ביאור שטיינזלץ על מגילה ט״ז

1 ששמשי סופר המלך שהיה שונא ישראל ראה עזרא ד, יז מוחק והמלאך גבריאל כותב. ונמצא שהיה הדבר כתוב אכן בהווה. אמר ר' אסי, דרש ר' שילא איש כפר תמרתא בעניין זה: ומה כתב שלמטה שנכתב בספר בעולם הזה שהוא לזכותן של ישראל — אינו נמחק, כתב שלמעלה לא כל שכן שאינו נמחק.

2 נאמר שם שאמרו לאחשורוש: "לא נעשה עמו דבר" אסתר ו, ג, אמר רבא: לא מפני שהיו אוהבים את מרדכי אמרו כן, אלא מפני ששונאים היו את המן.

3 נאמר: "על העץ אשר הכין לו" אסתר ו, ד, תנא שנה החכם: כוונת הכתוב לומר שלו לעצמו הכין.

4 נאמר, שאמר המלך: "ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך" אסתר ו, י, ומפרשים, כשאמר לו "ועשה כן למרדכי", אמר ליה לו המן שרצה להתחמק: מנו מי הוא מרדכי? אמר ליה לו אחשורוש להמן: "היהודי". אמר ליה לו המן: טובא הרבה מרדכי איכא ביהודאי יש בין היהודים אמר ליה לו אחשורוש: כוונתי לזה "היושב בשער המלך".

5 אמר ליה לו המן: מדוע להעניק לו כבוד גדול כזה? סגי ליה בחד דיסקרתא, אי נמי בחד נהרא די לו אם תיתן לו כפר אחד לאחוזה, או גם כן נהר אחד לגבות ממנו מכס. אמר ליה לו אחשורוש: הא נמי הב ליה זה גם כן תן לו, "אל תפל דבר מכל אשר דברת" אתה עצמך, וכמו כן עשה גם מה שאמרתי לך אני.

6 "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" אסתר ו, יא, אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלך ומצא אותו, את מרדכי שיושבים חכמים לפניו והיה מראה להם, מלמד הלכות קמיצה לרבנן לחכמים, כיון דחזייה שראה אותו מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה שהוא יוצא למולו וסוסו אחוז בידו, מירתת פחד אמר להו להם מרדכי לרבנן לחכמים: האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די רשע זה, להרוג את נפשי הוא בא, לכו ממנו כדי שלא תכוו בגחלתו, שלא תינזקו גם אתם. בההיא שעתא באותה שעה נתעטף מרדכי בטליתו וקם ליה לצלותא ונעמד לו לתפילה, אתא בא המן למקום ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה וישב לפניהם והמתין עד שסיים מרדכי את תפילתו,

7 ובינתיים אמר להו להם המן לחכמים במאי עסקיתו במה אתם עוסקים? אמרו ליה לו: בזמן שבית המקדש היה קיים מאן מי שהיה מנדב מנחה, מייתי מלי קומציה דסולתא היה מביא מלוא קומצו סולת ומתכפר ליה לו. אמר להו להם: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי בא מלוא קומץ קמח שלכם ודחה את עשרת אלפים ככרי כסף שלי, וכשסיים מרדכי את תפילתו אמר ליה לו להמן: רשע, עבד שקנה נכסים, העבד למי שייך ונכסים למי שייכים? הלא אני קניתי אותך כעבד, ואיזה כסף הוא שלך?

8 אמר ליה לו המן למרדכי: קום עמוד לבוש הני מאני בגדים אלה ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא ורכב על הסוס הזה, שהמלך רוצה אותך. אמר ליה לו: לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא, דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי אין אני יכול לעשות זאת עד שאכנס לבית המרחץ ואספר את שערותי, שאין זו דרך ארץ להשתמש בבגדי המלך כך כמו שאני עכשיו.

