ביאור שטיינזלץ על מגילה ט״ו

1 ושואלים: בשלמא אינהו נניח הם — מיפרשי מפורשים שנביאים היו, כלומר — ירמיה הנביא, ברוך תלמידו, שהיה מבני הנביאים, חנמאל בן דודו, שבא אליו בדבר ה' ירמיהו פרק לב, וגם שריה, תלמיד ירמיה. אלא אבהתייהו אבותיהם חלקיה, נריה, שלום, מחסיה מנלן מנין לנו שהיו נביאים?

2 ומשיבים: כדברי עולא, שאמר עולא: כל מקום ששמו ושם אביו של אדם נזכרים בעניין של נביאות — בידוע שהוא נביא בן נביא, ולכן נזכר גם שם אביו. ואם נזכר רק שמו ולא שם אביו — בידוע שהוא נביא ולא בן נביא, וכן אם נזכר שמו ושם עירו מפורש — בידוע שהוא מאותה העיר, ואם מוזכר רק שמו ולא שם עירו — בידוע שהוא מירושלים.

3 ובעניין זה במתניתא תנא בברייתא שנה: כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים, ולא נתבאר במקרא מה היה טיבו, אבל פרט לך הכתוב באחד מהם לשבח, כגון "דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה" צפניה א, א — בידוע שהוא צדיק בן צדיק. ולהיפך, וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי כגון: "ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע" ירמיהו מא, א שהרג את גדליה, בידוע שהוא רשע בן רשע.

4 אמר רב נחמן: מלאכי הנביא — זה מרדכי, ולמה נקרא שמו מלאכי? לרמז שהיה משנה למלך. מיתיבי ומקשים על כך ממה ששנינו: ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל ומרדכי בלשן, וחגי, זכריה ומלאכי — כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש, וכיון שנמנה מרדכי לחוד ומלאכי לחוד — משמע ששניים היו, ומסכמים: אכן תיובתא קושיה חמורה היא ונדחו הדברים.

5 תניא שנויה ברייתא: אמר ר' יהושע בן קרחה: מלאכי — זה עזרא, וחכמים אומרים: מלאכי שמו, אמר רב נחמן: מסתברא כמאן דאמר מסתבר כשיטת מי שאומר שמלאכי זה עזרא, מפני שאנחנו מוצאים דמיון ביניהם, דכתיב שנאמר בנביאות מלאכי: "בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר" מלאכי ב, יא

6 ומאן אפריש ומי הוא זה שהפריש נשים גויות הנשואות ליהודים — עזרא, דכתיב שכן נאמר: "ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא: אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות" עזרא י, ב על כן נראה שמלאכי הוא כינוי לעזרא.

7 ולסיכום בענין הנביאות שנזכרו, תנו רבנן שנו חכמים: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה ואביגיל רחב ואסתר, ולמאן דאמר ולשיטת מי שאומר: אסתר ירקרוקת היתה ורק חן היה לה — מפיק מוציא את אסתר ומעייל ומכניס את ושתי במקומה, שהיתה יפהפיה.

8 תנו רבנן שנו חכמים: רחב בשמה זינתה כלומר הזכרת שמה בלבד היתה גורם להתאוות לה, יעל — בקולה, אביגיל — בזכירתה, שנזכרים בה, מיכל בת שאול — בראייתה, כשרואים אותה. כיוצא בזה, אמר ר' יצחק: כל האומר "רחב" "רחב" — מיד ניקרי הוא רואה קרי מרוב תאווה. אמר ליה לו רב נחמן: אנא אמינא אני אומר "רחב, רחב" ולא איכפת לי, שלא קורה לי דבר! אמר ליה לו: כי קאמינא כאשר אמרתי ביודעה ובמכירה התכוונתי, שרק אז הזכרת שמה בלבד פועלת כל כך.

9 א ושוב לפירוש הפסוקים במגילה, נאמר: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה" אסתר ד, א ושואלים: מאי מה אמר בצעקתו זו? רב אמר, שמרדכי אמר: גבה המן מאחשורוש, שראה שהמן נעשה חזק יותר מאחשורוש עצמו, והכל ברשותו, ושמואל אמר: גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה גבר מלך עליון על מלך תחתון והיא בלשון נקיה, שרוצה לומר ההיפך, שנראה שגבר אחשורוש מלך תחתון על המלך העליון הקדוש ברוך הוא שרוצה את טובתם של ישראל.

10 נאמר: "ותתחלחל המלכה" אסתר ד, ד, ושואלים: מאי מה פירוש "ותתחלחל"? אמר רב: כוונתו שפירסה נדה מן הבהלה, מלשון חללים, שנפתחו חללי גופה, ור' ירמיה אמר בדומה לזה: שהוצרכה לנקביה.

