מנות הלוי על אסתר 10 פרקים

מנות הלוי על אסתר א׳:א׳

« מנות הלוי על אסתר Introduction מנות הלוי על אסתר א׳:ב׳ »

1 שמות רבה פתח ↗

וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, כִּי בֶן מָוֶת הוּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּי אֵין אִישׁ שֶׁיְקַנֵּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַהַרְגֶּנּוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר רָאָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם וְיַהַרְגֶּנּוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי רָאָה שֶׁאֵין תּוֹחֶלֶת שֶׁל צַדִּיקִים עוֹמְדוֹת הֵימֶנּוּ וְלֹא מִזַּרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ נִמְלַךְ בַּמַּלְאָכִים וְאָמַר לָהֶם חַיָּב זֶה הֲרִיגָה, אָמְרוּ לוֹ הֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ שֶׁיְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי, בַּמֶּה הֲרָגוֹ רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר הִכָּהוּ בְּאֶגְרוֹף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט נָטַל וְהוֹצִיא אֶת מֹחוֹ. רַבָּנָן אָמְרֵי הִזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ב, יד: הַלְּהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר. וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל, שֶׁלֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, טְמָנוֹ בִּפְנֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְחוֹל, אָמַר לָהֶם אַתֶּם מְשׁוּלִים כַּחוֹל מַה חוֹל הַזֶּה אָדָם נוֹטְלוֹ מִכָּאן וְנוֹתְנוֹ לְכָאן וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כָּךְ יִטָּמֵן הַדָּבָר הַזֶּה בֵּינֵיכֶם וְלֹא יִשָּׁמַע. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁלֹא נִשְׁמַע הַדָּבָר אֶלָּא עַל יְדֵי הָעִבְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, זֶה דָּתָן וַאֲבִירָם, קְרָאָם נִצִּים עַל שֵׁם סוֹפָם, הֵם הֵם שֶׁאָמְרוּ דָּבָר זֶה, הֵם הָיוּ שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן, הֵם הָיוּ שֶׁאָמְרוּ במדבר יד, ד: נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, הֵם שֶׁהִמְרוּ עַל יַם סוּף. דָּבָר אַחֵר, נִצִּים, שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּונִים לַהֲרֹג זֶה אֶת זֶה, כְּמָה דְתֵימָא דברים כה, יא: כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּמַצּוּת שֶׁל מִיתָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תַכֶּה, מִכָּאן שֶׁמִּשָׁעָה שֶׁאָדָם מֵרִים יָדוֹ לְהַכּוֹת חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע. רֵעֶךָ, שֶׁהוּא רָשָׁע כַּיּוֹצֵא בְּךָ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם רְשָׁעִים.

1 ראש השנה פתח ↗

וְעוֹד: מִי דָּמֵי? הָתָם כּוֹרֶשׁ, הָכָא דָּרְיָוֶשׁ! תָּנָא: הוּא כּוֹרֶשׁ, הוּא דָּרְיָוֶשׁ, הוּא אַרְתַּחְשַׁסְתְּא. כּוֹרֶשׁ — שֶׁמֶּלֶךְ כָּשֵׁר הָיָה, אַרְתַּחְשַׁסְתְּא — עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ, וּמָה שְׁמוֹ — דָּרְיָוֶשׁ שְׁמוֹ.

1 מדרש תהילים פתח ↗

זכרו נפלאותיו אשר עשה. זרע אברהם. הוא ה' אלקינו בכל הארץ. מהו הוא יי' אלקינו את מוצא חמשה הוא לרעה. וחמשה הוא לטובה. שם י ט הוא היה גבור ציד. שם לו מג הוא עשו אבי אדום. במדבר כו ט הוא דתן ואבירם. דברי הימים-ב כח כב הוא אחז המלך. אסתר א א הוא אחשורוש. והוא לטובה דברי הימים-א א כז הוא אברהם. שמות ו כז הוא משה ואהרן. עזרא ז ו הוא עזרא עלה מבבל. דברי הימים-ב לב ל הוא חזקיה סתם מי גיחון. שמואל-א יז יד דוד הוא הקטן. אמר רבי ברכיה בשם רבנן הקב"ה נמנה עם הצדיקים שנאמר הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו:

2 שמות רבה פתח ↗

וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, אָמְרוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא לְמשֶׁה, תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לָעָפְרִיִּים. אָמַר לָהֶם לְמָתָא יַרְקָא יַרְקָא שְׁקוֹל. וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי כט, יא: כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, הַכְּסִיל מוֹצִיא כָּל דְּבָרָיו בְּפַעַם אַחַת כְּשֶׁיָּבוֹא לָרִיב עִם חֲבֵרוֹ, וְחָכָם בְּאָחוֹר הוּא מְסַלְּקוֹ. דָּבָר אַחֵר, כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, הָרָשָׁע הַזֶּה מִשֶּׁהוֹצִיא כָּל עֲצָתוֹ, אַחַר כֵּן חֲכָמוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא בַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁעָמַד וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לְפִיכָךְ לֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל חֶצְיוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה כְּתִיב בּוֹ אסתר א, ד: בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וגו', אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שִׁשָּׁה גִיסִין הָיָה מַרְאֶה לָהֶם בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ לְכָל גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת. וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר מִינֵי יְצִיאוֹת הֶרְאָה לָהֶם. רַבִּי לֵוִי אָמַר בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הֶרְאָה לָהֶם, נֶאֱמַר כָּאן אסתר א, ד: תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שמות כח, ב: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, מַה תִּפְאֶרֶת הָאָמוּר לְהַלָּן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, אַף תִּפְאֶרֶת הָאָמוּר כָּאן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה. וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲצָתוֹ וְהָרַג אֶת וַשְׁתִּי. דָּבָר אַחֵר, כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, זֶה פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מַלְעִיג עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁמַּעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵן מַה שֶּׁעָשׂוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, וְקָרָא לְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם, הֱוֵי: כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, זֶה פַּרְעֹה. וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר איוב ט, ד: חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יִבְלַע תַּנִּין אֶת תַּנִּינֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, נָחָשׁ בּוֹלֵעַ נָחָשׁ, אֶלָּא יַחְזֹר לִבְרִיָּיתוֹ וְיִבְלַע אֶת תַּנִּינֵיהֶם, מַהוּ וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, נֵס בְּתוֹךְ נֵס, מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַמַּטֶּה מַטֶּה כִּבְרִיָּתוֹ, וּבָלַע אוֹתָן. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כֵּן תָּמַהּ וְאָמַר: וּמַה אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא בּוֹלֵעַ אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע כָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ, שֶׁהָיוּ רַבִּים לֵעָשׂוֹת מֵהֶן עֲשָׂרָה עֳמָרִים, וְלֹא הָעֳבָה, וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר זֶה מַטֵּה אַהֲרֹן, מִכָּאן שֶׁהָיָה מַטֵּה אַהֲרֹן סִימָן טוֹב לַעֲשׂוֹת בּוֹ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְדוֹרוֹת.

2 מגילה פתח ↗

״וּבִמְלֹאות הַיָּמִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳״. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מֶלֶךְ פִּיקֵּחַ הָיָה, וְחַד אָמַר: מֶלֶךְ טִיפֵּשׁ הָיָה. מַאן דְּאָמַר מֶלֶךְ פִּיקֵּחַ הָיָה — שַׁפִּיר עֲבַד דְּקָרֵיב רַחִיקָא בְּרֵישָׁא, דִּבְנֵי מָאתֵיהּ כׇּל אֵימַת דְּבָעֵי מְפַיֵּיס לְהוּ. וּמַאן דְּאָמַר טִיפֵּשׁ הָיָה — דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְקָרוֹבֵי בְּנֵי מָאתֵיהּ בְּרֵישָׁא, דְּאִי מָרְדוּ בֵּיהּ הָנָךְ, הָנֵי הֲווֹ קָיְימִי בַּהֲדֵיהּ.

1 ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה:

