ביאור שטיינזלץ על מגילה י״ט

1 "קנקנתום" — הוא הקרוי חרתא דאושכפי צבע שחור של סנדלים "דיפתרא" הוא עור דמליח וקמיח ולא עפיץ שעיבד אותו במלח ובקמח ולא בעפצים, "נייר" — הוא בארמית מחקא, נייר העשוי מגומא.

2 א שנינו במשנה שהמגילה אינה כשרה עד שתהא כתובה אשורית, ומסבירים: דכתיב שנאמר: "ככתבם וכזמנם" אסתר ט, כז — משמע ככתבו של עם ישראל.

3 נאמר במשנה שמגילה נכתבת "על הספר ובדיו", ושואלים: מנלן מניין לנו דין זה? ומשיבים: אתיא בא נלמד בגזירה שווה של המילים "כתיבה" "כתיבה", כתיב הכא נאמר כאן במגילה: "ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת" אסתר ט, כט, וכתיב התם ונאמר שם: "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו" ירמיהו לו, יח, משמע שכתיבה שלימה היא על הספר ובדיו דווקא.

4 ב משנה בן עיר שהלך לכרך שקוראים בו מגילה בחמישה עשר באדר, ולהיפך: בן כרך שהלך לעיר שקוראים בה בארבעה עשר, אם עתיד לחזור למקומו בפורים — קורא כמקומו, ואם לאו לא, שאיננו עתיד לחזור למקומו בפורים קורא עמהן עם בני המקום שהוא נמצא בו.

5 ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו? ר' מאיר אומר: קורא את כולה. ר' יהודה אומר: קורא רק מ"איש יהודי" אסתר ב, ה. ר' יוסי אומר: קורא מ"אחר הדברים האלה" אסתר ג, א.

6 ג גמרא אמר רבא: מה שאמרנו שהעתיד לחזור קורא כמקומו, לא שנו כן אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר, אבל אם אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר אף שבכלל דעתו לחזור למקומו — קורא עמהן. אמר רבא: מנא אמינא לה מנין אומר אני אותה את הלכתי זו? דכתיב שכן נאמר: "על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר..." אסתר ט, יט, מכדי כתיב הלא נאמר: "היהודים הפרזים", ואם כן למה לי למיכתב לו לכתוב עוד "הישבים בערי הפרזות"? אלא הא קא משמע לן דבר זה השמיע לנו שהפרוז בן יומו, כלומר, מי שהוא עתה יושב בעיר פרוזה אף על פי שמקומו הקבוע הוא בעיר שאינה כזו נקרא גם הוא פרוז.

7 ושואלים: אשכחן מצאנו ראיה לגבי אדם שהוא בדרך כלל מוקף ולעת עתה הוא פרוז, אולם זה שהוא בדרך כלל פרוז ורק עתה הוא מוקף מנא לן מנין לנו שכן דינו? ומשיבים: סברא הוא, מכיון שהפרוז בן יומו קרוי פרוז, כך גם מוקף בן יומו קרוי מוקף.

8 ואמר רבא: בן כפר, שלמדנו במשנה הראשונה במסכת שזמן קריאתו הוא ביום שני או חמישי לפני פורים שהלך לעיר, בין כך ובין כך, בין שעתיד לחזור ובין שאינו עתיד לחזור — קורא עמהן, עם בני העיר. אף שכבר הקדים וקרא במקומו ושואלים: מאי טעמא מה טעם הוא משנה תמיד ממנהג מקומו? ומשיבים: האי זה בן הכפר כבני העיר בעי למקרי היה צריך לקרוא, אלא ורבנן הוא דאקילו וחכמים הם שהקלו על בני הכפרים להקדים קריאתם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין, אולם הני מילי כי איתיה בדוכתיה דברים אלה אמורים דווקא כאשר ישנו בן הכפר במקומו, אבל כי איתיה כאשר הוא נמצא בעיר — כבני העיר בעי למקרי צריך הוא לקרוא ולא כבני הכפר, וחוזר לעיקר דינו, ככתוב במגילה.

9 איתיביה הקשה לו אביי ממה ששנינו: בן כרך שהלך לעיר — בין כך ובין כך קורא כמקומו, ותחילה יש לתקן את הגרסה: בן כרך סלקא דעתך עולה על דעתך שתמיד קורא כמקומו?! הלא באם עתיד לחזור תליא מילתא תלוי הדבר, כבמשנתנו, וברור איפוא שיש לתקן את הברייתא, אלא לאו האם לא צריך לגרוס בן כפר, ואם כן משמע מברייתא זו שהוא קורא כמקומו, ולא כדברי רבא!

10 ודוחים: ולאו תרוצי מתרצת וכי לא מיישב ומתקן אתה את הברייתא? שהרי על כורחך חייב אתה לשנות את גירסתה, וכיוון שכך תקן עוד, ותני שנה בה: קורא עמהם, ואז תהא הברייתא כדברי רבא.

11 ד נאמר במשנה שנחלקו חכמים מהיכן קורא אדם את המגילה. תניא שנויה ברייתא, ר' שמעון בן יוחאי אומר: שמתחילים לקרוא מ"בלילה ההוא" אסתר ו, א.

12 אמר ר' יוחנן: וכולן, כל התנאים הללו מקרא אחד דרשו, אלא שהוציאו ממנו מסקנות שונות, שכן נאמר: "ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף" אסתר ט, כט והחכמים נחלקו בהבנת הביטוי "כל תוקף" מאן דאמר מי שאומר שקוראים את המגילה כולה מפרש ש"כל תוקף" הוא תוקפו של אחשורוש ולכן צריכים לקרוא מתחילתה, שמשם מסופר דבר תוקפו של אחשורוש.

13 ומאן דאמר ומי שאומר מ"איש יהודי", מפרש שהוא תוקפו של מרדכי. ומאן דאמר ומי שאומר שקוראים מ"אחר הדברים האלה", מפרש שהוא תוקפו של המן, ומאן דאמר ומי שאמר מ"בלילה ההוא" — תוקפו של נס, ומכיון שתחילת הנס באותו לילה בו נדדה שנתו של אחשורוש, על כן יש להתחיל לקוראה משם.

14 רב הונא אמר: מהכא מכאן, על פסוק זה מתבססת המחלוקת, נאמר: "ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם" אסתר ט, כו,

15 מאן דאמר מי שאומר שקוראים את המגילה כולה, מפרש את הכתוב כך: מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש — "על ככה", והוא משום דחשיב שבעין שנין שחישב שבעים שנה לגלות בבל ולא איפרוק נגאלו ישראל, ובשל כך חשב שאין להם תקומה. "ומה הגיע אליהם"? דקטל שהרג את ושתי, ומכיון שהמגילה נכתבה ונקראת כדי להודיע לדורות הבאים על כל מהלך הדברים שהביאו לכל זה ועל אחריתם של המעורבים בו ודברים אלה מפורשים בחלקם בתחילתה של המגילה, לכך יש לקרוא את כולה.

16 ומאן דאמר ומי שאומר מ"איש יהודי" כך יש להבין: "מה ראה" מרדכי דאיקני שהתקנא, שגרם שתבער הקנאה בהמן וגרם לו שנאה זו? "על ככה", משום דשוי נפשיה שעשה המן את עצמו כעבודה זרה, "ומה הגיע אליהם" — דאתרחיש ניסא שאירע הנס. ולכך יש לקוראה לדעה זו מ"איש יהודי".

17 ומאן דאמר ומי שאומר שקוראים מ"אחר הדברים האלה", כך הבין: מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים — "על ככה" — משום ש"מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" אסתר ג, ב, "ומה הגיע אליהם" אסתר ט, כו — "ותלו אתו ואת בניו על העץ" אסתר ט, כה, ולכך יש לדבריו לקרוא מהמקום בו מוזכר המן לראשונה.

18 ומאן דאמר ומי שאומר מ"בלילה ההוא", כך הוא מפרש: מה ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות? הסיבה היא "על ככה" — דזמינתיה שהזמינה אותו אסתר את המן בהדיה אתו, "ומה הגיע אליהם" — דאתרחיש ניסא שאירע הנס, ולכך יש להתחיל לקרוא מהמקום בו מוזכרת התחלת הנס.

19 אמר ר' חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר שקוראים את המגילה כולה. ועוד: ואפילו למאן דאמר לדעת מי שאומר שקוראים רק מ"איש יהודי" — בכל זאת צריכה שתהא המגילה כתובה כולה.