11 נאמר: "ותקרא אסתר להתך" אסתר ד, ה, אמר רב: התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך — שחתכוהו מגדולתו, שהורידוהו מגדולתו בזמן אחשורוש, שקודם היה שר גדול ולבסוף נעשה רק כמשרת אצל אסתר. ושמואל אמר גם הוא שדורשים התך = חתך, אבל במובן הפוך: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו.

12 נאמר: "לדעת מה זה ועל מה זה" אסתר ד, ה, אמר ר' יצחק, שלחה לו אסתר למרדכי: שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב שנאמר בהן: "מזה ומזה הם כתבים" שמות לב, טו.

13 נאמר: "ויגידו למרדכי את דברי אסתר" אסתר ד, יב, ואילו איהו הוא התך עצמו לא אזל לגביה הלך אליו. ומסבירים: מכאן למדנו דרך ארץ שאין משיבים על הקלקלה. שאם שומעים מאדם שמועה רעה, אין זו מידת דרך ארץ לשוב ולספרה, וראוי לאדם לשתוק. ולכן מסר זאת ביד שליחים אחרים.

14 אמרה לו אסתר: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו לילה ויום גם אני ונערותי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת" אסתר ד, טז, אמר ר' אבא: שלא כדת היה, שלא כמו בכל יום, שבכל יום ויום עד עכשיו כשאני באה אל אחשורוש הרי זה באונס, ועכשיו אני באה ברצון. ועוד אמרה אסתר: "וכאשר אבדתי אבדתי" אסתר ד, טז, והכוונה בזה: כשם שאבדתי מבית אבא שהובאתי לכאן, כך אובד ממך שהרי אני הולכת אל הגוי ברצון ואז אהיה אסורה לך.

15 "ויעבר מרדכי" אסתר ד, יז. אמר רב: לומר שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, ומפרש "ויעבור" מלשון עבירה. ושמואל אמר: שעבר ערקומא דמיא נחל מים כדי להודיע על הענין לכול.

16 נאמר: "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" אסתר ה, א, ותוהים: "ותלבש אסתר בגדי מלכות" מיבעי ליה צריך היה לו לומר! אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקדש. כתיב הכא נאמר כאן: "ותלבש" וכתיב התם ונאמר שם: "ורוח לבשה את עמשי" דברי הימים א' יב, יט. וכיון שהבאנו דברים שאמר ר' אלעזר בשם ר' חנינא, מובאים עוד דברים שאמר בשמו.

17 ואמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט אדם פשוט קלה ובלתי חשובה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהם הברכה, ואלו הן: דוד ודניאל; דוד — דברכיה שבירך אותו ארונה, דכתיב שנאמר: "ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך" ה' אלוהיך יברכך שמואל ב' כד, כג, ונתקיימה בו. דניאל — דברכיה שבירך אותו דריוש דכתיב שנאמר: "אלהך די אנת פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך" אלוהיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך דניאל ו, יז, וכך אכן אירע לו, שניצל מגוב האריות.

18 ואמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה, שאמר לה: "הנה הוא לך כסות עינים" בראשית כ, טז ובלשון זו נרמזת כסות עינים, עיוורון, ואכן נתקיים הדבר בזרעה, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו" בראשית כז, א והרי זו כסות עיניים.

19 ואמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם; מדת בשר ודם, תחילה אדם שופת קדרה מניח אותה על האש ואחר כך נותן לתוכה מים, אבל הקדוש ברוך הוא קודם נותן מים ואחר כך שופת הקדרה, לקיים מה שנאמר: "לקול תתו המון מים בשמים" ירמיה י, יג שהוא מפרש: קודם הוא נותן המון מים, ואחר כך הוא יוצר את השמים לשים בהם את המים.

20 ואמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. וראיה לדבר ממה שנאמר: "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" אסתר ב, כב את מעשה בגתן ותרש, והביא הדבר גאולה לעולם.

21 ועוד אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: אם צדיק אבד — הרי לדורו אבד, שהאבידה היא לדור שהצדיק נעדר ממנו, ולא לצדיק עצמו. משל לאדם שאבדה לו מרגלית, למרגלית לא איכפת, כי כל מקום שהיא נמצאת בו מרגלית שמה — לא אבדה אלא לבעלה.

22 במגילת אסתר, נאמר שהמן אמר: "וכל זה איננו שוה לי" אסתר ה, יג, אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך, אמר: "כל זה איננו שוה לי". ומסבירים: שדבר זה הוא כדברי רב חסדא, שאמר רב חסדא: זה בא בפרוזבולי בעושר וכבוד וזה בא

23 בפרוזבוטי בעניות, בשטר עניות, משום שמרדכי ידע את מוצאו של המן, שהיה נמוך ביותר. אמר רב פפא: וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי וקוראים לו עבד שנמכר בלחם.