2 ויהי בימי אחשורוש הטיבו אשר דברו כי למען דעת צדקות ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גאלם מיד שר גדול מלך אדיר סופר הנה פרשת גדולתו. ואני אומר כי כלל בפסוק ראשון מעלתו וכי היה ראוי להיות מכובד במלכותו לד' סבות ראוי שיכובד כל מלך באחת מהן כ"ש בארבעתן. הא' כאשר המלוכה הזאת היתה לו ירושה מאבותיו אז הממלכה נכונה בידו. כי על כן אין מושחין מלך בן מלך אם לא מפני המחלוקת כשלמה מפני אדניה וכיהואש מפני עתליה ויהואחז מפני' יהויק' כדאיתא בהוריות פ"ג כי בזולת זה הממלכה חוזרת אחר אכסניא שלה. הב' אם המלך הזה הוא חכם אוהב משפט מואס בבצע מעשקות. הוא מרומים ישכון ותנשא מלכותו. הג' כאשר המלך הזה מלך עליהם בחזקה ועצם בכחו ותושע לו ימינו כל העם יראוהו ויכבדוהו. הד' כאשר יהיה מלך גדול ויצא שמו בכל המדינות כי הוא איש גבור חיל איש מלחמות אז כל גוי וכל ממלכה יבאו להשתחוות לו ויאמרו לו משול בנו ומלוך עלינו ספר הכתוב כי כלם היו במלך הזה וכי על כן נשא מלכותו. ועל הראשונה אמר ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש ולבאר זה צריך אני לחקור אם האיש הזה היה מלך בן מלך מזרע המלוכה אם לאו. כי יש פני ההראות לכל צד, אם אל הצד השולל יראה שלא היה בן מלך ולא מזרע המלוכה וראיה ממכלתין איתא בגמרא מגילה פ"א. המלך מהודו ועד כוש אמר רבא שמלך מעצמו אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי. אמרי לה לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כותיה. ואמרי לה לגנאי דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהיב וקם ע"כ. ופרש"י שמלך מעצמו שלא היה מזרע המלוכה, הנה מבואר נגלה שלא היה מזרע המלוכה כי על כן נכתב המלך חסר כי אף למאן דאמרי לה לשבח הוא היה הגון מעצמו ולא היה בן מלך. ותו איכא התם ויקצוף המלך וגו' אמאי דלקה ביה כולי האי אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה מיד וחמתו בערה בו ע"כ. ופרש"י אהורייריה שומרי הסוסים. ובערוך פי' שומר אורות הסוסים וחמור אבוס בעליו תרגמו וחמרא אוריה דמארוהי הנה שהיה פקוד על אבוסי בלשצאר וכי לא הי' בן מלך ולא מזרעו וכן כתב הה"ר יוסף יחייא ז"ל. ואם אל הצד המחייב אומר כי יש ראיה וראיית כמו כן מורות כי היה בן מלך. מהם איתא בתרגום רבה דירושלמי דמגלת אסתר וז"ל ודריוש מדאה קביל מלכותא מיניה עד דאיתיליד אחשורוש רשיעא ונסבה לושתי בת בריה. הוא אחשורוש בר כורש דממלכות אשיא בר דריוש מדאה, הנה בפירוש אמר שהיה בן מלך. ועוד מצאתי סי' תתרמט בילקוט ז"ל ועוד שלחה לו שוטה טפש אם ביינך יצא לבך דע כי אני ושתי המלכה בתו של בלשצאר בנו של נבוכדנצר אותו שהיה מתקלס במלכים ורוזנים נעשו מאומה לפניו שכן הוא אומר והוא במלכים יתקלס ורוזנים משחק לו ולא היית כקוסדור לרוץ לפני מרכבת אבי. ולו היה אבי קיים לא נשאת לי ואתה מבקש להכניסני ערומה. ובשביל כבודך איני נכנסת שלא תעשה שקרן בפני גדולים שאם אני נכנסת ואיני נאה יאמרו המלך שקרן הוא ואם נמצאתי נאה הם אומרי' וכי זה משתמש בנאה זו והורגים אותך כדי ליטול אותי. ולמה עשה הב"ה כן בשביל שלא הניחה לאחשורוש ליתן רשות לבנות הבית. אמרה לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות. והיאך נטלה אחשורוש לאשה אמר רב אותו הלילה שנהרג בלשצאר והמליכו לדריוש אמר לו דריוש לכורש כבו את המנורה והוציאו מוחו של בלשצאר והיו מסובים שם כורש ודריוש. אמר לו דריוש לכורש עמוד וטול מלכותך שאתה ראוי למלכות שהיה דניאל אומר לך שאתה נוטל המלכות שהיה כורש באפיקון של נבוכדנאצר והיה דניאל שואל בשלומו של מלך אמר לו כורש לדניאל הצרת לי. למה אתה שואל בשלומי כך שלא ישמע המלך ויהרגני. אמר לו עתיד הב"ה ליתן לך מלכות שכבר נתנבא עליך ישעיהו שתמלוך ותתן רשות לבנות הבית שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש וגו' אמר לו כורש דניאל אמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס למדי תחלה ואח"כ לפרס. והיה דריוש מדי וכורש פרסי שכן הוא אומר ודריוש מדאה קביל מלכותא. וי"א אביו היה מדי ואמו פרסית וכשהמליכו דריוש אותו הלילה היה מיסב במקום שהיה בלשצאר מיסב ונפלה ערבוביא מביתו של בלשצאר שהיו אלו הורגים ואלו בוזזים. ושתי היתה נערה ורצתה בין המסובים כשראתה הבית בערבוביא שהיתה סבורה שאביה קיים ובאה לחיקו של דריוש וחמל עליה והשיאה לאחשורוש בנו. והב"ה אמר והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד. לפיכך נגזר עליה כך עכ"ל הנה מבואר נגלה שהיה בן מלך. אלא שנראה דברי המדרש ודברי התרגום חילקי' כי המתרגם אמר שהיה בן כורש בן דריוש. ובמדרש אמר שהיה בן דריוש. וזה ממה שלא יקשה כדאמרינן בגמ' ר"ה הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא כי כורש על שם שמלך כשר היה ומנין אותיות של כורש עולות למנין אותיות דריוש כמו שכת' רש"י בספר עזרא, וארתחשסתא על שם המלכות כדאיתא התם ובסדר עולם כי כל המלכות נקרא ארתחשסתא. והכא נמי נימא בן כורש בן דריוש הוא כרש הוא דריוש. ואי קשיא לי הא קשיא לי איך אמר דאחשורוש זה הוא בנו של דריוש כי אחשורוש הוא פרסי ודריוש מדי. ואפשר דסביר' ליה דפרסי פירו' מלך פרס והוא מדי תדע דאמרינן בגמרא מגילה פ"ק כתיב חיל פרס ומדי הפרתמים וכתיב למלכי מדי ופרס אמר רב חסדא אתנויי אתנו בהדי הדדי אי מיניכו מלכי מינן אפרכי. ואי מינן מלכי מיניכו אפרכי. ופרש"י חיל פרס ומדי הפרתמים סמך פרתמים אצל מדי. וכתיב למלכי מדי ופרס כאן סמך מלכות אצל מדי ע"כ. ומדקאמר שמעשה תקפו של אחשורוש הלא הם כתובים על ספר דברי הימי' למלכי מדי ופרס' וסמך מלכי למדי ש"מ מלכי ממדי הוו. ועוד תדע דכתיב שרי פרס ומדי רואי פני המלך. הנה דלאפרכי סמך פרס. לפי שמלכי הוו ממדי כדאתנו בהדי הדדי והשתא דאתינא להכי האי דאמרינן שם בגמ' דלא היה חזי למלכותא וכו' לאו דלא הוא מזרע המלוכה כדפרש"י אלא שלא היה ראוי אם מצד שהיה מושך ביין את בשרו ואל למלכים שתו יין כתיב, אם משום שהיה שטוף בזימה כמו שמתבאר שם במגילה וכמו שנכתב במקומו. וכן הא דאמר' בר אהוריייריה דאבא. לא שהיה כך אלא שלא היה ראוי בערך נבוכדנאצר להיות שומר אריו וכהא דאמרינן בדמרש דלעיל ולא היית כקוסדו' לרוץ לפני מרכב' אבי שביאורו בודאי לא היית כדאי להיו' ממונה על המרכבה בערך מעלתו ולעולם שהיה בן מלך הוא שאמ' הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש כי היה אחר לפניו שלא מלך כ"כ כמוהו וכדברי הראב"ע ועוד נוסיף לקח בסמוך בס"ד. ומתוך גנות ושבח הנדרש בהמולך נדע הב' והג' או דלא היה איניש דחשיב למלכא כוותיה. ואפי' היה בן ביקר ובולס שקמים הוא מצד עצמו לא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה. והיא המעלה הב' אשר זכרנו. ולמאן דדריש לגנאי מתוך גנותו למדנו שבחו שעצם עליהם בממונו וודאי שפזר נתן לשרים ולפרתמים ודלת העם עד לפניו יכרעו ויפלו והיא המעלה הג' ואין ספק כי משמעו' קרא איכא בינייהו וזה דרש הכתוב וזה הקרי וכלפי הד' אמר המלך מהדו ועד כוש וגו' איש מלחמות וגבר מוצלח במלחמותיו וכמו שיתבאר בס"ד. ונבא אל ביאור הכתוב ויהי בימי אחשורוש אמרינן בגמרא מגילה פ"ק א"ר לוי ואי תימא ר' יוחנן דבר זה מסורת הוא בידינו מאבותינו מאנשי כנסת הגדולה שכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער ושקלינן וטרינן בה ואסיקנא אלא אמר רב אשי ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי ודאי לשון צער הוא. וידוע היות תיבת ויהי נחלקת לשתים וי" הי" ושניהם לשון אוי". כי וי" הוא לשון תרגום ובתורה בנביאים וכתובים מצינו שהקדוש ברוך הוא חולק כבוד ללשון ארמי כדאיתא פמ"ד בב"ר ואחרי שכן הוא וההפסד והכליון מיוחס אל הזמן א"כ באומרו ויהי בימי מן הראוי שיהיה צער האמנה בב"ר פמ"א ובויקרא רב"ה פי"א אמר ר"ש בר אבא בשם ר' יוחנן בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה. אם צרה אין צרה כיוצא בה. ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה אתא ר' שמואל בר נחמן ועבד פלגא בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה והיה שמחה. ונ"ל טעמו של דבר ע"ד הפשט אחרי שתיבת ויהי היא מלה מהופכת מעתיד לעבר כי יהי הוא עתיד והוי"ו מהפכו לעבר אין ספק כי זה מורה צער אחרי שמה שהיה להיות אמרו עליו שכבר היה ומה שכבר היה חלף והלך לו. וההפך בתיבת והיה. כי היה הוא עבר והוא"ו מהפכו לעתיד זה יורה על שמחה. אמנם היות תיבת ויהי לפעמים מורה על שמחה כדאמרינן בגמ' מגילה פ"ק אחרי שהיא נחלקת לשתים י' הי' כמו שקדם אפשר שהוא ע"ד אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ואחר שיש בו ב' מיני צער אתא למעט לפעמים. האמנה עד"ה נטעו' טעם מן בטעמו של דבר. ואומר נודע מספר התיקונים בכמה מקומות היות ד' אותיות של שם ההויה ב' מהם במדרגת זכרים הלא הן י"ו וב' מהם במדרגת נקבות הלא הנה תרין ההין וכד שלטא נוקבא על דכורא הוי דינא כי ע"כ השם בהיפוך אותיות מורה על הדין דשלטא נוקבא על דכורא ושם אלהים מזה הטעם הוי דינא דשלטא ה' על י' ולכן ויהי דשלטא נוקבא ה' על דכורא י' הוי צער וצרה ור"ש בר אבא בשם ר' יוחנן אמר דויהי מצד דהיו תרין דכרין ו"י הוי רחמי. ומצד דשלטא ה' על י' הוי דינא ולכן משמש צרה ושמחה. אבל והיה דשלטא דכורא על נוקבא ו' על ה' י' על ה'. תמיד משמש שמחה דהוו ברא על ברתא ואבא על אימא ועמוד על זה כי הוא פלא. ועוד בדברי הה"ר יצחק הכהן ז"ל טעם אחר ע"ד הפשט. מפני מה אמרו שויהי הוא לשון צער לפי שאין מדרך התחלת הדבור בוא"ו המורה על המשך הדברים כמבואר לכן חלקו אותה לשתים הן ו"י ה"י. ושניהם לשון צער ע"כ. ודבריו כנים יותר מדברי מי שכתב כי להיות מגלה זו כתובה בין דברי הימים אשר לפרס ומדי שעל כן התחילה באות ו"או שקדמו לספור זה ספורים אחרים וזה נמשך אחריהם. ואין בדבריו ממש כי מגילה זו לא הועתקה מספריהם אבל כתבוה מרדכי היהודי וחכמי ונביאי הדור ההוא וחז"ל אמרו דברוח הקדש נאמרה והוכיחו זה שם בגמרא מכמה פסוקים. הוא אחשורוש אמרינן שם בגמרא הוא אחשורוש שהרג אשתו מפני אהובו והרג אהובו מפני אשתו. וכוונתם כי השי"ת כל אשר חפץ עשה והוא סבב מיתת ושתי על ידי המן להמלכת אסתר ואח"כ סבב מיתת המן על ידי אסתר והכל מאת ה' מן השמים ובא עוד במדרש רבתי פ"א דאחשורוש הוא אחשורוש הוא חמשה לרעה. וחמשה לטובה. ה' לרעה הוא היה גבור ציד. הוא עשו אבי אדום הוא דתן ואבירם הוא המלך אחז. הוא אחשורוש. ה' לטובה אברם הוא אברהם. הוא משה ואהרן. הוא אהרן ומשה. ודוד הוא הקטן. הוא יחזקיהו. הוא עזרא עלה מבבל. ר' ברכי' בשם רבנין אמרי אית לנא חד דטבא מכלהון הוא יי' אלהינו בכל הארץ משפטיו שמדת רחמיו בעולם ע"כ. ויש להשקיף בו השקפות. השקפה א' במה כחם גדול להודיענו שיש ה' הוא לרעה וה' לטובה ומה איכפת לן. השקפה ב' במה שמנה ה' לרעה האם היתה שכחה לפני כסא תורתם דהא כתיב הוא היה אבי אהל ומקנה הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב וחם הוא אבי כנען. הוא אבי מואב עד היום. הוא אבי בני עמון עד היום. כי הוא אמון הרבה אשמה הנה אלה רשעים ששה אחרים ויש כהם רבים ימצאו בעת החיפוש. ואולי יש צדיקים יותר מהם. השקפה ג' כי הוא אמר חמשה לטובה ומנה ששה השקפה ד' ששנה סדר הכתובי' במשה ואהרן כי מקרא הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם וגו' הם המדברים אל פרעה וגו' הוא משה ואהרן והוא שנה הסדר וזה לא יהיה בלי סבה. השקפה ה' ענין ר' ברכיה אית לנא חדא וכו' מה בא ללמדנו. ומה ענין שמדת רחמיו בעולם. והנ"ל כי הם ז"ל ראו החמשה הוא הללו מיותרי' לגמרי כי אחרי שכבר הקדים בראשית י' ט"ו וכוש ילד את נמרוד הוא החל להיות גבור בארץ. מה צורך לומר הוא היה גבור ציד לפני ה' וכיון דאייתר ודאי לדרשא קא אתי וראה אמיתת זה כי על כן לא דרשו הוא החל להיות גבור בארץ אשר הוא הראשון במקרא ודרשו הוא היה גבור ציד שהוא שני במקרא עם שיש לאומר שיאמר כי מפני שאמר כי תיבת הוא לרעה על כן הביא פסוק הוא היה גבור ציד לפני ה' שיודע את בוראו ומכוין למרוד כדאיתא בתורת כהנים ושהיה צד את הבריות בפיו כדאיתא בב"ר פל"ז וזה באמת בלתי מספיק דאי הכי אימא איפכ' כי כמו שהוא החל להיות גבור בארץ אינו לגנאי הכי הוא היה גבור ציד לפני ה' לאו לגנאי כ"ש דהא אמרינן בב"ר פכ"ג גביה אז הוחל לקרוא וגו' א"ר סימון בג' מקומות נאמר כלשון הזה לשון מרד אז הוחל הוא החל להיות גבור בארץ ויהי כי החל האדם אלא איברא הוא היה גבור ציד משום דאייתר דרשינן ליה. והוא החל להיות גבור בארץ לגופיה איצטריך כן הוא עשו אבי אדום בראשית ל"ו מ"ג למה לי כי כבר התחילה הפרשה אלה שמות בני עשו ואח"כ ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. א"כ עשו אבי אדום דסיפא למה לי אלא ודאי לדרשא במדבר כ"ו ט' וכן הוא דתן ואבירם למה לי הא כתיב ובני נמואל דתן ואבירם א"כ הוא דתן ואבירם אשר הצו על משה ועל אהרן למה לי. לימא ובני נמואל דתן ואבירם אשר הצו על משה ועל אהרן ולישתוק מהוא דתן ואבירם. וכן הוא המלך אחז למה לי כי כבר אמר כי חלק אחז את בית ה' וגו' ד"ה ב' כח כ"ג ובעת הצר לו ויוסף למעול בה' א"כ הוא המלך אחז למה לי אלא ודאי לדרשא. וכן הוא אחשורוש למה לי לימא ויהי בימי אחשורוש המלך מהודו ועד כוש שמע מינה לדרשא אמנם האחרים כלהו לגופייהו איצטריכו ולכן מנו אותם חמשה הוא לרעה לומר לך דאע"ג דאשכחנ' אחריני לאו לדרשא קאתו דאי לא תימא הכי מניינא למה לי. וכיוצא בו לענין הטובה שם ד"ה א' א' אברם הוא אברהם למה לי וכי אכתי לא שמיע לן ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם שמע מניה לדרשא וכן היא משה ואהרן אשר אמר ה' להם מי איכא אחריני דלא אמר ה' להם וגו' דאיצטריך למעוטינהו וא"כ למה לי אלא ודאי לדרשא. וכן שמואל א י"ו י"ד ודוד הוא הקטן מיות' לגמרי דהא לעילא מיניה אמר ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערי' ויאמר עוד נשאר הקטן וגו' וכתיב ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיו' ההוא ומעלה א"כ אמאי כתיב ודוד הוא הקטן אלא ש"מ לדרשא. וכן הוא יחזקיהו ד"ה ב' ל"ב י"ב למה לי והא כתיב הלא חזקיהו מסית אתכם וגו' ואמאי תו הלא הוא יחזקיהו ושמע מינה לדרש' וכן היא עזרא ז"ו עזרא עלה מבבל למה לי והא כתיב ואח' הדברי' האלה במלכות ארתחשסתא מלך פרס עזרא בן שריה בן עזריה בן חלקיה וגו' ואמאי תו הוא עזרא עלה מבבל ש"מ לדרשא ואחר שתיבת הוא מורה על עצמית הדבר ואמתתו