2בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה: בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו: בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום: ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך:3ההם כשבת המלך וגו' כבר קדם צורך כפל זה בסוף פסוק ראשון, אמנם בטעם משתה זה כתב הראב"ע מפני ששקט ממלחמות הודו וכוש כי גבור היה, וכן נמצא בילקוט ז"ל סי' תתרמ"ז עשה משתה, י"א שעמדו עליו איפרכיות והלך לכבשן וכשכבשן בא ועשה משתה, ועל פי דברי המתרגם הכתובים למעלה. אומר אני כי אין ספק שהלך לערוך מלחמה נגד הבוגדים בו והקמים עליו לא מאנשי הודו וכוש כי אלו נאמנו בבריתו רק עם האחרים אשר מרדו בו. וכאשר נתיישב במלכותו אם מעט ואם הרבה אשר זה יורה כשבת כי לא נתיישב בעצם בכל זאת עשה משתה לסבה אזכרנה אחרי הציעי דברי מי שקדמוני, בגמרא מגילה פ"ק אמר רבא מאי כשבת לאח' שנתיישב' דעתו אמ' בלשצאר מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא. ובמדרש שעשה כסא ככסא שלמה כי לא יכול לשבת בכסא שלמה וצוה לעשו' אחר ועלתה להם שלש שני' לתיקונו ובשנה השלישי' ישב עליו ולכן עשה משתה ואפשר שדרשו כן ממ"ש אשר בשושן הבירה דאל"כ כשבת המלך אחשורו' על כסא מלכותו בשושן הביר' מיבעי ליה אשר למה לי אלא לאפוקי כסא דשלמ' שלא ישב עליו. ומצאתי כתו' למהר"ר יוסף בן ישוע שחבר ספ' פ' הליכו' עולם אשר בשושן הביר' ירמוז שהיה לו כסא מלכות בכמה מקומות אחרי' מדי עברו ישב עליהם ולכן אמר הכסא אשר בשושן מכלל דאיכא אחריני ואחרים אמרו שעשה משתה לפי שנשא את ושתי ובזה בחר הראב"ע ז"ל. ועוד מצאתי כתוב אשר בשושן הבירה הכסא היה מונח בשושן שהוא שם מקום ושם היה הבירה ר"ל הארמון והטעם שבחר מושבו שם משאר המקומות מפני שהיא היתה עיר בחירה לו ובה היו נטועים כל מיני שושנים וי"מ בבירה שהיתה מצויירת בציור שושן וכמוהו וכותרת על שני העמודים מעשה שושן. וכן כתב עליו בעל המסורת כל שושן הבירה דכוותיה וי"מ למה בשושן רמז לאסתר שהיתה עתידה להושיע את ישראל בימיה כמו שנאמר כשושנה בין החוחים שושנה בגי' אסתר כשושנ"ה בי"ן החוחי"ם רמוז המן כשומר ע"י אסתר יהרג המן ע"כ והה"ר יצחק הכהן ז"ל פירוש כי באו כל השרים הללו לסדר כל עניני המלכות עמו ולשים כתר מלכות בראשו ולכן עשה הוא המשתה ונפל פה הכתר כמו שנפל בדברי המן. והה"ר שמריא האיקריטי ז"ל כתב כי היה לדעת מספר מפקד עושר המלכות והכנסותיו ומספר חיילותיו לדעת אם יוסיף ואם יגרע ופי' הכתוב לפי דעתו בהראותו וגו' בי"ת בהראותו כבי"ת ויעבוד ישר' באשה ותיבת בהראותו שיראוהו הם לא שיראה הוא להם וכל א' משרי המדינו' יראהו עושר המובא אל אוצרות המלך, והפרתמי' הם שרי החיילו' יודיעוהו אם רב חילו ואם צריך יותר ע"כ כוונת דבריו, והאמ' כי הדעת הזה מתיישב לולי זרות שינוי תיבת בהראותו ולכן ראיתי להליץ בעדו ולישב דעתו זה כשתהיה תיבת בהראותו כפשטה, ואומר כי מדרכי המלכים ומנימוסיהם להיות כתוב אצלם כל ענייני המלכו' על ספר אחת מהנה לא נעדרה. ובבא לפני המלך אחד מהשויים והסגנים והפרתמים לתת חשבון יוציאו הספר ועל פיו ישאלו מאת הבא מספר מפקד הנרצה מאת