1נאמר: "כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס" עזרא ט, ט, ואימתי היה הדבר — בזמן המן.2ר' חנינא בר פפא פתח לה פתחא פתח להא פרשתא מהכא לפרשה זו מכאן: "הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים" תהלים סו, יב; "באש" — בימי נבוכדנצר הרשע שהטיל את הצדיקים לכבשן. "ובמים" — בימי פרעה שגזר להשליך כל הבן למים. "ותוציאנו לרויה" — בימי המן.3ר' יוחנן פתח לה פתחא פתח להא פרשתא מהכא לפרשה זו מכאן, מפסוק זה: "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו" תהלים צח, ג, אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו — בימי מרדכי ואסתר שנודע הדבר לכל העמים.4ריש לקיש פתח לה פתחא פתח להא פרשתא מהכא לפרשה זו מכאן, מפסוק זה: "ארי נהם ודב שוקק מושל רשע על עם דל" משלי כח, טו; "ארי נהם" — זה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה שנאמר בו: "עלה אריה מסבכו" ירמיה ד, ז. "דב שוקק" — זה אחשורוש, דכתיב ביה שנאמר בו: "וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב" והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב דניאל ז, ה, ותני שנה רב יוסף: אלו פרסיים, ומדוע דימה אותם דניאל לדוב? שאוכלין ושותין הרבה כדוב, ומסורבלין בשר שמנים כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב, שדרכו לנוע ממקום למקום.5"מושל רשע" — זה המן. "על עם דל" — אלו ישראל, ומדוע קוראים להם "עם דל"? שהם דלים מן המצות.6ר' אלעזר פתח לה פתחא פתח להא פרשתא מהכא לפרשה זו מכאן: "בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית" קהלת י, יח; בשביל עצלות "עצלתיים" שהיה להם לישראל, שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא בלשון נקיה, והכוונה: הקדוש ברוך הוא מך, ואין פירוש "מך" אלא עני, שנאמר: "ואם מך הוא מערכך" ויקרא כז, ח, ואין "מקרה" אלא כינוי עבור הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "המקרה במים עליותיו" תהלים קד, ג, וכביכול אין בו יכולת לעזור להם.7רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא פתח להא פרשתא מהכא לפרשה זו מכאן: "שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" תהלים קכד, ב, ומדייק: "אדם" ולא מלך. ומתי היה זה — בזמן המן.8רבא פתח לה פתחא פתח להא פרשתא מהכא לפרשה זו מכאן: "ברבות צדיקים ישמח העם ובמשל רשע יאנח עם" משלי כט, ב; "ברבות צדיקים ישמח העם" — זה מרדכי ואסתר, דכתיב שנאמר: "והעיר שושן צהלה ושמחה" אסתר ח, טו. "ובמשל רשע יאנח העם" — זה המן, דכתיב שנאמר: "והעיר שושן נבוכה" אסתר ג, טו.9רב מתנה אמר פתיחה מהכא מכאן: "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו" דברים ד, ז, כפי שראו זאת בניסים הגדולים שאירעו להם בימי מרדכי ואסתר. רב אשי אמר מהכא מכאן: "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" דברים ד, לד.10א ושוב לענין פירוש המגילה, נאמר: "ויהי בימי אחשורוש" אסתר א, א, אמר רב: על זה אפשר לומר ויי והי, הדא דכתיב זהו שנאמר: "והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קונה" דברים כח, סח.11ושמואל אמר פתח לפרשה מכאן: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם" ויקרא כו, מד, וכך הוא מפרש: "לא מאסתים" — בימי יוונים. "ולא געלתים" — בימי אספסיינוס. "לכלתם" — בימי המן. "להפר בריתי אתם" — בימי פרסיים. "כי אני ה' אלהיהם" — בימי גוג ומגוג.12במתניתא תנא בברייתא שנה: "לא מאסתים" — בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה שיתפללו על ישראל, "ולא געלתים" — בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול. "לכלתם" — בימי המן, שהעמדתי להם צדיקים כמרדכי ואסתר. "להפר