ומצאנו חמשה לרעה וחמשה לטובה מן הראוי שיהיו אלה כנגד אלה וראשונה אמ' הוא היה גבור ציד לפני ה' שהמריד הבריו' על הב"ה ועצמותו ואמתתו מתחלתו ועד אחריתו זה דרכו וההפך אברם הוא אברהם קורא בשם ה' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה הן כשהיה שמו אברם הן כשהיה אברהם כה משפטו כל הימים כי בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראי וגם עד זקנה ושיבה לא עזב חסדו ואמתו וכן הוא עשו אבי אדום המתנהג כל ימיו בגאה וגאון ודרך רע כמו שאמ' הנביא עובדי' לאדום עובדיה א' ג' זדון לבך השיאך אומר בלבו מי יורידני ארץ. אם תגביה כנשר וגו' ומיום צאתו מרחם אמו התנה בה ומבטן אמו ינחנה כענין ויתרוצצו הבנים בקרבה לרז"ל בב"ר פס"ג עוברת על בתי ע"א עשו מפרכס לצאת זורו רשעים מרחם תעו מבטן וגו' עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת הה"ד בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכענין ופושע מבטן קורא לך וכדרשת שחת רחמיו כדאיתא בפסיקתא. ומה חטא חטא על אמו עם כשהוא יוצא ממעי אמו חתך מיטרין שלה שלא תלד הה"ד על רדפו בחרב אחיו ושיחת רחמיו שלא תאמ' אחר שיצא ממעי אמו אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתיחא לקבליה ומה טעם זורו רשעים מרחם ע"כ. וההפך הוא משה ואהרן ענוים ושפלים והאיש משה ענו מאד וביען על משה בא עדות ה' נאמנה כאמור כי על כן הקדימו וס"ד כי לא היה אהרן מוכתר בכתר ענוה אלא נטפל למשה בלבד לכן אמר הוא אהרן ומשה באופן ששניהם שוים לטובה כי הנה אהרן שפל רוח וירא ובוש מחטאתו אשר חטא באופן ששניהם כאחד טובים במדת הענוה וכן הוא דתן ואבירם בעלי מחלוקת שונאי שלום כל ימיהם שני אנשים עברים נצים זה דתן ואבירם כדאיתא בשמות רבה פ"א ובדברי' רבה פ"א ובסופן ענין משה ואהרן בעדת קרח. וההפך ודוד היא הקטן בורח מהמחלוקת ואעפ"י שידע שיתכון מלכותו אמ' בכל זאת לא זחה דעתו עליו חלילה לי משלוח ידי באדוני במשיח ה' ופסוק מלא תהלים ק"כ ז' אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. וכן הוא המלך אחז נער היה גם הזקין ולא סר מדרכו הרעה לאחוז בשערי בית המדרש חתם את התורה ובטל את העבוד' והתיר את הערוה כדאיתא בגמ' סנהדרין פ' י"א וההפך בחזקיהו כי הושיב מלמדי תורה והרבה והרביץ תורה וטהר את הבית ואת ישראל מכל טומאתם. וכן הוא אחשוריש אשר בטל בנין בית המקדש וכמו שיבא. וההפך הוא עזרא עלה מבבל חרף נפשו למות ליסד בית ה' ועשה והצליח. ור' ברכיה בשם רבנין אמרי אית לן חדא טבא מכלהון תהלים ק"ה ז' הוא ה' אלהינו בכל הארץ וגו' אשר זה ג"כ אייתר כי ביה סליק וביה נחית התהללו וגי' ישמח לב מבקשי ה' דרשו ה' ועוזו וגו' זכרו נפלאותיו אשר עשה וגו' זרע ישר' עבדו וגו' ואמאי תו ה' אלהינו וגו' ועד השתא במאי משתעינא. אלא ודאי לדרשא הוי להורות כי אמתתו ועצמותו ומהותו הוא לרחם על הכל ומשום דבכל הארץ משפטיו לפי שהמשפט משמע כעס ורוגז בא ר' ברכיה ואמר שאין פירושו ככה במקום הזה אלא רצון וחסד ורחמים והדין עמו כי ככה נדרש בספר הזוהר במקומות רבים אספר' מחול ירבון כי צדק הוי דינא ומשפט רחמי עד שלפי דרך זו פירש ויש נספה בלא משפט על דמשפט לא אתדבק בצדק כדאיתא בפרשת מצורע ובפר' אחרי מות. ועל דרך זה שם כ"ט ה' למבול ישב כד"א בדד ישב דלא אתא עם דינא ויתי' בלחודוי כדאיתא בפרשת נח. וזה המושג אלי במאמ' הזה והותרו בו ההשקפות אשר עמדו לפנינו בתחילת ביאורו. ומורי החכם הכולל מהר"ר יוסף טאיטצאק ז"ל פי' בו פי' אחר אמר שבא להודיענו עקרי ויסודי התורה היותר כוללים אשר כל אחד מהרשעים הרס בעברתו אחד מהם וכל אחד מהצדיקים עמד כנגדו ויכוננהו ואמר כי תיבת הוא מורה על רושם פרטי והודעה מפורסמת אם לטובה שאין כמוהו בכל הארץ ואם לרעה שלא ראינו כמוהו בכל הארץ לרוע. והעקרים העצמיי' הנם ראשונה מציאות האל. שנית השגחתו בפרטים. שלישית מציאות הנבואה ובפרט נבואת מרע"ה וזה יתחייב בא' משני פנים אם מצד התורה מן השמי' והיא הרביעית ואם מצד בית המקדש והוא להורות כי לו לבדו יאתה העבודה והוא העקר החמשי. ואין ספק כי מצד התורה או העבודה הנעשית במקום הנכבד ההוא נודע מציאותו והשגחתו ונבואתו. והראשון היה נמרוד ועליו נאמר הוא היה גבור ציד וגו' וידוע שהוא כיחש בה' ויאמר לא הוא כמו שיראה מענין אור כשדים והוא היה מיוחד ומפורסם לכל בעקירת העיקר הזה וכנגדו אברהם הוא הידיע כי יש לעולם אדון ופטרון ונתוכח עם נמרוד והפיל עצמו באש להוכיחו על פניו כי שקר נסכו. ואז נודע ה' משפט עשה באופן שהוא היה מיוחד שבעם בדבר הזה. והשני הוא עשו וידוע כי מחשבותיו שבי' און כי אין ה' רואה ומשגיח לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן וכמו שנדר' בפסוק ויבא עשו מן השדה והוא עיף בב"ר כ"ח א"ר יוחנן חמש עבירו' עבר אותו רשע בא על נערה מאורשה דכתיב ויבא עשו מן השדה וכתיב התם כי בשדה מצאה. והרג את הנפש כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם כי עיפה נפשי להורגים. וכפר בתחיית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות וגו' וכפר בעקר כתיב למה זה לי בכורה וכתיב התם זה אלי ואנוהו ובזה את הבכורה דכתיב ויבז עשו את הבכורה ע"כ. ואין ספק כי שורש לכל אלה ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב והוא נתייחד בזה. וכדי לתקן עוותתו בא מרע"ה והודיע השגחתו בעולם באותות ובמופתי' ובשפטים גדולים ככל אשר עשה במצרי' לעינינו למען תדע כי לה' הארץ כי אני ה' בקרב הארץ כי אין כמוני בכל הארץ למען תדע אשר יפלא ה' וגו' וזה תכלית פרטיות ההשגחה ועליו נאמר הוא משה ואהרן כי הוא העקר בזאת ההודעה ואהרן אחיו הנלוה אליו. והג' היא דתן ואבירם הם המה המכחישים מציאות הנבואה ומה גם בנבואת משה ומודיעי' ומשמיעים כי משה מלבו בדה כל הדברי' הנזכרי' ונעשים עד היום ההוא כנודע ולהקביל לזה בא אהרן בענין המחתות והודיע אמתת נבואת משה ולכן נאמר בו הוא אהרן ומשה כי הוא העקר ומשה צניף טהור אליו, והרביעי הוא אחז וידוע שאחז בדלתות בית המדרש שלא יעסקו בתור' ואמ' אם אין גדיים אין תיישים כדאיתא בגמ' סנהדרין פ' י"א ובמדרש חזית. ולתקן זה בא חזקיהו המלך והעמיד כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות ולימד תינוקות ולכן הוא יחזקיהו אשר פעל ועשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיו. והחמשי הוא אחשורוש שביטל בנין בית המקדש ואם אין בית אין עבודה ולתקן זה בא עזרא אשר בנה בית ה' והעלה עולות כנודע ואתא ר' ברכי' ואמ' אית לן חדא וכו' והטעם שבזה כולל כל החמשה הנזכרים אם כנגד מציאות האל הוא ה'. אם כנגד השגחת אלהינו ביחוד ובכל הארץ משפטיו לא לרצון לפניו אלא שרחמיו על כל העולם. אם כנגד הנבואה זכר לעולם בריתו וגו' אשר כרת את אברהם וגו' אשר כל זה נאמר להם בנבואה. אם כנגד לימוד התורה דבר צוה לאלף דור זו תורה כדברי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בב"ר. אם כנגד בית המקדש לך אתן את ארץ כנען וידוע כי העקר הוא בית המקדש אשר שם העבודה זה דעת מורי ז"ל במאמר הזה. והוא ז"ל פירשו כפי הגירסא אשר בב"ר. ואני פרשתיו כפי הגירס' אשר במדרש רבתי דאחשורוש פ"א. והה"ר יואל ן' שועיב ז"ל פי' בו פירוש אחר