המלך ולכן אחשורוש לאחר שנתיישב רצה לדעת אם כל א' וא' עומד על משמרתו ואם מדינה פלונית מעלה סך כך וכך. וסך אנשי הצבא היוצאים מכל מדינה ומדינה ועל פי הדברים ההמה הם נותנים חשבון נמצא כי המה מראים אליו והוא מראה אליהם. ושוב מצאתי כתוב, בהראותו וכו' י"מ שקבצם כדי שיראו לו כל שר ושר הכנסת מדינתו וכל פרתמי חיילי פרס ומדי להראות לו כל א' מספר חייליו ובכן ידע ההכנסות וההוצאות שהיה צריך לתת לחיילותיו ויוסיף עליהם או יגרע מהם וזה לא יוכל להשלים עד ק"ף יום עכ"ל. ובמדרש רבתי דאחשורוש פ"א מהיכן העשיר אותו רשע א"ר תנחומא נבוכד נצר שחיק טמיא סיגל כל ממונו של עולם והיתה עינו צרה בממונו כיון שנטה למות אמר מה אני מניח כל ממון זה לאויל, ובילקוט סימן תתרמז אמר כל הממון הזה איני מניח אחרי שלא יתכבד אחר בממוני. עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחשת ומילא אותן ממון וחפר והטמינ' בפרת והפך פרת עליהם. ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש גילה אותן הב"ה הה"ד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגו' וכתיב בתריה ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרי' ע"כ. ומזה נלמוד טעם אחר למשתה הזה לשמחת מציאת המטמון ההוא. ומה שהביאם לחקור מהיכן העשיר אותו רשע אשר יראה זר וכי המולך בקכ"ז אפרכיות לא יעשיר ולא יקום חילו. ומה גם בהיותו בן מלכי קדם כמו שהוכחנו למעלה וא"כ מה זו שאלה מהיכן העשיר. אומר אני כי הביאם לזה דברי הכתוב בהראותו את עושר כבוד מלכותו מה ענין עושר כבוד והיל"ל את עושרו או עושר מלכותו או כבוד מלכות. הלא תראה כמה הוקשה להם ז"ל פסוק זה עד שבגמרא מגילה פ"ק ובשמות רבה ובילקוט סימן תתרמז ובתרגום ירושלמי בקשו בו חשבונות רבים כמו שתראה בסמוך בס"ד. ולכן ביארו בו ביאור נפלא. וזהו כי רוב עושר המלכי' לא לכבוד הוא להם ביען רובו הוא מגזל מממלכות אחרות ולא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכבר סופר ששולל א' ההולך בים לשלול שלל ולבוז בז ולו שתי דוגיאות הביאוהו לפני הקיסר אלכסנדר וצוה להמיתו ויתחנן לראות פני הקיסר ולדבר עמו טרם יומת ויובא לפניו ויאמר לו אדני הקיסר הודיענו למה תמיתני. ויאמר לו אלכסדר בשביל שאתה גזלן, ויען השולל ויאמר ישתבח הגוזר על הכל כי אני לפי שאני גוזל מעט תקראני גזלן ותמיתני ואתה להיותך גזלן גדול יקראוך קיסר ויגדלוך ומה אאריך והנה רז"ל בפסיקתא אמרו כי לכן לא נבנה בית המקדש מאשר כנס דוד שלא יתלו חרבנו בסבה זו כמו שתראה באורך בפסוק אחר הדברים האלה בס"ד. ומעתה פה שטרח וכתב לן קרא עושר כבוד מלכותו צריך לחקור מהיכן נתעשר עד שיהיה עושר זה כבוד ולא גזל ולכן אמרו שהיה ממה שסיגל נבוכד נצר ומד' היתה לו. והוא ביאור נפלא. ועוד נוסיף לקח בזה בס"ד. ומדבריהם אני למד ענין נפלא בדבר בהראותו וכו' כי לא היה מראה להם את אשר כבש וכנס בגזל ועולה אשר לא לכבוד הוא לו ואפשר שכלם או רובם יודעים בו כי רוב השרי' יודעים כמה שכנס המלך במלחמותיו ואין צורך להראותו אבל הראה להם אשר לא סופר להם ואשר לא שמעו והוא כל ממונו של עולם אשר כנס הרשע ההוא אשר זה הוא לכבוד לאחשורוש כי