9 בינתיים שדרה שלחה אסתר שליחים ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני וסגרה את כל בתי המרחץ ואת כל האומנים מקיזי הדם והספרים, וכיון שראה המן שאין מי שיעשה זאת, עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה הכניסו הוא, המן, למרדכי לבית המרחץ ורחץ אותו והלך והביא מספרים מביתו וקצץ את שערותיו. בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח בזמן שגזז את שערותיו נפגע, ונאנח אמר ליה לו מרדכי: אמאי קא מיתנחת מדוע אתה נאנח? אמר ליה לו: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני אדם שהיה חשוב למלך יותר מכל שריו, עכשיו יעשו אותו בלן וספר? אמר ליה לו: רשע, ולאו והאם לא ספר של כפר קרצום היית בנעוריך ואם כן מדוע אתה נאנח? הלא חזרת לימי נעוריך ולמלאכתך הקודמת. תנא שנה החכם: המן, ספר של כפר קרצום היה, עשרים ושתים שנה.

10 בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה אחרי שנטל את שערותיו, לבש מרדכי את בגדיו, אמר ליה לו המן: סק עלה ורכב. אמר ליה לו מרדכי: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא אין אני יכול, שכחש כוחי מימי התענית שהתעניתי, גחין וסליק גחן המן לפניו ועלה עליו מרדכי. כי סליק כאשר עלה בעט ביה בו מרדכי בהמן. אמר ליה לו המן: האם לא כתיב לכו נאמר לכם, אצלכם: "בנפל אויבך אל תשמח" משלי כד, יז? אמר ליה לו מרדכי: אכן נאמר, ואולם הני מילי דברים אלה אמורים בישראל, אבל בדידכו כתיב בכם נאמר: "ואתה על במותימו תדרך" דברים לג, כט.

11 "ויקרא לפניו: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" אסתר ו, יא, כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי כאשר היה מושך והולך בשביל ליד ביתו של המן, חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא ראתה אותו בתו של המן שהיתה עומדת על הגג, סברה חשבה בלבה כי האי דרכיב זה שרוכב על הסוס — אבוה אביה הוא, והאי דמסגי קמיה וזה שהולך לפניו — מרדכי הוא, שקלה עציצא לקחה עביט מלא מבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה וזרקה אותו על ראשו של אביה שחשבה שהוא מרדכי. דלי עיניה וחזת דאבוה הרים המן את עיניו וראתה שאביה הוא, נפלה מחמת צער וכעס מאיגרא לארעא מהגג לארץ ומתה.

12 והיינו דכתיב וזהו שנאמר: "וישב מרדכי אל שער המלך" אסתר ו, יב, אמר רב ששת: ששב אל שקו ואל תעניתו, להתענות על צרת ישראל, "והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש" אסתר ו, יב, "אבל" — על בתו שמתה, "וחפוי ראש" — על שאירע לו שנמלא ראשו לכלוך.

13 נאמר: "ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו" אסתר ו, יג, ומעירים: קרי ליה קורא להם "אהביו", וקרי להו וקורא להם בהמשך הפסוק "חכמיו". אמר ר' יוחנן: כל האומר דבר חכמה אפילו הוא באומות העולם — נקרא חכם. ואיזה דבר חכמה אמרו לו?

14 "אם מזרע היהודים מרדכי" אסתר ו, יג, אמרו ליה לו: אי אם משאר שבטים קאתי הוא בא, יכלת ליה תוכל לו עדיין, ואי ואם משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה הוא בא — לא יכלת ליה תוכל לו עוד. וראיה לדבר: יהודה, דכתיב שכן נאמר בו: "ידך בערף איביך" בראשית מט, ח, שהוא מנצח והולך את אינך דכתיב בהו האחרים שמנינו שנאמר בהם: "לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך" תהלים פ, ג.

15 נאמר: "כי נפול תפול לפניו" אסתר ו, יג, דרש ר' יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו, "נפול" ו"תפול" למה? אמרו לו להמן חכמיו: אומה זו, ישראל, משולה בכתובים לעפר ומשולה לכוכבים, ללמד: כשהן יורדין — יורדין עד עפר, וכשהן עולין — עולין עד לכוכבים, ולכן כשמרדכי בעליה לא תוכל לו עוד.