במזמור ק"ה וז"ל יתכן לומר שדבר פשוט לפי הדת כי מלת הוא כאשר תחובר עם המתואר הנה היא להגביל ולאחדו' וזה דבר מבואר. וראוי לקבל עוד מה שנתנו לנו ז"ל במסכת פ"ד אבות ג' כתרים הם וכתר שם טוב עולה על גביהן. והנה יפול השבח והגנות בכל אלה הד' וזה מבואר. ונתחיל ונאמר כי מה שנמנה בנמרוד הוא היה גבור ציד הוא באמת מקביל לשם טוב אשר הכוונה בו התנהגות באופן נכון ונאות עם הקבוץ והשגיחו בתיקונו ותיקונם והוא היה נבדל מהם והיה משתדל בכל כחו בצידת הב"ח, ומקבילו אברהם אשר היה משתדל לא לבד להשלים עצמו אבל לתקן הקבוץ עד כי בעבור זה נקרא אברהם אב המון גוים ואמנם הב' המיוחס אל עשו אבי אדום הוא כנגד כתר תורה ומקביל לו כי הוא פירש מדרכי האבות במדות המעילות ונטה אל הדברים המורגשים והתענוגים כמו שיראה מאופן דבורו הלעיטני נא מן האדום וגו' ובעבור זה נקרא אדום, ומקבילים לו משה ואהרן אשר השתדלו בתיקון הדת ולמדה את בני ישראל בכתוב. ואמנם הג' המיוחס אל דתן ואבירם הוא מקביל לכתר כהונה אשר רבו עליה בכתוב. ומקבילו עזרא הכהן אשר השתדל לטהר ולזקק המשפחות ככתוב. אמנם כתר מלכות נמצא בב' פנים. אי במה שנמצא מלך נכרי שהשתדל להשמיד להרוג ולאבד בעלי דת אלהית ככתוב. ומקבילו בזה הוא השי"ת המעמיד את עמו נגד כל המלכים הקמים עליהם ואין מי שיוכל להושיעם בלתו כמו שנר' בענין אחשורו' עכ"ל ודע שפירושו זה הוא מיוסד על גירס' אחרת שהי' במדרש שוחר טוב ושם נאמר בדברי ר' ברכיה והב"ה נמנה עם הצדיקים שנאמר הוא אלהינו וגו'. הלא כתבתי לך המעיין שלישים במועצות ודעת במאמרי הזה כנגד ג' גרסאות הנמצאות בו במקומות שונים כאשר ראו עיניך ואם מעט ואוסיפה לך עוד דברי הה"ר בנימין בן מהר"ר מאיר הלוי ז"ל. ואתה תבחר, וזה אשר דבר בתחלה הוא מזכיר סבת גליות ישר' וצרותיהם וזה כי הנה בבית ראשון היה סבת הגלות ההמצא ביניהם ע"א וג"ע ש"ד ובית שני לסבת שנאת חנם, ואחר החרבן נמצאו כל אלה הד' ועוד אחרת כי אין לנו לא מקדש ולא כהן שיכפר בעדינו, והנה התחיל בע"א הוא היה גבור ציד כמ"ש רש"י ז"ל צד דעת הבריות בפיו ומכוין למרוד במקום. ואולם הע"א נמצאת בזמן הראשון בין כלל האנשים ובין המלכים כנגד הכלל הביא נמרוד ופסוק הוא היה גבור ציד על שמדבר על הכלל שהיה צד דעת הבריות. ואל המלכים הביא הוא המלך אחז. ואולם על ג"ע וש"ד הוא עשו אבי אדום שידועות בו אלה הב' תכונות רעות וכמו שדרשו על ויבא עשו מן השדה והוא עיף והיה אדמוני המורה על שטיפותו בזמה ולו נאמר ועל חרבך תחיה. ועל שנאת חנם הביא דתן ואבירם כי תמיד היו שני אנשים עבריים נצים. ואלו לא ידענו אלא מעשיה' בעדת קרח דיינו ועל חרבן בית המקדש הביא הוא אחשורו' שכל ימיו נתבטל הבנין עד מלוך בנו אשר ילדה לו אסתר המלכה כמ"ש ז"ל. אחר זה ביאר כי עם היות שיחסרו כל אלה מקהל עדת בני ישראל. עכ"ז לא יטוש ה' את עמו כי זכור יזכור להם מעשה אבותיהם אם נמרוד היה המעביר ע"א לכל ישראל. הנה אחד היה אברהם מכריז האמונה ומגייר את האנשים והוא אומרו אברם הוא אברהם אם מהע"א שהיה בין מלכי ישראל אמר הוא יחזקיהו איש צדיק ולא הלך אחרי הבעלים, אם מג"ע הביא הוא משה ואהרן המה הקדושים אשר מעולם ומרע"ה מיום דבר ה' אותו לא קרב אל אשתו. אם מש"ד הביא ודוד הואי הקטן יזכור לנו הדם אשר שפך דוד הוא הקטן והכל היה לרצון לחסד ולרחמים כי מלחמות ה' הוא נלחם. אם משנאת חנם. הוא אהרן ומשה הוא היה אוהב שלום ורודף שלום אם מחרבן המקדש אמר הוא עזרא אשר בנה את בית ישראל ור' ברכיה אמר יותר נרצה שהשי"ת ייטיב לנו ויראה בעניינו למען רחמיו וחסדיו והוא אומרו הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו עם היות שמשפטיו בכל הארץ הנה הוא מרחם עכ"ל. המלך מהודו ועד כוש כבר הקדמנו למעלה דברי רב שמלך מעצמו ביען דקדקו שהיל"ל אשר מלך מאי המולך עד שזה הביא להה"ר שמריה האיקריט ז"ל לדחוק עצמו ולומר כי מפני שנכתבה מגלה זו בימיו של אחשורוש לכן כתב המולך והם ז"ל אמרו דלדרשא קא אתי שמלך מעצמו ושבח וגנאי הוא קרי וכתיב והוא עבר לפנינו. והה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתב וז"ל המולך ב' המולך מהודו תחת יאשיהו אביו ויהויקים גוזל נשים ושוכב עמהן ולא היה מחזירן שנאמר וידע אלמנותיו וכן אחשורוש ויקבצו את כל נערה בתולה ואף הנשים היו מביאים לו ע"כ. נראה מדבריו שגם אחשורו' לא היה מחזיר האשה וכן מצאתי כתיבת יד ההר"ר יוסף בן ישועה ז"ל בספ' הליכו' עולם שחבר וז"ל יש לשאול מה נעשה בכל הבתולות הנקבצו' אחר שמלכה אסתר כי הכתו' סתם הענין וי"ל כי נשארו פלגשי' למלך והעד שנ' בערב היא באה וכו' אל יד שעשגז סריס המלך שומר הפלגשים הרי שכפל עליהם שם פלגשי' ואולי ששעשגז כבר היה קודם מות ושתי שומר פלגשי המלך ועתה היו הבתולות הנבעלות שבות אל מקום הפילגשי' הראשונות עכ"ל. מהודו ועד כוש פליגי בה בגמרא מגילה פ"א רב ושמואל חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסופו וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך על כל העולם כלו. כתב הה"ר משה ן' תיבון ז"ל בספ' פאה וז"ל יש לתמוה מה להם לחלוק על זה ומה לשקר במקום עדים יחקרו ויידעו. וכן במחלוקת תפסח ועזה. והאמת כי לא נחלקו על זה. אבל דעת שניהם שהם בהדי הדדי אבל במשמעות איך כלל כל העולם בהם הם חולקים חד אמר כשם שמלך מהודו ועד כוש כך מלך על כל העולם. וחד אמר הודו בסוף כי דבר ידוע כי הארץ כדוריית ואין סוף לכדור כי אם במקום אשר יתחיל ממנו עכ"ל. וכוונת דבריו כי אם הודו הוא ההתחלה כוש הוא הסוף ושתיהן בהדי הדדי קיימי וכן מצאתי במדרש לקח טוב לר' טוביהו בר אליעזר ז"ל מהודו ועד כוש רב ושמואל וכו' והיאך אתה מקיים דברי שניהם אלא כך פירוש הדבר ביחד היו עומדים אלא כאדם שיוצא מהודו והולך למזרח אל כוש והולך וסובב לדרום עד שחוזר להודו אצל כוש. מגיד שכל העולם היה תחת ממשלתו ע"כ והא לך צורה להבין דבריהם. שבע ועשרים ומאה מדינה איתא במדרש רבתי דאחשורו' פ"א שבע ועשרים ומאה מדינה ר' יודא ור' נחמיא. ר' יודא אמר כבש שבע שהן קשו' כעשרי', כבש עשרים שהן קשות כמאה. ר' נחמיא אמר נטל אוכלוסין משבע וכבש עשרים נטל אוכלוסין מעשרים וכבש מאה כיצד כיבשן ר' יודא ור' נחמיא. ר' יודא אמר כחצי עטרה שאת מכבש את החצוניות הפנימיו' נכבשות מאליהן. א"ר פנחס העולם הוא עשוי כעטרה ור' אבין אמר כאפי קבאי. ור' נחמיא אמר כאמת המים אתה מכבש החצוניי' והפנימיים נכבשים מאליהן עכ"ל. והנה להטיב ההבנה במאמר הזה ראוי שיושקפו בו ד' השקפות. השקפה א' מה להם לר' יודא ולר' נחמיא לחלוק במה שאין בו מחלוקת יניחו הפסוק כפשוטו שכבש קכ"ז מדינה ומה קושי יש בזה אשר לסבתו בקשו חשבונות רבים, השקפה ב' במאי קא מיפלגי ר' יודא אמר כבש שבע שהן קשות כעשרי' וכו' ור' נחמיא אמר נטל אוכלוסין ולמאי נפקא מינה איך שיהי' מלך בשבע ועשרי' ומא' מדינה. השקפה ג' במחלוק' היאך כבשן מאי בינייהו ומה איכפ' לן סוף סוף כשאת' כובש החיצוניי' הפנימיי' נכבשים מאליהן יהיה כאמת או כחצי עטרה. השקפה ד' איך נכנס פה מחלוק' ר' פנחס ור' אבין בין הדבקי' כי לפי האמת מאמ' ר' נחמיא כאמת המים חוזר לראשונות ואדר' יודא דפליג עליה קאי ולמה הפסיקו בזה ומה בצע אם העולם עשוי כעטרה או כאפי קבאי.