נתנו לו אוצרות חשך ומטמוני מסתרים לא בחיל ולא בכח כי אם שירש אותם מאביו דריוש שנגלו לכורש והוא נתן המלכות לדריוש אבי אחשורוש כמו שקדם בפסוק ראשון מדבריהם ז"ל, ובתוספתא דתרגום ירושלמי דייק מדלא קאמר בהראותו את עושרו שהראה להם את עושר שלקח מבית המקדש אשר זה לו לכבוד ולתפארת, אשר שלח ידו בגנזי מלך מלכי המלכי' ויוכל, ועוד אני אומר כי הפסוק בעצמו נתן טעם למשתה כי להיות המלך הזה מלך גדול ולו מדינות רבות ורחוקות פחד שמא א' מהשרים הרחוקים ממנו יערב אל לבו לבגוד במלך בבוטחו ברוחק המקו' ויחשוב כי המלך לא יעצור כח לרדוף אחריו ומה גם את אשר כבר החלו לבגוד כמ"ש. ולכן הוצרך לשלוח לקרוא קרואיו שריו ועבדיו ולהראות להם את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו. וביאור הכתוב לדברי הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כלומר בעבור הראותו את עושר כבוד מלכותו כלשון באשר את אשתו. ובפרט כדברי הה"ר יצחק עארמה פ' א והה"ר מאיר בנו זכרם לברכה כי במשתה ההוא היה מראה כל זה ע"י חור כרפס וגו' ועוצם סדר המשתה. ומה גם עם מה שאז"ל בגמרא בפסוק לעשות כרצון איש ואיש אמר רבא מלמד שלכל א' וא' השקהו יין של מדינתו. והרי זו עדות ברורה כי מי שלא עצר כח להביא יין כל הארצות ההן לא יעצור כח מלכת אחריהן ומלרדוף אותם עד כלותם מהר. וכבר יסכים עם זה ג"כ מאמר לאחר שנתיישבה דעתו כי להיות גלוי לכל העמים שעם בני ישראל מקוים ישועת אלהיהם ושמא איזה שר יאמר להם קומו ונקומה על המלך אחשורוש ואנכי אהיה לכם לראש לכן קבצם כלם כמ"ש. וכבר נתעוררו השלמים על זה בגמרא מגילה פ"ק רב ושמואל חד אמר מלך פקח היה וחד אמר מלך טפש היה. מאן דאמר פקח היה שפיר עבד דקריב רחיקי ברישא ובני מאתיה מיכף כייפי ליה כל אימת דבעי להו מקרב להו. ומאן דאמר מלך טפש הוה בני מאתיה איבעי ליה ברישא לקרובי דאי מרדו הנך קיימי הני והוו בהדיה ע"כ. הנה שכבר פחד מזה עד שנחלקו במי היה ראוי לפחוד יותר. ואומרו חיל פרס ומדי הפרתמים כתב הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל חיל פרס ומדי שנתחתנו כורש ודריוש, הפרתמי' דוכסים היושבים על נהר פרת ע"כ. ומצאתי כתוב הפרתמים ר"ל גדולים וכן תרגום יונתן שלטונין והה"ר יוסף קמחי ז"ל פי' הפרתמים הם שרי נהר פרת והמ"ם נוספת כמ"ם פתאם שלשום ויו"ד ומ"ם סימן לרבי' ע"כ. והנה כל המפרשי' הסכימו כי היו אלה שתי משתאות כנראה משטחיו' הכתובים ופירסומ'. והוקש' להראב"ע פסוק בהראותו ואמ' שנכנס בין הדבקי'. ומצאתי כתוב לההר"י בן ישועה שפי' הפסוק כן וז"ל ושרי המדינות לפניו, ולא הזכיר שריו ועבדיו אנה היו הם. ועוד שהלשון קצר כי היה ראוי להיות ושרי המדינות היו יושבי' לפניו. ולזה פי' הוא שמלת ולפניו היא מוסבת על הכל והיא נקשרת עם עשה משתה כלומר עשה משתה לפניו כאותו בית שהיה יושב המלך. אמנ' לכל העם הנמצאי' בשושן עשאהו בחצר גינת ביתן המלך. וידמה שהגנ' היתה רחוק' מבית המלך כדרך המלכי' שיש להם גן ופרדס ושם בוני' חצר, והנה היה ראוי להיות בחצר גינת ביתן כי החצר יוחס לבית לא לגנה וידמה שהמלך עשה פרדס כפרדס של שלמה האמור בקהלת ובנה בצדו בית גדול והוא הביתן