בריתי אתם" בימי רומיים, שהעמדתי להם חכמים של בית רבי ושאר חכמי דורות. "כי אני ה' אלהיהם" — לעתיד לבוא, שאז אין כל אומה ולשון יכולה עוד לשלוט בהם.13ר' לוי אמר פתח לפרשה מהכא מכאן: "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם" במדבר לג, נה, וכיון שלא הרגו את כל בני עמון נשאר המן.14ור' חייא אמר מהכא מכאן, מהמשכו של הכתוב הקודם: "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם" במדבר לג, נו.15וממשיכים במדרש המגילה: "אחשורוש", אמר רב יש לדרוש את השם הזה: אחיו של ראש ובן גילו בן מזלו, הדומה לו של ראש. והוא מסביר: אחיו של ראש — אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא "ראש", שנאמר: "אנת הוא רישא די דהבא" אתה הוא ראש הזהב דניאל ב, לח, בן גילו בן מזלו, דומה לו של ראש משום שהוא נבוכדנצר הרג את ישראל, הוא ביקש להרוג, הוא החריב את המקדש — הוא בקש להחריב את היסוד שיסד זרובבל בבית המקדש, שנאמר: "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלים" עזרא ד, ו, וגזרו להפסיק את בניין המקדש.16ושמואל אמר: "אחשורוש" יש לדרוש מלשון שחור, שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי כתחתית קדרה שהיא שחורה ביותר. ור' יוחנן אמר דרשה אחרת: כל שזוכרו אמר "אח אוי לראשו". ור' חנינא אמר, פירוש "אחשורוש" הוא: שהכל נעשו רשין עניים בימיו, שנאמר: "וישם המלך אחשורוש מס" אסתר י, א.17וממשיכים "הוא אחשורוש" אסתר א, א שנאמר שם, כוונתו: הוא שהיה ברשעו מתחילתו ועד סופו. וכן בכל מקום שנאמר "הוא" באופן זה, כך משמעו, וכגון: "הוא עשו" בראשית לו, מג — הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, "הוא דתן ואבירם" במדבר כו, ט — הן ברשען מתחילתן ועד סופן, "הוא המלך אחז" דברי הימים ב' כח, כב — הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.18וכן בכל מקום שנאמר בו "הוא", הרי זה בא לציין המשכיות, כל מקום ועניינו, וכגון מה שנאמר: "אברם הוא אברהם" דברי הימים א' א, כז, שהכוונה היא: הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו, וכן: "הוא אהרן ומשה" שמות ו, כו — הן בצדקן מתחילתן ועד סופן. וכן מה שנאמר בדוד "ודוד הוא הקטן" שמואל א' יז, יד — לומר שהוא בקטנותו מתחילתו ועד סופו, כשם שבקטנותו שהיה הדיוט הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו גם אז אצל מי שגדול ממנו בחכמה.19על מה שנאמר "המלך" אסתר א, א, אמר רב: הכוונה היא שמלך מעצמו ולא ירש את המלוכה. אמרי לה יש שאומרים אותה, זאת לשבח ואמרי לה ויש שאומרים אותה, זאת כביטוי של גנאי. אמרי לה יש שאומרים אותה לשבח — דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה שלא היה אדם שראוי להיות מלך כמותו, ואמרי לה ויש שאומרים אותה לגנאי — דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם שלא היה ראוי למלכות אלא ממון הרבה הוא שנתן ועמד, נעשה מלך.20נאמר "מהדו ועד כוש" ונחלקו בזה רב ושמואל; חד אחד מהם אמר: הודו היא מדינה בסוף העולם וכוש בסוף האחר של העולם, וחד ואחד מהם אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי זו ליד זו היו עומדות, והכוונה היא: שכשם שמלך על הודו ועל כוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו.21כיוצא בדבר זה אתה אומר בכתוב המדבר בשלמה: "כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" מלכים א' ה, ד, ואף על זה נחלקו רב ושמואל; חד אחד מהם אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם, וחד ואחד מהם אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי זו ליד זו הן עומדות, ובא הכתוב לומר: כשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על כל העולם