3 והנראה אלי בפי' המאמר הזה הוא זה כי ר' יודא ור' נחמיא ראו בפסוק קושי לסבתו נעתקו לפרשו בפנים שונים והוא כי אחר דכ"ע לא פליגי באחשורוש שמלך בכל העולם א"כ מניינא למה לי יאמר המולך בכל העולם ואף אם שבע ועשרים ומאה מדינה הן אפרכיות כדברי ר' לוי במדרש רבתי דאחשורוש פ"א כל מקום שנאמר שדה הוא עיר. עיר מדינה. מדינה אפרכיה. בכל זאת אין להאמין כי כל אפרכיות שבעולם אינם אלא שבע ועשרי' ומאה וראייה מסוגיית דשמעתין דמגלה פ"א איתא התם, מהודו ועד כוש. רב ושמואל חד אמר הודו בתחלת העולם וכוש בסופו. וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימין כשם שמלך מהודו ועד כוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו. שבע ועשרים ומאה מדינה. אמר רב חסדא בתחלה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה אלא מעתה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה שאני הכא דקרא יתירא הוא, מכדי כתיב מהודו ועד כוש. שבע ועשרי' ומאה מדינה למה לי ש"מ לדרשא. ת"ר ג' מלכו בכיפה ואלו הן אחאב ואחשורוש ונבוכד נצר, אחשורו' הא דאמרן. פרש"י הא דאמרן מהודו ועד כוש ע"כ ואם איתא דשבע ועשרים ומאה מדינה פירושא דמהודו ועד כוש הוי מ"ט דשמואל דקאמר כך מלך מסוף העולם ועד סופו ולא קאמר כך מלך בשבע ועשרים ומאה מדינה לישנא דקרא דחביבא ליה בכל דוכתא. ואין לומר דשמואל לישנא דקרא אתא לאשמעינן דשבע ועשרים ומאה מדינה היינו מסוף העולם ועד סופו דא"כ מאי האי דקאמר שבע ועשרים ומאה למה לי. טובא קמ"ל לרב דמסוף העולם ועד סופו שבע ועשרים ומאה מדינה הוי. ונפקא מינה לדריוש דבציר לה שבע וידעינן דלא מלך בכיפ'. ולשמואל לגופיה איצטריך דכשם שמלך מהודו ועד כוש כך מלך על על שבע ועשרים ומאה דהוו ליה מסוף העולם ועד סופו, אלא ודאי שבע ועשרים ומאה לדברי הכל לא היו כל העולם אלא לרב הוא מהודו ועד כוש ולשמואל חסר במקר' המלך בכל העולם כמו מהודו ועד כוש, ואיתר מהודו ועד כוש לדרב חסד'. וכן משמע מדברי רש"י ז"ל דקאמר הא דאמרן מהודו ועד כוש כלומר ולא תימא משבע ועשרים ומאה דלא הוי בכיפה אלא מהודו ועד כוש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, והא דקאמר שבע ועשרים ומאה למה לי הכי פירושו למה לי דבכלל מאתים מנה, והא דאמרינן בגמר' גביה דריוש ותו לא והא איכא דריוש וכו'. ומשני הא איכא שבע דלא קאי מלך עלייהו, ומשמ' דשבע ועשרי' ומאה הוי כל העולם ומשו' דלא קא מלך עלייהו דריוש לא מנינן ליה בהדי הנך דמלכי בכיפה י"ל דהכי פי' דהא באחשורוש כתיב שבע ועשרים ומאה ובדריוש בציר ליה שבע וא"כ הוא לא מלך כל כך כאחשורוש דקיימ' לן דמלך בכיפ' מדכתיב מהודו ועד כוש כדברי רש"י ז"ל ולעולם כדקאמרן. ובסגנון זה מצאתי במדרש רבתי דאחשורוש פ"א שבע ועשרים ומאה ר' אלעזר בשם ר' חנינא אמר והלא מאתים וחמשי' ושתים הן בעולם ודוד שלט בכלן הה"ד ויצא דוד בכל הארצות, שלמה שלט בכלן הה"ד ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו', אחאב שלט בכלן הה"ד חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכ' וגו', נבוכד נצר שלט בכלן הה"ד ובכל די דארין בני אנשא דריוש שלט בכלן דריוש מלכא כתיב לכל עממיא וגו' אחשורוש שלט בחציין למה בחציין רב הונא בשם ר' אחא אמר, אמר לו הב"ה אתה חלקת בנין ביתי רומיה אמין שתין פתייה אמין שתין חייך שאני חולק מלכותך. ויימר שש ועשרי' ומאה אלא כך אמר הב"ה אתה נתת עליה א' לביתי משלך שאמר' מי בכם וגו' ויעל אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון הה"ד שבע ועשרי' ומאה מדינה ע"כ וכיוצא בשמות רב פ"ט כל רוחו יוצא כסיל הרשע הזה משהוציא כל עצתו אחר כן חכמו של עולם באחור ישבחנה שכן אתה מוצא באחשורוש שעמד יבטל מלאכת בית המקדש לפיכך לא מלך אלא על חציו של עולם ע"כ. הנה יראה משני מקומות הללו כי אפרכיות של עולם אינם שבע ועשרים ומאה בלבד אבל הם מאתי' וחמשי' ושתים ומה שיורה על אמיתה הדבר הזה שלא היה מולך בעת הזאת בכל העולם אמרי ז"ל ברבתי פ"ו דאחשורוש כששאל מרע"ה לאליהו ז"ל אם בדם היא חתומה מה שהיה הוא ואם בטיט הוא חתומה תפלתנו נשמע' וכמו שיבא ואם איתא שהיה מולך בכל העולם פסוק לא מאסתי' ולא געלתים לכלותם מאי עביד ליה כי לא חלק שם בין דם לטיט ובמסכת מגלה פ"ק ובת"כ איתא לא מאסתי' ולא געלתי' בימי המן אלא ודאי שלא היה מולך בכל העולם והיה אפשר לקיים הדבר באחרים אשר בממלכות אחרות, והמתרגם בפסוק ישנו עם אחד הרגם. איתי עמא חדא מבדר ומתפרש ביני עממיא ואימיא ולישניא. ומקצת מנהון דיירין בכל פילכי מלכותך. הורה על מה שאמרנו כי יש יהודים כהם וכהם בממלכות אחרות. כי על כן אמר קצת מנהון. וטעמו של ביאור זה ומה שהביאו לתרגם כן במקומו יבא בס"ד, ומזה נדחו דברי הרי"ע שכתב בתחלת המגלה כי השולח יד ביהודים אשר תחת ממשלתו כבר בקש לעקור את הכל ואתה הראית כי לא כן הדבר. ונחזור לראשונו' שהוקשה להם אחרי שאפרכיות של עולם אינם קכ"ז בלבד כמו שהוכחנו א"כ מאי שבע ועשרים ומאה דאמר לכן הסכימו ר' יודא ור' נחמיא דלדרשא קא אתא, ובא להגיד שבח המלך לר' יודא שכבש שבע שהן קשות כעשרים ועשרים שהן קשות כמאה ושקול זה כנגד כל העולם כלו כי בזה נראה כחו גדול ולר' נחמיא שנטל אוכלוסין של ז' וכו' וזה שבח יותר גדול שלא הוצרך לאוכלוסין דיליה אלא שנטל אוכלוסין של ז' וכבש עשרים ואוכלוסין של עשרים וכבש מאה, ובא אחר זה המחלוקת באופן הכיבוש, והנה להטיב ההבנה בדבריהם כפי מה שאומר צריך אני לרשום צורת הכבישה כפי דעותיהם. הנה ר' יודא אמר כי צורת הכביש היה על זה האופן כי הודו בראש המזרח אחרי ציון באוקלים הראשון וכוש הוא בראש הישוב לצד מערב באוקלים הג' כדברי הר' משה תבון ז"ל בס' פאה, ואמר ר' יודא שזה בא דרך העגולה הזאת וכבש תחלה השבע היושבי' במקום צר מקו' העיגול והנטיה, ואח"כ העשרים ואח"כ המאה היושבות במקום הרחב, והנה בא פה מחלוק' ר' פנחס ור' אבין דמיתקשי על הנאמ' אשר לסבתו לא בחר בו ר' נחמיא וברר לו דרך אחרת, וזה כי הם חלקו בצורת העולם זה אומר כעטרה והוא כדוריי עגוליי כאשר הסכימו כל חכמי גוים כלם. וזה אומר כאפי קבאי. והן אמת אין מגיד לי ענין קבאי מה הוא ולא יכולתי לעמוד יעל בירורו לא מפי סופרים ולא מפני ספרים ואפשר שהוא הבית הנקריא קוב"א בלעז שיהיה נוטה לב' צדדים ומתעקמת דומה קצת אל העגול לא שתהיה עיגולית כעטרה וא"כ אחר שהעולם כלו כעטרה ואתה אמרת שזה כבש כחצי עטרה בהכרח הוא שנכנס דרך ישרה לא בדרך העגול כאשר אמרתי גם נפל קושי אחר בדברי ר' יודא כי אם הוא בא דרך מקום הצר כאשר רשמנו למעלה והעולם כלו כעטרה א"כ מה המונע לאנשי המאה לבלתי לכת דרך חצי העטרה האחר והיאך היו נכבשין מאליהן ולכן אמר ר' נחמיא כי הוא הלך דרך ישרה כאמת המים והשבע היו במקום הרחב כצור"ה הזאת השנית באופן כי כשאתה כובש את החיצוניים אשר במקום הרחב העשרים והמאה היושבים אחריהם במקו' הצר הם נכבשים מאליהן. ובזה הותרו ונתחוורו ההשקפות כלם. ולדברי שניהם זה המלך מלך בכל העולם כענין מהודו ועד כוש אלא שפרט לך הכתיב שבע ועשרים ומאה מפני חידוש שהי' בהן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ואפשר עוד שהם סוברים שמלך מהודו ועד כוש דהיינו מסוף העולם ועד סופו, וזה כי היה החצי נכבש לפניו כשהמליכוהו עליהם אי משום דלא היה איניש דחשוב למלכותא כוותיה אי משום ממונא יתירא דיהב וקם כדאמרינן לעיל ואחרי כן כבש הוא שבע ועשרים ומאה מדינה וזה יראה ממה שהעתיקוהו מלשון מלוכה אל לשון כבישה, כבש שבע. כיצד כיבשן. והנכון אצלי בענין המנין הזה היא מה שפירש המתרג' כי ושתי הרשעה יעצה לבטל בנין הבית ולכן נגזר עליה שתהרג ערומ' ולאחשורו' כי שמע לקול אשתו נתקצרו ימיו ונחלקה מלכותו כי בראשונה היה מולך בכל עממיא אימיא ולישניא ועתה לא היה מולך כי אם על שבע ועשרים ומאה מדינה ושיעור הכתוב ויהי בימי אחשורוש לשון צער ווי ואוי ואבוי לו לאחשורוש כי בתחלה היה מולך בכל העולם והוא מהודו ועד כוש ועתה לא קמה בידו מלכותו ויקשרו עליו וימרדו בו ולא נשאר בידו כי אם שבע ועשרים ומאה מדינה, וכן נראה מדברי ר' אלעזר דמדרש רבתי דאחשורוש פ"א ומדברי שמות רבה פ' כ"ה שהבאנו למעלה. וכל זה הוא לדברי הגמ' דילן והמדרשות, אמנם בפרקי ר' אליעזר הגדול כתב, ואחשורוש מלך בחציו של עולם והלא אין חציו של עולם אלא קי"ו אפרכיותי בזכותה של אסתר נתוספו לו י"א שנ' הוא אחשורוש וגו' ע"כ. ואף גם זאת ביאור הכתוב כמו שביארנו גם לדבריו שהוא מקונן עליו על שנפסק מלכותו ולכן סר ממנו הוד מלכות ולא נקרא בשם מלך בתחלת זכרו כי לא כתב ויהי בימי המלך אחשורוש כי אחרי שבטל בנין הבית ויקשרו עליו אנשי מלכותו איננו ראוי ליקרא בשם מלך ואם לדבריהם ז"ל שהיה המשתה שנתיישבה דעתו כי אמר אנא מנינא ולא טעינא כמו שיבא בסמוך בס"ד, לכן לא נזכר בשם מלך כי לא היה הוא מחזיק עצמו למלך מפחדתו מהבטחת בני ישראל לשוב שבותם ואחרי שנתיישבה דעתו כי אמר אנא מנינא ולא טעינא נקר' בשם מלך כשבת המלך אחשורוש ואז עשה משתה מה שלא עשה קודם ולכן חזר ואמר בימים ההם וגו' אשר יראה מיותר עד שלפי זה פי' בו כי לפי שארכו הדברים הוצרך לחזור ולומר בימים ההם והוא כמו ויוסף הורד מצרימה ולפי דרך חז"ל אין צורך אבל פסוק ראשון הוא הודעת הפסק מלכותו ויקונן עליו ו"יה"י בימי ההדיוט אחשורוש אשר היה מולך בתחלה מסוף העולם ועד סופו הוא מהודו ועד כוש ועכשיו לא מלך רק בקכ"ז מדינה וכמו שביארנו ובפסוק זה בא להודיע הודעה אחרת והיא מה שעשה לאחר שנתיישבה דעתו ומלכותו.

1 סנהדרין פתח ↗

אָחָז בִּטֵּל אֶת הָעֲבוֹדָה, וְחָתַם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי״. מְנַשֶּׁה קָדַר אֶת הָאַזְכָּרוֹת, וְהָרַס אֶת הַמִּזְבֵּחַ. אָמוֹן שָׂרַף אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱלָה שְׂמָמִית עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אָחָז הִתִּיר אֶת הָעֶרְוָה. מְנַשֶּׁה בָּא עַל אֲחוֹתוֹ.

1 פסיקתא דרב כהנא פתח ↗

זכור.זכור וגו' דברים כה:יז. כת' לץ תכה ופתי יערים משלי יט:כה. לץ תכה, זה עמלק. ופתי יערים, זה יתרו. בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתי', ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים שמות יז:ח, על ידי שריפו ידיהם מן התורה ומן המצות, שהכתו' אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה שם ז, התחיל הב"ה צווח על ריב בני ישראל ועל נסותם שם, וכן משה צווח ואומר, מה תריבון עמדי מה תנסון את י"י שם יז:ב. א"ר לוי למה היו ישראל דומין, לאחד שהיה לו בן והרכיבו על כתיפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומ' לאביו, קח לי זה. והוא לוקח לו, פעם ראשונה ופעם שנייה, ופעם שלישי ראה הבן אדם, א"ל ראיתה את אבי, א"ל שוטה אתה רוכב על כתיפיי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך ואתה אומ' לזה ראית את אבי. מה עשה אביו, השליכו מעל כתיפו, בא כלב ונשכו. כך כשיצאו ישראל ממצרים, הקיפו הק' בז' ענני כבוד, שנא' יסובבנהו יבוננהו דברים לב:י. בקשו מן נתן להם, שליו נתן להם. כיון שנתן להם כל צורכיהם התחילו מהרהרין ואומ', היש ה' בקרבנו אם אין שמות יז:ז. אמר להם הקב"ה הרהרתם עלי, חייכם שאני מודיע לכם, הרי הכלב ונשך אתכם. ואי זה, זה עמלק שנא' ויבא עמלק שם ח, לכך נאמ' זכור דברים כה:יז. כת' ויאמר משה אל יהושע שמות יז:ט. ולמה אמר ליהושע, מפני שבא משבטו של יוסף, וכתי' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' עובדיה א:יח, תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו, זה יהושע שהרג לעמלק, שנאמ' ויחלוש יהושע שמות יז:יג. הנה אנכי נצב שם שם ט, מכאן שהצדיקים מסכימין לצורכי צבור. אנכי נצב, בתפלה, כמד"א וירד י"י בענן ויתיצב עמו שם שם לד:ה. על ראש שם יז:ט, אני מזכיר זכות אבות העולם, שנא' כי מראש צורים אראנו במדבר כג:ט. הגבעה שמות שם, אני מזכיר זכות אמהות, שנא' ומגבעות אשורנו במדבר שם. ומטה האלהים בידי שמות שם, שיש בו שבעים שמות. אמ' יהושע כמה גדולים יש כאן בדור הזה, אהרן וחור וע' זקנים, ולא צוה משה אלא לי, לא על העם ציוני אלא שראה שנופל בידי, ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק וגו' שם יז:י. ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה שם. מיכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התיבה, שליח צבור, ושנים מסייעין. ויחלוש יהושע שם יז:יג. רבותינו אמרו הפיל עליהן גורלות, כד"א וכאשר יטילו חלשים על המנות. ארבעה שמות נקראו לגורל, חלש, פור, גורל, חבל, ובכולם לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק, שנא' ויחלוש יהושע שם. בגורל ובפור לקה המן, שנא' הפיל פור הוא הגורל לפני המן אסתר ג:ז. בחבל עתיד ללקות אדום, שנא' חבלי יולדה יבאו לו הושע יג:יג. לכך נאמ' ויחלוש יהושע שמות שם. וכיון ששמע יתרו כל הנסים האלו שעשה הקב"ה במצרים ובעמלק, מיד בא ונתגייר, לכך נאמר לץ תכה ופתי יערים משלי יט:כה. מה שכרו, זכו בניו לישב בלשכת הגזית ולהימנות עם ישראל, שנא' יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכותים וגו' ד"ה א' ב:נה. כת' זכור את אשר עשה לך עמלק דברים כה:יז, וכתוב אחד אומר לא תתעב אדומי כי אחיך הוא שם כג:ח. בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת ב"ו אם עשה לו חברו רעה אינו זזה מלבו לעולם, אבל הב"ה אינו כן, אלא היו ישראל משועבדים במצרים שנא' וימררו את חייהם בעבודה קשה שמות א:יד, וכיון שיצאו ישראל ממצרים בא עמלק מזרע עשו הרשע ועשה כמה רעות לישראל, אעפ"כ אמ' הב"ה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וגו' דברים שם. אמר ר' לוי למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה והיו לו שני שונאין, וזימן אותם ואמר לאותם המסובין קבלו את אלו שונאיי בסבר פנים יפות. וכן עשו, לאחר שאכלו ושתו נטלו כלובין של ברזל והיו סותרין בפלטין של מלך. וא"ל המלך לא די לכם שצויתי עליכם לכבד אתכם אלא אתם סותרין בפלטין שלי, ולא תדעו כבוד שעשיתי לכם, הוציאום והוקעום זה כנגד זה. וכן אתה מוצא, אחר כל הרעות מצרים ואדום לישראל ציוה עליהם, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי וגו' דברים שם, עמדו וסתרו ביתו שנא' זכור י"י לבני אדום וגו' תהלים קלז:ז, וכתי' מצרים נתנו יד איכה ה:ו. אמ' ישראל רבונו של עולם ראה מה עשו לנו אותם שכתו' בהם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא דברים שם. אמ' הב"ה הוקיעום זה כנגד זה, שנא' מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה יואל ד:יט, לכך נאמר זכור דברים כה:יז.א זכור את אשר עשה לך דברים כה:יז. יזכר עון אבותיו אל י"י תהלים קט:יד. וכי אבותיו של עשו רשעים היו, והלא צדיקים גמורי' היו, אברהם זקינו, יצחק אביו, ואת או' יזכר עון אבותיו, אלא חטא שחטא על אבותיו. ומה חט חטא על אבותיו, את מוצא יצחק בא מכח אברהם, יצחק חייה מאה ושמונים שנה, אברהם חייה מאה ושבעים וחמש שנה. ר' יודן בש' ר' אייבו ר' פינח' בש' ר' לוי בתוך חמש שנים שמנע מחייו של אברהם עבר עשו הרש' שתי עבירות קשות, בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, הדה"י ויבא עשו מן השדה בראשית כה:כט, ואין שדה אלא נערה מאורסה, שנ' ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורסה דברים כב:כה. והוא עיף בראשית שם, אין עיף אלא הורג, שנ' כי עיפה נפשי להורגים ירמיה ד:לא. ר' זכיי רבא או' אף גנב. א' הקב"ה אני הבטחתי לאברהם ואתה תבוא אל אבותיך בשלום בראשית טו:טו, והדא שיבו טבא שרואה את בן בנו מגלה עריות ושופך דמים וגונב, והדא סיבו טבא, טב ליה לההוא צדיק מתכנש בשלום, כי טוב חסדך מחיים תהלים סג:ד. ומה חטיא דחטא על אביו, גרם לו שיכיהו עיניו. מיכן אמרו כל מי שהו מעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות. בן רשע מאבינו יצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות בראשית כז:א, למה, שהעמיד לעשו בן רשע. תלמיד רשע מאחיה השילני, ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו מלכים א' יד:ד, למה, שהעמיד תלמיד רשע, ואיזה זה ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישר', לפיכך כהו עיניו. ומה חטא שחטא על אמו, ר' תנחום בר אבון ור' יודא ור' נחמיה ורבנין. ר' יודא או' עם כשהוא יוצא ממעי אמו חתך מטרין שלה שלא תלד, הדה היא דכת' על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו עמוס א:יא. א"ר ברכיה שלא תאמר אחר שיוצא ממעי אמו אלא כשהוא יוצא ממעי אמו זיריתיה מתיחה לקיבליה. ומה טעם, זורו רשעים מרחם תעו מבטן וגו' תהלים נח:ד. ר' נחמיה א' גרם לה שלא תעמיד שנים עשר שבטים, דמר רב הונא רבקה היתה ראויה להעמיד שנים עשר שבטים מהדין קרייה, ויאמר י"י לה שני גוים בבטנך בראשית כה:כג, הא תריי. ושני לאומים ממעיך יפרדו שם, הא ארבעה. ולאום מלאום יאמץ שם, הא שתא. ורב יעבד צעיר שם כג, הא תמניא. וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה שם כד, הא עשרה. ויצא הראשון אדמוני שם כה, ואחרי כן יצאו אחיו שם כו, הא תרי עשר. ואית דמייתי לה מן הדין קריה, ותאמ' אם כן למה זה אנכי שם כב, הדין זה, ז' שבעה, ה' חמשה, הא תרי עשר. ורבנין אמרין גרם לה שלא תצא מיטתה ברבים. את מוצא בשעה שמתה רבקה אמרין מאן יפוק קומה, אברהם מת, יצחק עיניו כהות יושב בתוך הבית, יעקב ברח מפני עשו, יפוק עשו רשיעא קומה, דיהוון בירייתא אמרין ליטין ביזייתא דהכדין איינקון. מה עשו, הוציאו אותה בלילה. א"ר יוסי בר' חנינה ולפי שלא יצאת מיטתה ברבים אף הכתובים לא פירשו את מיתתה אלא מן הצד, הדא היא דכת' ותמת דברה מינקת רבקה בראשית לה:ח, ויקרא שמו אלון בכות שם, מהוא אלון, ר' שמו' בר' נחמן בשם ר' יונתן לשון יווני הוא, אלון אידי, אלון בכות, שתי בכיות. עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של מיניקתו באת לו בשורת אמו, הדה היא דכת' וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אתו שם, מה היא ברכה שבירכו, ר' אחא בשם ר' יונתן ברכת אבלים בירכו. אמ' הק' אבוי שלים ליה ביש, אימיה שלימה ליה ביש, אחוי שלים ליה ביש, סביה שלים ליה ביש, אתון שלמון ליה ביש, אוף אנא אשלים ליה ביש, תהו מזכירין שמו מלמטן ואני מוחק שמו מלמעלן, יהיו נגד י"י תמיד ויכרת מארץ זכרם תהלים קט:טו, זכור את אשר עשה לך עמלק דברים כה:יז.

1 סדר עולם רבה פתח ↗

דברי נחמיה בן חכליה וגו' נחמיה א א, שתים עשרה שנה עשה בארץ ישראל מתקן בחומה ומשיב את ישראל איש לעירו ולאחוזתו, וכן הוא אומר ובכל זה לא הייתי בירושלם כי אם בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך מלך וגו', ואבוא אל ירושלם לירושלם שם יג, משנת כ' עד ל"ב י"ב שנה, הרי הוא אומר ושבי יהודיא בנין ומצלחין וגו' עזרא ו יד, ואין אתה מוצא לפרס מלכים, אלא ב' כורש ודריוש, ולמדי ב', דריוש ואחשורוש, אלא הוא כורש, הוא דריוש, הוא ארתחשסתא, לפי שכל המלכות נקראת ארתחשסתא, כל שני מלכי מדי ופרס חמשים ומאתים ושתים שנה, וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן העם והנתינים וכל ישראל וגו' נחמיה ח עג, ויאספו כל העם כאיש אחד וגו' שם ח א, ואומר ויעשו כל הקהל הבאים השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע וגו' שם ח יז, אפשר לומר כן, אלא מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע, מה בימי יהושע נתחייבו במעשרות ובשמיטין וביובלות, וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא נתחייבו במעשרות ובשמיטין וביובלות, וקדשו ערי חומה, והיו ששין ושמחין לפני המקום ב"ה, שנאמר ותהי שמחה גדולה מאד שם, וכן הוא אומר והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה וגו' דברים ל ה, מקיש ירושתך, לירושת אבתיך, מה ירושת אבתיך, בחידוש כל הדברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו, אי יכול תהי לכם ירושה שלישית, תלמוד לומר וירשתה, ראשונה ושניה יש לכם, שלישית אין לכם, והצפיר השעיר מלך יון וגו' הוא המלך הראשון דניאל ח כא, ועמד מלך גבור וגו' וכעמדו תשבר וגו' שם יא ג, הוא אלכסנדרוס מקדון שמלך י"ב שנה, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים משלי כב יז, שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו', להיות בה' מבטחך שם, ונאמר הלא כתבתי לך שלשים וגו', להודיעך קשט וגו' שם, וכן הוא אומר, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך דברים לב ז, יכול זקני השוק, תלמוד לומר ויאמרו לך, הא למדת שזקן זה שקנה חכמה, רבי יוסי אומר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, מלכות יון מאה ושמונים מלכות בית חשמונאי מאה ושלש, מלכות הורודוס מאה ושלש, מכאן ואילך צא וחשוב לחרבן הבית, ובגולה כותבין בשטרות למנין יוונים אלפא, ואלו הן שמונה מלכי יון, אלכסנדרוס מקדון, פירטון, שלימון, סליקס, סנטרוק, אנטיוך, אנטיוכס, גסקלגס, מפולמוס של אסוירוס פול עד פולמוס של אספסינוס שמונים שנה, אלו בפני הבית, מפולמוס של אספסינוס עד פולמוס של טיטוס כ"ד, ומפולמוס של טיטוס עד מלחמת בן כוזיבא י"ו כ"ו שנה, ומלחמת בן כוזיבא ב' שנים ומחצה כ"ב נ"ב שנה אחר חרבן הבית, היה רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכות, וחובה ליום חובה, שנמצאת אומר כשחרב הבית בראשונה, אותו היום מוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה, ותשעה באב היה, וכן שניה, ובזה ובזה הלוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה, ומה שירה אמרו, וישב עליהם את אונם וגו' תהלים צד כג, בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר ירמיה לט ב, בראשונה, ובשניה בשבעה עשר בו, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה תהלים קו מח, ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עשה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וגו' שם עב, והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו' דניאל ב כא, עדניא, זו עדנה של סדם, וזמניא, זמנה של ירושלם, תבנה בקרוב, ואמרו אמן, מהעדה מלכין שם, זה יהויקים, ומהקים מלכין שם, זה נבוכדנצר מלך בבל, יהב חכמתא לחכימין שם, זה משה רבינו אבי החכמה ואבי התבונה, ומנדעא לידעי בינה שם, זה יהושע בן נון, שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה דברים לד ט, דבר אחר יהב חכמתא לחכימין, זה יוסף הצדיק, שנאמר בו אין נבון וחכם כמוך בראשית מא לט, ומנדעא לידעי בינה, זה דניאל וחביריו, דכתיב אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי וגו'. הוא גלא עמיקתא ומסתרתא וגו' דניאל ב, עמיקתא, זה עומק המרכבה, ומסתרתא, זה מעשה בראשית, ידע מה בחשוכא שם ב כב, זו מתן פורענותן של רשעים בגיהנם, ונהורא עמה שרא שם, זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, דבר אחר יהב חכמתא לחכימין, זה יהושע בן נון, שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה דברים לד ט, ומנדעא לידעי בינה, זה ירמיהו, שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' ירמיה א ה, יכול בעתו, תלמוד לומר זה ספר תולדת אדם בראשית ה א, ללמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון, דור דור ומנהיגיו, דור דור ונביאיו, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ושופטיו, חכמי דור דור. נביאי דור דור, צדיקי דור דור, מספר שמותיהן, מנין ימותיהן, חשבון שעותיהן, סכום פסיעותיהן, שנאמר כי עתה צעדי תספור וגו' איוב יד טז, ואומר ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלהים אדני ה' וגו' שמואל ב ז יט, ואומר גלמי ראו עיניך וגו' תהלים קלט טז, ואומר ולי מה יקרו רעיך אל וגו', אספרם מחול ירבון וגו' שם:

2 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

והשקות בכלי זהב וגו'. ולא היה משקה אותם בהם פעם שניה אלא כוסות של זהב מי שהיה שותה בכוס לא היתה שותה ושונה, אלא כיון שהיו שותים היו מכניסים אותו ומוציאים אחרים, והיו שם כוסות ודסקיות משונות אלו מאלו. וכלים מכלים שונים משונים מיבעי ליה, אלא כשהוציאו כלי בית המקדש ראו אותם הכלים שהיו משתמשין בהם בהם ונשתנו לכך נאמר וכלים מכלים שונים. רבה אמר יצאה בת קול ואמרה להם ראשונים כלים מפי כלי ואתם שונים בהם. והשקות בכלי זהב מי שהיה שותה בכוס זה לא היה שונה בו אלא מכניסו והוא שלו, מכלים שונים כליו נאים משל כל העולם, וכלי בית המקדש היו נאות מכליו. משל למטרונא שמבטת בשפחתה כל זמן שהיא מבטת בה פניה משתנות, כך כל זמן שמראים כליו עם כלי בית המקדש משתנין ונעשו כעופרת:

« מנות הלוי על אסתר Introduction מנות הלוי על אסתר א׳:ב׳ »