ועשה חצר מקיף והוא חצר גנת ביתן והנה המשתה הראשון למה שאמר שהיה לפניו לא הוצרך לומר שהיה הבית מקושט בבגדים מצויירים כי ידוע הוא, אמנם המשתה השני שהיה בחצר הוצרך להזכיר שהיה מקושט ומכוסה מלמעלה כדי שלא יכם שרב ושמש ע"כ להחכם הנז'. ועוד מצאתי כתוב ז"ל לכל העם הנמצאים ידמה שלא עשה המשתה לתושבי ואזרחי שושן לבד אבל לכל הנמצאי' שם מארבע כנפות הארץ כי להיות המלך בשושן היו נמצאים שם עם מד' כנפות הארץ והוא עשה משתה לכלם כדי לפרסם משתהו בקצוות כי יגידו זה כל הנכרים בשובם לביתם ובדרך בדרך מדי עברם לשוב והעד אומרו אח"כ להראות העמים ולא אמר להראות העם עכ"ל. ודברי רז"ל בחצר גנת ביתן יבארו בפסוק חור כרפס ענין נאה ומתקבל בס"ד. והומה לי לבי ואם מסתפינא מרבוותא דאמרי דשתי משתאות הם המשכותם אחרי פשוטי המקראו' ואני אומר במחילה מחכמתם שמשתה אחד הוא. ואמאן דבריהם לד' סבות. הא' כי עכ"פ מקום האחרונים טוב ממקום הראשונים כי היו בחצר גנת ביתן.4נראה ל"ע כי אין נר' כונתו רק שהמשתה אשר עשה לכל שהוא היה לפניו כלו' במקום אשר הוא יושב אמנם המשתה האחר לכל העם הנמצאי' בשושן הבירה לו"ק מש"י היה במקום אחר בחצר גינת ביתן המלך כמה רחוק פי' שמצאתי כתוב העתקתי לעיל שתהיה תיבת לפניו מושבת אל המשתה כלומר שהמשתה היה לפניו. ופשט הכתוב מבואר כי היו יושבים לפניו הפרתמים ושרי המדינות ואין לאומר שיאמר כי להיות המשתה הראשון לכל שרי המדינות היה צריך מקום רחב אשר לא יהיה די לזה בגנת הביתן עד שהיה צריך לכל עיר שושן מפני שכבר הקדמנו דברי רז"ל שהיו המסובים קכ"ז שרי המדינות. ואף שנאמר כי חיל פרס ומדי הפרתמים לחוד ושרי המדינות לחוד אין ספק כי כל העם הנמצאים בשושן היו יותר והנה עם בני ישראל הנמצאים שם רב ועצום י"ח אלף ות"ק וכמו שיבא במקומו בס"ד ועכ"ז הכילם חצר גנת ביתן המלך. ואז"ל הראוי לחצר לחצר. והראוי לגנת לגנת והראוי לביתן לביתן יראה שהיו אנשי שם ומעלה ולכן כבדם במקום הנכבד ההוא ולמה יעשה כה לעבדיו היושבי' בשושן ולא לפרתמים ושרי המדינות ואדרבה איפכא מסתברא כי יותר היה ראוי לכבד לרחוקים כי הקרובים מיכף הוו כייפין ליה. הב' למה לא שלח בעד ושתי במשתה הראשון כאשר היו שם הפרתמים ושרי המדינות שאין מנהגן של גדולים להתגדל ולהתראות לפני השפלים כ"ש כי אנשי מקומה בכל יום יראוה, הג' איך לא הטיב לבו בק"ף יום שאכל ושתה עם הפרתמים ושרי המדינות וייטב לבו כאשר אכל עם העם הנמצאים בשושן. ואף אם היו השבעה הללו במלאת שמונים ומאת יום אין להאמין שלא הפסיקו קצת ימים לשלח את השרים ולקרא בני שושן. הד' כי הכתוב מעיד שכלם היו שם כמאמר להראות העמים והשרים את יופיה וכן נראה ממה שהיו שם יודעי העתי' ויודעי דת ודין ושבעת שרי פרס ומדי ומאמר ממוכן קיים כל זה כמ"ש לא על המלך לבדו עותה וגו' כי על כל השרים ועבדי המלך כי יצא דבר המלכה וגו' והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי לכל עבדי המלך ולרז"ל דברים מורים על זה איתא בגמרא מגילה פ"ק ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד יום השביעי לא טוב לביה ביין אמר רבא יום שביעי שבת הוה שישראל אוכלין ושותין ומתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות אבל אומות העולם עע"א שאוכלים ושותים אין מתחילין אלא בדברי תפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרי' פרסיות נאות אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו לא מדי ולא פרסי אלא כשדאי רצונכם לראותה אמרו ליה אין ובלבד שתהא ערומה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה את בנות ישראל ומפשיטתן ערומות והיתה עושה בהן מלאכה בשבת לפיכך נגזר עליה שתשחט ערומה בשבת והיינו דכתיב זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כאשר עשתה כן נגזר עליה ע"כ. הרי שהיו שם כל השרים והסגנים ואיך אמר הכתוב כי לבני שושן לבד עשה ומאמר זה יתבאר במקומו בס"ד. גם אומרו הנמצאים בשושן יורה כי על הנמצאים שם כגר כאזרח דבר כי לא אמר היושבים בשושן אלא הנמצאים בשושן. גם מאמר רבא בגמרא מגילה פ"ק לא יצדק בעצם אם הם ב' משתאו' איתא התם אמר רבא שלח ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי ליה מחמרא מיד וחמתו בערה בו. וכבר הקדמנו מאמר זה בפסוק ראשון ואם איתא דב' משתאות הם והראשון היה מהפלגתו ק"ף יום והשני שבעה. היכן מצינו שעשה בלשצאר ולא המלכים והמתאחרים משתה כזה, וכבר נמצא בפי' הה"ר יצחק כהן ז"ל כי לא יתכן שיהיה המשתה ק"ף יום רק הלכה כוותיה ולא מטעמיה כי הלא הוא אמר שמשתה היה לשרי המדינות ג' או ד' ימים אחרי ששמו כתר מלכות בראשו. ולמה יעשה כל כך כבוד ליושבי שושן שבעת ימים ולשרי המדינות לא יעשה כי אם ג' או ד' ימים. ושוב מצאתי אל הה"ר יהודה נתן ז"ל שכתב וז"ל אמנם אצלי יובן כי כן בשנה ג' למלכו עשה כלומר גזר לעשות משתה לכל שריו. והנה בתיקון בית המשתה להראות עושרו ויקרו עמד ימים רבים ק"ף יום כלומר ששה חדשים ובמלאת ונשלם הימי' מתיקון הבית עשה לכל העם הנמצאים בשושן משתה שבעת ימים והעד לפירושי כי אמר שעשה משתה לכל העם הנמצאים בשושן בין תושבים בין נכריים לא שמשתה הרחוקים היה ק"ף יום כי היה מטיל קנאה בסעודת בני העיר שלא היה רק שבעת ימים אך האמת כי לתיקון הבית עמד ק"פ יום והמשתה היה ז' ימים לכל העם הנמצאים בשושן, ועוד ראיה לדברי כי לא היה המשתה רק ז' יום אומרו ביום השביעי כטוב לב המלך וזה כי איך ידומה שלא יאכל המלך עם הרחוקים ואיך לא ייטיב לבו ביין ששה חדשים רצופים עכ"ל. הנה שהציג קצת מהרחקות שכתבתי להורות שלא היו ב' משתאות. ומצאתי כתוב להחכם הנז' ז"ל בהראותו וכו' המעלה הגופנית שיוכל האדם להשיג בעה"ז הוא שיהיה מלך כאחד המלכים ואחרי כן שיגדל על כל המלכים והנה ראשונה יקרא מלך ושנית יקרא מלך גדול, והנה אחשורוש ראשונה הראה עושר נפלא אבל אותו עושר לא היה מדברים יקרים מאד אלא כגון כסף וזהב משי וארגמן והיה רב עד שהיה כבוד מלכותו מצד שהוא מלך סתם ואח"כ הראה דברים יקרים מאד כגון אבנים יקרות ומרגליות שאינם נמצאים אצל רב המלכים וזה היקר היה תפארת גדולת מלכותו כי כנוי גדולתו מוסב על מלכותו וזה היקר היה לו מצד שהוא מלך גדול וזה פי' נפלא שאם לא תאמר שגדולתו מוסב על מלכותו, מה שבח הוא זה שאחר שקראו מלך חזר וקראו בתואר בפני עצמו גדול הלא כמה בני אדם גדולים ואינם מלכי' עכ"ל