16 נאמר עוד: "וסריסי המלך הגיעו ויבהלו להביא את המן" אסתר ו, יד — מלמד שהביאוהו בבהלה ולא הספיק לרחוץ עצמו מטינופו.

17 במשתה אמרה אסתר לאחשורוש: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך" אסתר ז, ד. אמרה לו: צר אויב זה, אינו שוה חושב ודואג בנזק של המלך שהוא גורם לו תמיד. ראשית איקני קינא בה בושתי וקטלה והרג אותה וכפי שכבר הוסבר שממוכן זה המן, השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי עכשיו הוא מקנא בי ורוצה להרוג אותי.

18 נאמר: "ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה" אסתר ז, ב, ושואלים: "ויאמר" "ויאמר" פעמיים למה לי? אמר ר' אבהו: בתחלה דיבר איתה על ידי תורגמן, כיון שנחשבה בעיניו לאשה פשוטה מן ההדיוטות, כיון שאמרה ליה לו שמבית שאול קאתינא אני באה, מיד: "ויאמר לאסתר המלכה" בעצמו, שאם היא מזרע מלוכה, הריהי אשה הראויה למעמדו.

19 בהמשך נאמר: "ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה" אסתר ז, ו, אמר ר' אלעזר: מלמד שהיתה מחווה מראה כלפי אחשורוש שהוא איש צר ואויב ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן.

20 נאמר: "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן" אסתר ז, ז, ומיד לאחר מכן נאמר: "והמלך שב מגנת הביתן" אסתר ז, ח, ומעירים: מקיש משווה הכתוב שיבה לקימה, מה קימה — היתה בחימה, אף שיבה היתה בחימה. ומדוע שב בחימה — דאזל ואשכח שהלך ומצא את מלאכי השרת דאידמו ליה כגברי, וקא עקרי לאילני דבוסתני שנידמו לו כאנשים והם עוקרים את אילנות הגן, ואמר להו להם: מאי עובדייכו מה מעשיכם? אמרו ליה לו: דפקדינן שפקד עלינו המן לעשות זאת,

21 וכיון שאתא לביתיה שנכנס לביתו ראה "והמן נפל על המטה" אסתר ז, ח. ושואלים: מדוע אמר "נפל" שפירושו נופל עכשיו — "נפל" מיבעי ליה צריך היה לו לומר! אמר ר' אלעזר: מלמד שבא מלאך והפילו עליה, והיה נופל והולך בכל פעם למרות שרצה לקום. אמר אחשורוש: ויי מביתא ויי מברא אוי לי מן הבית ואוי לי מבחוץ. "ויאמר המלך: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" אסתר ז, ח

22 "ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה" אסתר ז, ט, אמר ר' אלעזר: אף חרבונה הרשע באותה עצה היה, שרצה גם הוא שיהרגו את מרדכי, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו, מיד ברח והצטרף למחנה מרדכי, והיינו דכתיב והוא שנאמר: "וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח" איוב כז, כב, כלומר, כשה' משליך פורענות על הרשע מיד בורחים ממנו חבריו.

23 נאמר: "וחמת המלך שככה", ושואלים: שתי שכיכות הללו "שככה" ולא "שכה" למה? אחת — של מלכו־של־עולם, ואחת — של אחשורוש, ואמרי לה ויש אומרים שחמתו בערה בו בשל שתי סיבות: אחת של אסתר ואחת של ושתי ועכשיו שככו שתיהן. ולגבי המשך הכתובים מקדימים מדרש אחר.