כולו.22ושוב לפירוש המגילה, נאמר: "שבע ועשרים ומאה מדינה" אסתר א, א, אמר רב חסדא, יש להבין את הכתוב כך: בתחילה מלך על שבע מדינות, ולבסוף מלך על עשרים, ולבסוף מלך על מאה. ושואלים: אלא מעתה, הכתוב הדומה לו "ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה" שמות ו, כ, מאי דרשת ביה מה אתה דורש בו, כיוצא בזה? ומשיבים: שאני הכא דקרא יתירא שונה כאן במגילת אסתר, שפסוק מיותר הוא, מכדי כתיב הרי נאמר "מהדו ועד כוש" אסתר א, א, ואם כן "שבע ועשרים ומאה מדינה" למה לי לפרט? אלא שמע מינה למד מכאן לדרשה שלא על כולם מלך בבת אחת.23ב אגב הדברים על מלכות אחשורוש תנו רבנן שנו חכמים: שלשה אנשים מלכו בכיפה, כלומר, על כל העולם, ואלו הן: אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר. ומפרטים: אחאב, דכתיב שנאמר בדברי עובדיהו עבד אחאב לאליהו: "חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי לא ימצאכה" מלכים א' יח, י ואי ואילו לא דהוה מליך עלייהו שהיה מולך עליהם היכי מצי משבע להו איך היה יכול להשביע אותם? משמע שהיה מולך בכיפה.24נבוכדנצר דכתיב שנאמר בו: "והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעל מלך בבל" ירמיהו כז, ח. אחשורוש הא דאמרן זו שאמרנו.25סימן לשמות המוזכרים להלן: שסד"ך — שלמה סנחריב דרייוש כורש. ושואלים: ותו ליכא ועוד אין מלכים שמלכו בכל העולם? והא איכא והרי יש שלמה המלך! ומשיבים: לא סליק מלכותיה סיים את מלכותו אלא גלה ממנה.26ושואלים: הניחא למאן דאמר זה נוח לדעת מי שאומר ששלמה היה קודם מלך ובסופו היה הדיוט ולא חזר למלוכה, אלא למאן דאמר לדעת מי שאומר מלך והדיוט ומלך — שחזר למלכותו, אם כן מאי איכא למימר מה יש לומר ולמה לא נמנה? ומשיבים: שלמה מילתא אחריתי הוה ביה דבר אחר היה בו, שאי אפשר להשוותו לאחרים — לפי שמלך על העליונים השדים ועל התחתונים, שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה' למלך" דברי הימים א' כט, כג, לומר שמלך גם בעולמות העליונים, ואינו דומה לאחרים.27ושואלים עוד: והא הוה והרי היה סנחריב שמלך על העולם כולו, דכתיב שהרי נאמר: "מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי" ישעיהו לו, כ! ומשיבים: הא איכא הרי ישנה ירושלים שלא כבשה.28ושואלים: והא איכא והרי יש את דריוש, דכתיב שהרי נאמר: "דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דירין בכל ארעא שלמכון ישגא" דריוש המלך כתב לכל העמים האומות והלשונות הדרים בכל הארץ: שלומכם ירבה דניאל ו, כו! ומשיבים: הא איכא הרי יש שבע מדינות שלא מלך עלייהו עליהן, שנאמר: "שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין" הוטב בעיני דריוש והקים על מלכותו אחשדרפנים מאה ועשרים דניאל ו, ב, משמע שלא מלך על כל העולם, שהרי לאחשורוש בנו היו שבע מדינות יתירות.29ומקשים: והא איכא והרי יש את כורש, דכתיב שהרי נאמר: "כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה'" עזרא א, ב! ומשיבים: מכאן אין ראיה כי התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה שם שבח הוא שמשתבח בעצמו ולא כן היה באמת.30א נאמר: "בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו" אסתר א, ב, וכתיב בתריה ונאמר אחריו "בשנת שלש למלכו" אסתר א, ג ולכאורה יש בכך סתירה! אמר רבא: מאי מה פירוש "כשבת" — לא מיד כשעלה למלוכה, אלא לאחר שנתיישבה דעתו ונרגע מן הדאגה. ומה היתה דאגתו? אמר: בלשצר מלך בבל חשב וטעה לגבי גאולת ישראל, אולם אנא חשיבנא אני אחשב ולא טעינא אטעה.31ומסבירים: מאי היא מה הוא הדבר — דכתיב שנאמר: "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" ירמיהו כט, י, וכתיב ונאמר בפסוק אחר בשינוי: "מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה" דניאל