ואפרין נמטייה דלא חספא ואשכחנא מרגניתא תותא וצריך שתזכור כלל מה שהקדמנו בכתוב כי רב הוא ותטעום טעם מן כי בהראותו את עושר כבוד מלכותו הוא העושר אשר נגלה לו מאוצרות חשך ומטמוני מסתרים כמו שהקדמנו ממדרש רבתי דאחשורוש פ"א. ומה גם עם מה שכתבנו בשם תוספתא דתרגו' ירושלמי שהיה עושר שלקח מבית המקדש כי כל זה כבוד מלכותו כמדובר. האמנה גדולת המלכות היה מה שהראה היות לבוש בגדי כהונה שכתוב בהם לכבוד ולתפארת כי בזה מלכותו מתיקר ומתגדל, והנה הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל תמה על מאמר זה וכה אמר ונענש פרעה נכה בעלותו על כסא שלמה שבא ארי מהכסא והכישו כלומר שנתנגף בו בפגישה ונדמה לו כאילו הכישו ולא נענש אחשורוש על בגדי קדש. אולי זכות מה תגין עליו כי שעה עומדת לו. והנכון אצלי שזה מתגדל ומתפאר בהם להיותם בגדי תפארת וזה מתכבד במה שאין ראוי לו לחשוב שהוא ראוי לישב על כסא דוד כי הם כסאות משפט כאלו יושב על כסא ה' והוא עון פלילי אליו זנ"ל עכ"ל. ובאמת ספקותיו טובים מוודאיו כי מ"ש אולי זכות תגין עליו אין מי שיוכל להקשות לו לא כן מה שכתב זה נ"ל כי למה יהיה רשאי להתפאר אחשורוש בבגדי כהונ' יותר מפרעה בכסא ומי הגיד לו שישב עליו בדבר המשפט ולא ישב עליו לכבוד כדרך ואת מלכים לכסא. גם מה שאמר כסא דוד לא ידענא מאי קאמר מאן דכר שמיה דדוד הכא ואולי נמשך אחר הכתוב כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. האמנה התמיהא שתמה צריכה תיקון עד שאני אומר אולי מפני זה לא אמרו במדרש רבתי פ"א דאחשורוש שלבש אותם דאמרינן התם ר' לוי אמר בגדי כהונה גדולה הראה להם וכו' מפני שהוקשה להם מה שהוקשה אל החכם הנז'. האמנה בגמרא מגילה פ"ק אמר בהדיא שלבשם ונתעטף בהם איתא התם ואת יקר תפארת גדולתו א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה ונתעטף ועמד ע"כ דסבירא להו דמאן דעביד הא עביד הא וכמו ששתה בכלי הקדש כן לבש בגדי הקדש, ואם על זה נתערבבה סעודתו ונענש אימא שנענש על זה ועל זה. ועל פי הדברים האלה לבי אומר לי כי משתה אחד הוא והימים הראשונים ק"ף יום היה בהראותו את עושר כבוד מלכותו כי הראם את כל בית נכאתו ואוצרותיו ונמשך זמן הראיה ק"ף יום, ובמלאת הימים האלה מהראיה עשה המלך לכל העם הנמצאי' שם לקול הקריא' למגדול ועד קטן משתה ז' ימים בחצר גנת ביתן המלך כי לענין הראיה לא נקראו אלא שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמי' ושרי המדינו' לא דלת העם ודברי' הללו אינם נעשים ע"י קטני' או קצרי השגה. אמנ' לעת האוכל כלם נקבצי' באים מנער ועד זקן כל העם מקצה וכן כתב הה"ר שמריא האיקריטי ז"ל כי בק"ף ימים לא כל היום היה המלך יושב על חשבון היציאו' והכנסו' אמנם היה יושב מהבקר עד עת האוכל ואז היו כלם אוכלים בבי"ת המלכות. ואמרו לפניו כי הוא מתכסיסי המלכות לאכול העם לפניו לבדם לא עם המלך ע"כ. ונראין דבריו. וכן מצאתי סמך לזה בשמות רבה פ' ט' אמרו רבותינו ז"ל ששה גוסים היה מראה להם בכל יום ויום ואין אחד מהם דומה לחבירו ואחר כך הוא משלח לכל גדולי המלכות. ור' חייא בר אבא אמר מיני יציאות הראה להם. רבי לוי אמר בגדי כהונה הראה להם