20 ה ואמר עוד ר' חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בענין מגילה: מגילה נקראת "ספר" אסתר ט, לב ונקראת "אגרת" אסתר ט, כט ללמדנו: נקראת "ספר" — שאם תפרה חיבר את יריעות הקלף שלה בחוטי פשתן — פסולה, כשם שספר תורה שנתפר כך פסול. ונקראת "אגרת" — שאם הטיל בה בתפריה שלשה חוטי גידין שבהם תופרים ספרי תורה, אולם אינו אלא תפירה חלקית כשל אגרת — כשרה, ואין צריך לתפור את היריעה בשלימות כבספר תורה. אמר רב נחמן: ובלבד שיהו משולשין, כלומר, שהתפרים יהיו במרחק שוה זה מזה.

21 אמר רב יהודה אמר שמואל: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים האחרים — לא יצא, שצריך שתהיה מגילה בפני עצמה, כדי שיהא ניכר שהוא קורא אגרת מיוחדת זו. אמר רבא: לא אמרן אמרנו איסור זה אלא כשהיריעה שעליה כתובה המגילה לא מחסרא ומייתרא פורתא חסרה, קצרה או יתירה, ארוכה מעט מהיריעות של שאר הכתובים ואיננה ניכרת ביניהם, אבל מחסרא ומייתרא פורתא חסרה או יתירה מעט בגודל לית לן אין לנו בה איסור ורשאי לקרות בה, לפי שהדבר ניכר.

22 מסופר: לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה היה קורא לפני רב יהודה במגילה

23 הכתובה בין הכתובים. אמר ליה לו רב יהודה: הרי אמרו: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא.

24 אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא. אבל ומחו לה אמוחא והכו אותה את ההלכה הזו על ראשה, כלומר, אחרי שאמרו אותה מיד סייגו אותה סייג גדול שמוציא ממנה רוב תוקפה: בצבור שנו, שהיחיד רשאי לקרוא גם כשהיא עם שאר כתובים, ורק כשקוראים אותה בציבור אל יקרא בה אלא אם היא כתובה בנפרד.

25 ובדומה לזה, ואמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: שיור התפר כלומר ההלכה שאין תופרים את היריעות בספר התורה עד קצה הדף אלא משאירים משהו — הלכה למשה מסיני, ומחו לה אמוחא והכו אותה את ההלכה הזו על ראשה, כלומר, מיד סייגו את ההלכה, והסבירו שאין בכך טעם שבקדושה ולא אמרו שיש לעשות כן אלא כדי שלא יקרע הדף שאם יזדמן שימשכו את הספר בחזקה ייפרם התפר בין הדפים, ולא הדף עצמו.

26 ואמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אלמלי אילו נשתייר במערה שעמד בה משה "ושמתיך בנקרת הצור". שמות לג, כב ואליהו "ויבוא שם אל המערה... והנה ה' עובר". מלכים א' יט, ט-יא בשעה שנתגלתה להם שכינה אפילו כמלא נקב של מחט סדקית מחט קטנה המיועדת לתפירת בגדים, לא היו יכולים לעמוד ולהישאר חיים מפני האורה, שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי" שמות לג, כ.

27 ואמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב מהו שנאמר: "ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר" דברים ט, י — מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה בהר גם דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים שעתידים לדקדק ולעיין בה וגם מה שהסופרים עתידים לחדש, ומאי ניהו ומה הוא הדבר שהסופרים חכמים עתידים לחדש? הוא מקרא מגילה.

28 א משנה הכל כשרין לקרות את המגילה — חוץ מחרש שוטה וקטן, ר' יהודה מכשיר בקטן.

29 ב גמרא ושואלים: מאן מי הוא התנא שסבור כי חרש אפילו בדיעבד נמי גם כן לא יקרא? אמר רב מתנה: שיטת ר' יוסי היא, דתנן ששנינו במשנה: הקורא את שמע בלחש ולא השמיע לאזנו — יצא, ר' יוסי אומר: לא יצא, משמע שמי שאינו שומע אינו יוצא.