24 נאמר ביוסף: "לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלוש מאות כסף וחמש חלפת שמלות" בראשית מה, כב ויש לשאול: אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, יוסף, שדבר זה עצמו שאביו הבדיל אותו לטובה משאר הבנים, גרם שישנאו אותו אחיו של יוסף —

25 יכשל בו הוא עצמו? וכפי שאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: בשביל משקל שני סלעים של מילת שהוסיף יעקב ליוסף יותר משאר אחיו שעשה לו כתונת פסים נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. וכיצד עשה יוסף מעשה־העדפה כזה לגבי בנימין? אמר ר' בנימין בר יפת: רמז רמז לו על ידי כך, שעתיד בן לצאת ממנו, שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת, וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן" אסתר ח, טו.

26 ועוד מפרשים במעשה יוסף ואחיו, נאמר ביוסף: "ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך" בראשית מה, יד, ותוהים על הלשון: כמה צוארין הוו ליה היו לו לבנימין? מדוע לא נאמר "על צוארו"? אמר ר' אלעזר רמז הוא; כי בכה על שני מקדשים מקדש ראשון ומקדש שני שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב, "ובנימן בכה על צואריו" בראשית מה, יד — בכה על משכן שילה, שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.

27 נאמר שם: "והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין" בראשית מה, יב, אמר ר' אלעזר: פירושו, שכך אמר להם: כשם שודאי שאין בלבי על בנימין אחי, שהרי לא היה במכירתי — כך אין בלבי עליכם. נאמר: "כי פי המדבר אליכם" בראשית מה, יב, כלומר: כפי — כן לבי.

28 נאמר: "ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים" בראשית מה, כג, ושואלים: מאי מה הוא "מטוב מצרים" שלא נתפרש? אמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר: שלח לו יין ישן, שדעת זקנים נוחה הימנו.

29 לאחר מות יעקב נאמר: "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו" בראשית נ, יח, אמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר: היינו דאמרי אינשי הוא שאומרים אנשים בפיתגם עממי: תעלא בעידניה סגיד ליה שועל, בזמנו, השתחווה לו, שאם מגיע זמן שהשועל נעשה מלך, צריך להשתחוות בפניו ולהיכנע לו.

30 ותוהים על הקשר בין המשל והנמשל: תעלא שועל אתה קורא לו ליוסף? מאי בצירותיה מאחווה מה פחיתותו מאחיו שאתה קורא אותו שועל לגביהם? אלא, אי איתמר הכי איתמר אם נאמר כך נאמר, לא על פסוק זה אלא על פסוק אחר, שנאמר: "וישתחו ישראל על ראש המטה" בראשית מז, לא, ועל כך אמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר: תעלא בעידניה סגיד ליה שועל, בזמנו השתחווה לו. שהוצרך האב להשתחוות לבנו שעלה לגדולה.

31 נאמר ביוסף "וינחם אותם וידבר על לבם" בראשית נ, כא, אמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלים על הלב, וכך אמר: ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד שאתם כולכם לא יכולתם לעשות לי דבר, נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות?

32 א ושוב לפירוש המגילה: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר" אסתר ח, טז, אמר רב יהודה: "אורה" — זו תורה, שחזרו לעסוק בתורה. וכן הוא אומר: "כי נר מצוה ותורה אור" משלי ו, כג. "שמחה" — זה יום טוב, שחזרו לקיים ימים טובים. וכן הוא אומר: "ושמחת בחגך" דברים טז, יד. "ששן" — זו מילה, שחזרו למול את בניהם. וכן הוא אומר: "שש אנכי על אמרתך" תהלים קיט, קסב, שדרשו חכמים ששמח דוד על מצות מילה.

33 "ויקר" =כבוד — אלו תפלין, וכן הוא אומר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" דברים כח, י ותניא, ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש, שעל מצוות אלה גזר המן שלא יקיימום וחזרו לקיימם לאחר נס פורים.