ט, ב. חשוב וחשב בלשצר כך: ארבעין ארבעים וחמש שנה של נבוכדנצר, ועשרים ותלת ושלוש של אויל מרודך, ותרתי דידיה ושתיים שלו, הא הרי שבעים, וכיוון שכך, היה בטוח שלא תתקיים הנבואה, ואמר: אפיק מאני דבי מקדשא אוציא את כלי בית המקדש ואשתמש בהו בהם.32ושואלים: ונבוכדנצר, מנלן דארבעין שארבעים וחמש שנין שנים מלך? שאמר מר החכם: גלו בשבע, גלו בשמונה, גלו בשמונה עשרה, גלו בתשע עשרה.33ומבארים: גלו בשבע לכיבוש יהויקים לאחר שניצח נבוכדנצר את יהויקים ואז היתה גלות יהויכין, שהיא שנת שמונה לנבוכדנצר. גלו פעם אחרת בשנת שמונה עשרה לכיבוש יהויקים היא גלות צדקיהו שהיא שנת תשע עשרה לנבוכדנצר, שאמר מר החכם: שנה ראשונה של מלכותו כיבש נבוכדנצר את נינוה, שניה כיבש יהויקים. וכתיב ונאמר: "ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכן מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכתו את ראש יהויכין מלך יהודה ויצא אתו מבית הכלוא" ירמיהו נב, לא ומעתה נחשב: כיוון שעשה זאת בשנת מלכותו, מיד כשעלה לשלטון, הרי34תמני שמונה שנים של נבוכדנצר לפני שהגלה את יהויכין ותלתין ושלושים ושבע שנים שהיה בכלא — הרי ארבעים וחמש של נבוכדנצר. ועשרין ותלת ועשרים ושלוש שנים שמלך אויל מרודך — דבר זה נלמד מגמרא מן המסורת ותרתי דידיה ושתיים שלו של בלשצר — הא שבעין הרי שבעים. אמר: השתא עכשיו ודאי תו לא מיפרקי, אפיק מאני דבי מקדשא שוב אינם נגאלים, אוציא איפוא את כלי בית המקדש ואשתמש בהו בהם.35היינו דקאמר ליה וזהו שאמר לו דניאל: "ועל מרי שמיא אדון השמים התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך ואת כלי ביתו הביאו לפניך" דניאל ה, כג וכתיב ונאמר: "בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי" בו בלילה נהרג בלשאצר מלך הכשדים דניאל ה, ל. זה היה חשבונו המוטעה של בלשאצר, וכתיב ונאמר אחר מפלת בלשצר: "ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין" ודריוש המדי קיבל את המלוכה כבן שישים ושתיים שנה דניאל ו, א36אמר אחשורוש: איהו מיטעא טעי, אנא חשיבנא ולא טעינא הוא, בלשאצר, טעה, אני אחשב ולא אטעה. מי כתיב האם נאמר "למלכות בבל"? "לבבל" כתיב נאמר, מאי מה פירוש "לבבל"? הכוונה היא לגלות בבל, כמה שנים בצירן חסרות — תמני שמונה שנים, חשיב ועייל חילופייהו חישב והכניס במקומן, חדא אחת של בלשאצר וחמש של דריוש וכורש, ותרתי דידיה ושתים שלו — הא שבעין הרי שבעים. כיון דחזי דמלו שבעין שראה שמלאו שבעים ולא איפרוק נפדו, נגאלו — אמר: השתא עכשיו ודאי תו לא מיפרקי שוב לא יגאלו, אפיק מאני דבי מקדשא אוציא כלי בית המקדש ואשתמש בהו בהם. ומה היה לו — שכעונש על כך בא שטן וריקד ביניהן והתבלבלה שמחתו עד שהרג את ושתי.37ושואלים: והא שפיר חשיב והרי יפה חשב ומדוע אירע כך? ומשיבים: איהו נמי מיטעא טעי הוא גם כן טעה בדבר, דאיבעי ליה למימני שהיה לו למנות מחרבות ירושלים שנחרבה עם גלות צדקיהו ולא מזמן הגלות הראשונה של יהויכין.38ושואלים: סוף סוף כמה שנים בצירן חסרות לכך? — חדיסר אחת עשרה, איהו הוא אחשורוש כמה שנים מלך? — ארביסר ארבע עשרה, בארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בשנת הארבע עשרה שלו היה צריך לבנות את בית המקדש, ואם כן אלמה כתיב מדוע נאמר: "באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין אז בטלה עבודת בית האלהים אשר בירושלים והיתה בטלה עד שנת שתים למלכות דריוש מלך פרס" עזרא ד, כד, הרי לא נבנה המקדש כל זמנו של אחשורוש? אמר רבא: שנים מקוטעות הוו היו, השנים הללו של המלכים לא היו שנים שלימות, אלא נכנסות זו בתוך זו, ומשום כך להשלמת חשבון שבעים שנה יש צורך להוסיף עוד למעלה משנה, ואכן אז נסתיים בנין הבית.