30 ושואלים: וממאי וממה יודע אתה שמשנתנו הפוסלת בחרש, כשיטת ר' יוסי היא, ואתה מפרש אותה שאפילו בדיעבד נמי גם כן לא יצא, דלמא שמא משנתנו כשיטת ר' יהודה היא, ויש להבינה כי לכתחלה הוא שלא יקרא החרש, הא הרי דיעבד, שכבר קראה — שפיר דמי יפה, כשר הדבר?

31 ודוחים: לא סלקא דעתך יעלה הדבר על דעתך, דקתני שכן שנה במשנה: חרש דומיא בדומה לשוטה וקטן, ומצירוף הדברים יש להבין: מה שוטה וקטן אם קראו דיעבד נמי גם כן לא יצאו, אף חרש אם קרא, דיעבד נמי גם כן לא יצא.

32 ומקשים: ודלמא הא כדאיתא והא כדאיתא ושמא זה כמות שהוא וזה כמות שהוא, שאף ששנה את כולם יחד הרי זה מפני שאסורים לקרוא לכתחילה, אבל יש ביניהם הבדל בדיעבד, ולכל אחד מהם דין לעצמו! ודוחים: אי אפשר לומר כן, שסתם משנתנו כר' יהודה היא, כי מדקתני סיפא ממה ששנה בסופה: ר' יהודה מכשיר בקטן — מכלל הדברים אתה למד דרישא לאו שראשה של המשנה לא כשיטת ר' יהודה היא.

33 ומקשים: ודלמא ושמא כל המשנה כולה שיטת ר' יהודה היא, ויש להבין אותה כהמשך אחד, אלא שקודם נאמרו דברי המשנה בסתם, ובסופה מפורש שהם דברי ר' יהודה. ודוחים: מי דמי האם זה דומה, הלא רישא — לפסולה, וסיפא — לכשירה ראשה של המשנה בא לפסול וסופה בא להכשיר ואי אפשר לקרוא דברים מנוגדים כהמשך אחד.

34 ושואלים: ודלמא ושמא כל המשנה כולה כשיטת ר' יהודה היא ותרי גווני ושני מיני קטן קתני לה שנה בה וחסורי מיחסרא והכי קתני וחסרה המשנה, וכך יש לשנותה, כלומר, יש להוסיף בה פרט קטן. ואז תוכל להיקרא כך: הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, במה דברים אמורים — בקטן שלא הגיע לחינוך ואין מצוות שייכות בו, אבל בקטן שהגיע לחינוך שהוא בן תשע או בן עשר. ראה יומא פב, א, אפילו לכתחלה רשאי לקרות, שר' יהודה מכשיר בקטן שהגיע לחינוך.

35 ומקשים: במאי אוקימתא במה העמדת את משנתנו — כשיטת ר' יהודה, ושיטתו היא איפוא שחרש פסול לכתחילה וכשר בדיעבד.

36 אלא הא דתני זו ששנה ר' יהודה בריה בנו של ר' שמעון בן פזי ברייתא זו: חרש המדבר ואינו שומע — תורם תרומה אפילו לכתחלה, אף שהוא צריך לברך ואינו שומע את הברכה, ונברר מני כשיטת מי היא הלכה זו? אי אם תאמר כשיטת ר' יהודה, הלא הסברת את משנתנו לשיטתו, ולפיה חרש דיעבד — אין כן לכתחלה — לא, ואי ואם לשיטת ר' יוסי — הרי לשיטתו אפילו בדיעבד נמי גם כן לא. ואם כן מי הוא החכם המתיר בחרש לכתחילה?

37 את הקושיה הזו דוחים: ואלא מאי מה רצונך לומר — שמשנתנו כר' יוסי, ולשיטה זו ר' יהודה מתיר בחרש ואפילו לכתחלה, ור' יוסי אוסר בחרש אפילו בדיעבד? אלא הא דתניא ברייתא זו ששנינו בה: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו בלי להוציא קול מפיו, ואם בירך — יצא, אם כן זו מני כשיטת מי היא? לא כשיטת ר' יהודה ולא כשיטת ר' יוסי, כי אי אם כשיטת ר' יהודה היא, הלא הוא מתיר אפילו לכתחלה, אי ואם כשיטת ר' יוסי היא, הוא אפילו דיעבד נמי גם כן לא מתיר!