34 נאמר: "ואת פרשנדתא... עשרת בני המן" אסתר ט, ז-י אמר רב אדא דמן יפו מיפו: את שמות עשרת בני המן, וגם את המלה "עשרת" צריך למימרינהו צריך לומר אותם בזמן שקוראים את המגילה בנשימה אחת, מאי טעמא מה טעם? — כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו שכולם בבת אחת יצאה נשמתם. אמר ר' יוחנן: הוי"ו של "ויזתא" היא וי"ו ארוכה וצריך למימתחא בזקיפא כמורדיא דלברות למתוח אותה בעמידה כמו תורן של ספינה. מאי טעמא מה טעם — כולהו בחד זקיפא אזדקיפו כולם בעמוד אחד ניתלו.

35 אמר ר' חנינא בר פפא, דרש רב שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן שבמקרא נכתבות בצורת אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח כלומר שתי שורות קצרות וביניהן רווח, ומתחת לרווח — שורה ארוכה,

36 חוץ משירה זו של רשימת בני המן וכן רשימת מלכי כנען שנפלו בידי יהושע, שכותבים אותה אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה, שורה קצרה תחת שורה קצרה וארוכה תחת ארוכה. מאי טעמא מה הטעם — שלא תהא תקומה למפלתן שכשם שקיר שבונים אותו בצורה כזאת לא יעמוד — כך אלה לא תהיה להם עוד תקומה.

37 "ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך" אסתר ט, יב, אמר ר' אבהו: מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו ולא גמר את תחילת דבריו, שנראה שרצה להתלונן על מעשה היהודים, וסיים בדברים אחרים.

38 נאמר: "ובבאה לפני המלך אמר עם הספר" אסתר ט, כה, ותוהים: מדוע נאמר לשון "אמר"? הלא "אמרה" מבעי ליה צריך היה לו לומר שאסתר היא ששינתה את הגזירה! אמר ר' יוחנן: אמרה לו לאחשורוש: יאמר בפה גם בפקודה שבעל פה מה שכתוב בספר.

39 על מה שנאמר: "דברי שלום ואמת" אסתר ט, ל, אמר ר' תנחום, ואמרי לה ויש אומרים שאמר זאת ר' אסי: מלמד שצריכה המגילה שרטוט שישרטטו שורות על הקלף כאמיתה של תורה, כפי שעושים בספרי תורה.

40 נאמר: "...דברי הצומות וזעקתם. ומאמר אסתר קים" אסתר ט, לא-לב, ותוהים: וכי "מאמר אסתר" — אין כן, "דברי הצומות" — לא?! האם הצומות לא סייעו בנס? אמר ר' יוחנן: "דברי הצומות... ומאמר אסתר קים את ימי הפרים האלה". וצריך להבין את שני הפסוקים כענין אחד.

41 נאמר "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו" אסתר י, ג ומעירים: "לרוב אחיו" — ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, מפני שהתעסק בעיקר בצרכי ציבור ולא יכול לעסוק כל כך בתורה, וחשבו שטעות עשה בדבר, שהיה צריך להישאר בסנהדרין.

42 אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא שמתחילה חשיב ליה מנה אותו את מרדכי בתר אחר ארבעה, ולבסוף בתר אחר חמשה. מעיקרא כתיב בתחילה נאמר כך: "אשר באו עם זרבבל, ישוע, נחמיה, שריה, רעליה, מרדכי, בלשן" עזרא ב, ב ולבסוף ברשימה מאוחרת יותר כתיב נאמר: "הבאים עם זרבבל, ישוע, נחמיה, עזריה, רעמיה, נחמני, מרדכי, בלשן" נחמיה ז, ז שכתבוהו מאוחר יותר ברשימה מפני שלא עסק בתורה אלא בעיקר בענייני השלטון.

43 אמר רב ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה וחשוב יותר מבנין בית המקדש, וראיה לדבר: שכל זמן שברוך בן נריה היה קיים ויושב בבבל לא הניחו עזרא שהיה תלמידו ועלה מבבל.

44 אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם, וראיה לדבר: שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר ולמד שם תורה לא נענש על שביטל מכיבוד אב ואם, שאמר מר החכם: