מנות הלוי על אסתר 10 פרקים

מנות הלוי על אסתר ז׳:ז׳

« מנות הלוי על אסתר ז׳:ו׳ מנות הלוי על אסתר ז׳:ח׳ »

2 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ נַעֲרֵי אֶסְתֵּר, לָקְחוּ אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: ״מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ?״ אָמְרָה לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵינִי שׁוֹאֶלֶת מִמְּךָ אֶלָּא לָתֵת לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי, שֶׁבָּא אָדָם אֶחָד וְקָנָה אוֹתָנוּ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי הֶחֱרַשְׁתִּי״. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: ״וּמִי הוּא הָאָדָם הַזֶּה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן?״ אָמְרָה לוֹ: ״הָמָן הָרָע הַזֶּה״. מִיָּד ״חָפוּ פָנָיו״. ״וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן וְנִכְנַס בְּגִנַּת הַבִּיתָן״, מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל? הִתְחִיל מְקַצֵּץ נְטִיעוֹת לְפָנָיו. וְרָאָה הַמֶּלֶךְ כֵּן, אָמַר לוֹ: ״מַה זֶּה?״ אָמַר לוֹ: ״אֲנִי מִבָּנָיו שֶׁל הָמָן שֶׁכָּךְ צִוַּנִי אַבָּא״. מִיָּד ״וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ״, וְנִבְעַר חֵמָה עַל חֵמָה, וְשָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן. מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ? הִגְבִּיהַּ אֶת הָמָן מֵעַל אֶסְתֵּר כְּאִלּוּ רוֹצֶה לָבֹא עָלֶיהָ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא דַיּוֹ שֶׁקָּנָה אֶת אִשְׁתִּי לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, אֶלָּא רוֹצֶה לָבֹא עָלֶיהָ? הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבַּיִת?״ וְשָׁמַע הָמָן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְנָפְלוּ פָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְנֵי הָמָן חָפוּ״. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ עַל הָעֵץ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב? נִדְמָה לְחַרְבוֹנָא אֶחָד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ עֵץ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָמָן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן וַיַּעַשׂ אֶת אוּלָם הָעַמּוּדִים חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ״. מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ, וּכְתִיב: ״וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן״. לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְהָמָן וְנָתַן לְמָרְדֳּכַי וּלְאֶסְתֵּר, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵיתֵהּ נְוָלִי יִתְעֲבֵד עַל דְּנָא״. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: ״כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כְּתוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ״. וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ אִגְּרוֹת פְּתָקִים וְשָׁלְחוּ בְּכָל הַמְּדִינוֹת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל שׂוֹנְאֵי הַיְּהוּדִים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְּמַזַּל אַרְיֵה. מָה הָאֲרִי הַזֶּה מֶלֶךְ עַל כָּל הַחַיּוֹת וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו, וְהוּא חָשַׁב וְהָפַךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, נַהֲפוֹךְ הוּא עַל שׂוֹנְאֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם״.

1 והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך:

2 והמלך קם בחמתו וגו'. המפרשים אשר אחזו בדרכם להמשיך הדברים כלם בדרך טבע, פירשו שיצא אל גינת הביתן לשאוף אויר קר ולקחת נחת רוח לא כן דעת רז"ל כי כל מגמתם להגדיל הנס. והמתרגם תרגם ומלכא זקף ית עינוהי וחזא והא עסרתי מלאכי דמיין לעסרתי בנוי דהמן קטעין אלניא בגנתא גוואה, בכן קם בריתחתיה ממשתה דחמרא ואזל לגנתא גוואה למחזו מאן הוא דין, הורה שהיה זה נס אחר והוא כי בהיותו מסב ואוכל הראוהו מלאכים בצורת בני המן מקצצים בנטיעות ושלכן כעס וקם ממשתה היין ובגמרא מגלה פ"ק עוד דאשכח למלאכי השרת ואידמו ליה כגברי והוו עקרי אילני ושדו אמר להו מאי עיבדתיכו אמרו ליה דפקדינן המן, ובפרקי ר' אליעזר פרק ן' מה עשה מיכאל התחיל מקצץ את הנטיעות, ראה המלך א"ל מי הוא זה א"ל אני בן המן שכך צוני אבא. ובמדרש קצר שהעתיק ה"ר יהודה ן' שושן ז"ל בסוף ביאורו כתוב וז"ל וקם המלך בחמתו אל הגנה שאחורי הבית וראה מלאכי חבלה כדמות בני אדם עוקרים עצי פרי אמר המלך מה זה אמרו לו בני המן נוטעי' גנות וציו עלינו לעקור מכאן ולשתול שם בערה בו חמתו ע"כ, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתוב ומה שהראו לאחשורו' שקצצו אילנותיו והוא לא כן עשה. והלא נאמ' תהלי' ק"א ז' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. אלא במדתו פרעו לו לפי שהוא הלשין ודבר הרבה רעות על ישראל כך דברו עליו, ז"ש איוב ו' י"ח ילפתו ארחות דרכם, וכן נאמר מלכים א' כ"ב נ"ב והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ותגמולו של המן שלמו לו, על המטה ב' בראשית מ"ח ב' ויתחזק ישראל וישב על המטה, זכות יעקב גרם להם כי ראה יעקב מעשה המן דכתיב שם ל"ב י"א פן יבא והכני אם על בנים, וזהו להשמיד וכו' טף ונשים וכו' ולכן וילן" שם" בלילה" סופי תיבות המן, לכן ג' לילות סמיכי בענין שם ל"ג ג' וילן שם בלילה, והוא לן בלילה ויקם בלילה לכן וצומו עלי ג' ימי' ליל' ויום וסמיך ליה ויק"ח מ"ן הב"א בידו מנחה, המ"ן רמז שע"י קמיצת מנחת העמר נפל כמ"ש ז"ל אשכחינהו דהוו עסקי בהלכות קמיצה. וה"מן נפ"ל וגו' גי' א"ך גבריאל שהפילו על המטה. הגם לכבוש וגו', לא די להרוג מרדכי וקרובי אסתר, אלא באתה לדוחקה עמי בבית בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד ואתה תשכב עמה לעיני ע"כ. ומ"ש לא די לך להרוג מרדכי טרם ישמע דברי חרבונה הרי זה ממה ששמע מפי המן כמו שבא בפסוק ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש וגו' מדברי המתרגם עיין עליו.

« מנות הלוי על אסתר ז׳:ו׳ מנות הלוי על אסתר ז׳:ח׳ »