24 נאמר: "וכל זה איננו שוה לי" — מלמד שכל גנזיו של אותו רשע היו חקוקין מצויירים על לבו ובשעה שהיה רואה את מרדכי יושב בשער המלך, אמר: כל זה שנמצא כאן על לבי איננו שוה לי.

25 ואמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר: "ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו" ישעיהו כח, ה, מאי מה פירוש "לעטרת צבי ולצפירת תפארה" — לעושין צביונו רצונו ולמצפין "צפירת" תפארתו. יכול תהא זו בשורה לכל — תלמוד לומר: "לשאר עמו" — למי שמשים עצמו כשירים כדבר טפל וקטן, ומי שמחשיב עצמו אינו זוכה לכך.

26 ובהמשך "ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה" ישעיהו כח, ו — זה המשפט שעושה אדם הדן את יצרו שלו וכופהו לשוב בתשובה. ו"ליושב על המשפט" — זה הדן אמת לאמתו אצל האחרים. "ולגבורה" — זה המתגבר על יצרו. "משיבי מלחמה" — אלה שנושאין ונותנין בהלכה במלחמתה של תורה. "שערה" — אלו תלמידי חכמים שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שמתוך שהם באים ראשונים ויוצאים אחרונים, הרי הם נעשים כשוערים.

27 ובהמשך מפרש מקראות אלה, אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו ישראל שאתה עושה להם ניסים, מאלו, מאומות העולם? אמר לה הקדוש ברוך הוא: ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה.

28 אמר ליה לו מידת הדין לקדוש ברוך הוא: "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו ברואה פקו פליליה" ישעיהו כח, ז, ואין "פקו" אלא גיהנם, שנאמר: "ולא תהיה זאת לך לפוקה" שמואל א' כה, לא, ואין "פליליה" אלא דיינין, שנאמר: "ונתן בפללים" שמות כא, כב שגם ישראל חטאו וראויים לעונש.

29 א ושוב לפירוש המגילה, נאמר באסתר: "ותעמד בחצר בית המלך הפנימית" אסתר ה, א, אמר ר' לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים שהיה בפנים, נסתלקה הימנה שכינה. מיד אמרה: "אלי אלי למה עזבתני" תהלים כב, ב?! שמא נסתלקה ממני שכינה, משום שאתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון,

30 או שמא נסתלקה ממני שכינה על שקראתיו את המן בתפילתי "כלב", שנאמר: "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" תהלים כב, כא חזרה וקראתו בתפילתה "אריה", שנאמר: "הושיעני מפי אריה" תהלים כב, כב.

31 נאמר: "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר נשאה חן בעיניו..." אסתר ה, ב, אמר ר' יוחנן: שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה שתעמוד ישר ולא תתבייש, וזה מרומז בפסוק "נשאה חן", ואחד שמשך חוט של חסד ויופי עליה, ואחד שמתח את השרביט של המלך,

32 וכמה מתחו? אמר ר' ירמיה: שתי אמות היה השרביט והעמידו על שתים עשרה, ואמרי לה ויש אומרים שהעמידו על שש עשרה, ואמרי לה ויש אומרים על עשרים וארבע. במתניתא תנא בברייתא שנה: העמידו על ששים אמה, וכן אתה מוצא שירבוב כזה באמתה ידה של בת פרעה ששלחה את ידה לקחת את משה, וכן אתה מוצא בשיני רשעים, דכתיב שנאמר: "שני רשעים שברת" תהלים ג, ח, ואמר ריש לקיש: אל תקרי תקרא "שברת" אלא "שריבבת" ראה ברכות נד,ב. רבה בר עופרן אמר משום ר' אלעזר ששמע מרבו ורבו מרבו: השתרבב השרביט מאתים אמה.

33 נאמר: "ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך... עד חצי המלכות ותעש" אסתר ה, ג-ו ומעירים: רק חצי המלכות, ולא כל המלכות?! מדוע אמר לה בלשון זו? אלא הכוונה ולא דבר שחוצץ למלכות, שיש דבר שהמלכות בשום אופן לא תסכים ומאי ניהו ומה הוא — בנין בית המקדש, שבדבר זה לא ימלא בקשתה.

34 נאמר שבקשה אסתר: "יבא המלך והמן היום אל המשתה" אסתר ה, ד. תנו רבנן שנו חכמים: מה ראתה אסתר שזימנה את המן אל המשתה? ר' אליעזר אומר: פחים טמנה לו, שנאמר: "יהי שלחנם לפניהם לפח" תהלים סט, כג וסמכה על כך שתוכל להכשיל את המן במשתה.

35 ר' יהושע אומר: מבית אביה למדה לעשות כן, ששמעה בביתה שמזכירים את מה שנאמר: "אם רעב שנאך האכילהו לחם" משלי כה, כא. ר' מאיר אומר: זימנה אותו כדי שיהיה כל הזמן סמוך לה שלא יטול עצה וימרוד במשך הזמן, כשיראה שאחשורוש כועס עליו.

36 ר' יהודה אומר: זימנה את המן כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, שאם היא מרחקת אותו היה המן חושד בה. ר' נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל: אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו דעתן מן בקשת הרחמים מה'. ר' יוסי אומר: עשתה זאת כדי שיהא מצוי לה בכל עת, שאולי בתוך כך תהא לה הזדמנות להכשילו באיזשהו דבר לפני המלך. ר' שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום הקדוש ברוך הוא שהכל תומכים בהמן ואין איש עוזר לישראל ויעשה לנו נס.

37 ר' יהושע בן קרחה אומר: נתכוונה כך — אסביר לו פנים כדי שיחשוד בנו המלך שאנחנו מיודדים כדי שיהרג הוא והיא יחד, ואולי בשל מות המן תתבטל הגזירה. רבן גמליאל אומר: מלך הפכפכן היה וקיותה אסתר שאם יראה אחשורוש את המן פעמים רבות סופו שישנה דעתו עליו. אמר רבן גמליאל: עדיין צריכים אנו למודעי, לדבריו של ר' אלעזר המודעי, דתניא שכן שנינו בברייתא, ר' אליעזר המודעי אומר: קנאתו במלך קנאתו בשרים, כלומר, גרמה שיתקנאו בו המלך והשרים, ובכך תביא למפלתו.

38 רבה אמר: הסיבה שבגללה הזמינה את המן לסעודה היתה, שרצתה לקיים מה שנאמר: "לפני שבר גאון" משלי טז, יח, שלפני שבירת הרשעים, יש להביאם לידי גאוה. אביי ורבא דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: עשתה כן כדי לקיים את דברי הכתוב: "בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלוזו וישנו שנת עולם" ירמיה נא, לט. מסופר: אשכחיה מצא אותו רבה בר אבוה לאליהו הנביא ושאל: כמאן חזיא כמי, כדעת מי ראתה אסתר ועבדא הכי ועשתה כך? מה היה טעמה באמת? אמר ליה לו: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי כדעת כל התנאים וכדעת כל האמוראים, כלומר, שחשבה אסתר על כל הנימוקים שאמרנו.

39 נאמר: "ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו" אסתר ה, יא ושואלים: וכמה הם רב בניו? אמר רב: שלשים היו, עשרה מהם מתו, ועשרה נתלו כמפורש במגילה, ועשרה נותרו בחיים והם מחזרין על הפתחין.

40 ורבנן אמרי וחכמים אומרים: אותן שמחזרין על הפתחין שבעים הויא היו, דכתיב שנאמר: "שבעים בלחם נשכרו" שמואל א' ב, ה, אל תקרי תקרא "שבעים" אלא "שבעים".

41 ורמי בר אבא אמר: כולן כל בניו מאתים ושמונה הוו היו, שנאמר: "ורוב בניו", והוא מאתים ושמונה לפי חשבון גימטריה. ושואלים: "ורוב" בגימטריא מאתן וארביסר הוו מאתים וארבעה עשר הם! אמר רב נחמן בר יצחק: "ורב" כתיב נאמר חסר, וזהו בדיוק מאתים ושמונה.

42 כתיב נאמר: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" אסתר ו, א, אמר ר' תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם הקדוש ברוך הוא. ורבנן אמרי: נדדו עליונים, נדדו תחתונים, כלומר, גם שינה של מלך עולם וגם שינה של המלך אחשורוש. רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש,

43 והסיבה לכך היתה זו: נפלה ליה מילתא בדעתיה נפל לו דבר בדעתו ואמר: מאי דקמן דזמינתיה מה הוא זה שלפנינו שהזמינה אסתר להמן? דלמא שמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה הם מטכסים על אותו אדם, עלי, להרוג אותו. הדר חזר ואמר לעצמו: אי הכי אם אכן היה כך האם לא הוה גברא דרחים לי היה אדם שאוהב אותי דהוה מודע לי שהיה מודיע לי שיש קנוניה כזאת? הדר חזר ואמר לעצמו: דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי שמא יש אדם שעשה לי טובה ולא פרעתי לו כגמולו, ומשום כך נמנעים אנשים ואינם מגלים לי סוד, לפי שיודעים הם שאין להם רווח בדבר, מיד — "ויאמר להביא את ספר הזכרנות דברי הימים" אסתר ו, א.

44 נאמר: "ויהיו נקראים לפני המלך" אסתר ו, א, ומסבירים: מלמד שהיו נקראים מאיליהן. נאמר בהמשך: "וימצא כתוב" אסתר ו, ב ושואלים: "כתב" מבעי ליה צריך היה לו לומר, ומדוע נאמר בלשון הווה? ומסבירים: מלמד