתתפרק תתפרק בריאה ותנקוב קרום שלה דהא שלא במקום רביתה היא ולא העלו בתו' בשמועה זו כלום שהם תירצו לדעת הראשונים אעפ"י שאין סרכא בלא נקב היה ר"ן בודק בפשורי משום שמא הנקב רחב יותר ואין הסרכא סותמת כולו וכשעלה בנפיחה תולה בדופן, ואינו נכון כלל. אבל אם נאמר שאין סרכא בלא נקב צריכין אנו לומר שהנפיחה מבצבצת היא במקום הנקב ומגרגרת הסרכא שעליה בשעת נפיחה אבל כסדרן במקום רביתן האונות עצמן סותמות זו סותמת נקב של זו וזו סותמת נקב של זו כענין ריאה שניקבה ודופן סותמתו בדסבך בבשרא ולפי' היה רב נחמיה בודק בפשורי וכשמבצבצ' במקום הסרכא מן הריאה עלתה וכשאינה מבצבצת מן הדופן יצאת ונסתבכה במקום בקרום העליון שבריאה ולא ניקבה הריאה ומיהו בתרי אוני שלא כסדרן כיון שאין סרכא בלא נקב אע"ג שלא מפקא זיקא אמרי' קרום קשה הוא שעלה בה באותו מקום או שנעשה שם אוטם ואינה מבצבצת וכן נאמר בקרום שעלה מחמת מכה בריאה וזה מתוקן בדברי הראשונים אלא שאין דברי רש"י ז"ל מתחוורין בכך יפה ועוד לפי הסדר הזה סרכא תלויה אסורה והעולם נהגו בו התר. ודעתי נוטה לסברא שהוזכרה בתוס' שאין פסלותה של סרכא זו אלא מפני שסוף ריאה זו לינקב בה והשמועה נוחה להתפרש דאמר רבא בשלא כסדרן לית להו בדיקותא דשמא נתפרקה קצת וניקבה הריאה בקצת מקום חבורה של סרכא ואם לא ניקבה סופה לינקב בפרוקן ור' נחמיה בדק בריאה הסמוכה לדופן בפשורי וכיון שעולה בנפיחה אמר ודאי לא נתפרקה כלל ואם תתפרק שמא בדופן תתפרק ואין בנו כח לאוסרה מעתה ומר זוטרא דמתני לה לדר' נחמיה אתרי אוני דסמיכי אהדדי היה סבור דכיון שלא נתפרקה הריאה בודאי שלמה היא וכשרה ואתקיף עלה רב אשי בשלמא התם בעי בדיקה דתלינן בדופן ואמרי' לא ניקבה ואם סופה להתפרק בדופן תתפרק אלא הכא אי אינקוב האי טרפה ואי אפשר שלא תנקב והלכך מעתה יש לה טרפות ואסורה וכך מדת חכמים בטרפות כל שיש שסופה ליטרף בה אסורה ואפשר משום אינקיבה כלומר אי מנקב ואילך וכך מ"כ בקצת הנוסחאות וזו שחלקו בין יש מכה בדופן ובין אין מכה בדופן מפני שהסרכא ממקום החולי יוצאה ומשם היא מתפרקת ונוקבת אבל במקום שנסתבכה שם אינה נוקבת שאינה אלא אחיזה בעלמא שנאחזת קצת בקרום העליון של מקום וזה הענין מתוקן והדעת סומכת עליו שכבר ראינו סרכא דקה שמשכו בה והביאו חתיכה גדולה מן הריאה עמה. וראיתי להראב"ד ז"ל עוד סברא אחרת שהוא אומר דסרכא שלא במקום רביתה ודאי משום נקב היא ואע"פ שעולה בנפיחה אימר קרום עלה על אותו נקב אבל כשהסרכא במקום רביתה תולין שמפני דוחק רביצתה עליו נעשית הסרכא ולא משום נקב ולפי השיטה הזו הוא אומר דאונה לדופן בסרכא אפי' לגרמא כשרה שלא אמרו והוא דסביך בבשרא אלא בריאה שניקבה ודאי דבעי' סתימה דהיינו סביך בבשרא אבל לא ניקבה אפי' לגרמא וזו ההיתר אפשר שהוא אמת אפי' פי' לפי השי' שלו שלי שהיא מוטעמת יותר מן הכל.