נאמר כאן תפארת גדולתו ונאמר להלן ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. מה תפארת האמור להלן בגדי כהונה אף תפארת האמור כאן בגדי כהונה עד כאן ובילקוט סי' תתרמ"ח ששה תסבוריית היה מראה להם בכל יום מאה ושמונים יום שכן הוא אומר עושר כבוד מלכותו יקר תפארת גדולתו הרי ששה וכן בתוספות דירושלמי ושיתא בי גנזי הוה מחזי להון בכל יומא מאה ותמנין יומין דכתי' עושר כבוד. מלכותו יקר תפארת גדולתו הא שיתא. והה"ר אליעזר מגרמיזא כתב גדולתו מלא וי"ו כי בכל יום היה מראה להם ששה תסבוריית וכן שמונים מלא מלמד שהיו מלאים להראות ששה אוצרות בכל יום עד כאן. וזה כדברי רבנין. ועוד אני אומר כי לא היו כלם כי אם מאה ושמנים יום וזהו שכיון בכתוב של ובמלאת הימים שכתיב בוא"ו ובמלואת הימים ר"ל בתשלום הימים והכי איתא במדרש רב ושמואל רב אמר שבעה חוץ ממאה ושמונים. ושמואל אמר שבעה עם מאה ושמונים ע"כ. הנה רב דרש הקרי ובמלאת אחר שנשלמו הק"ף עשה עוד שבעה ימים ושמואל דרש הכתיב ובמלואת כלומר כשהגיע לתשלום הק"ף ימים בשבעה האחרונים מהם עשה משתה והמתרגם פי' שהיו ב' משתאות הא' לכל שרי המדינות ק"ף יום. והב' לעם בני ישראל שבעה ימים וכן נראה ממה שכתבנו למעלה. וכן כתב הה"ר טוביהו בר אליעזר זלה"ה וז"ל ובמלאת הימים האלה כיון שראו ישראל שנמצאו שם כלי בית ה' לא רצו להסב עם שאר שרי המדינות ועשה להם מסיבה לעצמן ומהו לכל עם הנמצאים מלמד שגדולי הדור ברחו להם ולא אכלו שם מפני בשולי נכרים ע"כ. וכן בילקוט סי' תתרמ"ח אבא גוריין. א"ר חנינא בר פפא מלמד ששמעו גדולי ישראל וברחו. אמר רשב"י מכאן שאכלו בשולי נכרים בעל כרחם ע"כ. וז"ל כי דברי רשב"י על שאר העם הם כי גדולי הדור ברחו להם. וז"ש מכאן שאכלו בשולי נכרים בע"כ. כי אחרי שהוצרכו גדולי הדור לברוח נראה כי היו מכריחים אותם לאכול בשולי נכרים ובכלל דברי כלם כי בק"ף יום הראיה והאכילה היה לפרתמים ושרי המדינות. ובמלאת הימים כלומר בסוף הימים עשה שבעה מהם משתה לכלם כקטן כגדול דל והלך כתאר בני המלך. ועל מה שכתוב במדרש לקח טוב שגדולי הדור ברחו משם יש לי לעשו' סמך לדבריו מהמסור' שכתב הנמצאים תרין. ויפקוד שאול את העם הנמצאים עמו. ודין. וכמו ששם נאמר הנמצאים על כי נפוצו מעליו העם ואלה הם הנשארים ותיבת הנמצאים כמו הנשארים. כן הדבר פה כי אלה הם הנשארים וגדולי הדור ברחו להם ולא אכלו מפני בשולי נכרי' והנשארי' הכריחו' לאכול, ועל שלא ברחו נתחייבו. ואומ' בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו יראה דברים מיותרי' כי די שיאמר בהראותו את עושרו או עושר מלכותו וכן את יקרו או יקר תפארתו או יקר גדולתו וכן נראה מדדרשינן בגמ' מגילה פ"ק א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה ונתעטף ועמד כתיב הכא ואת יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת נראה דמיתורא דרשו, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב וז"ל דקדק בכאן כי אין כבודו מפני עושרו רק העושר בא לו מצד הכבוד הראוי לו וזהו עושר כבוד מלכותו כלשון מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו אבל בהמן פיו הכשילו שספר כבוד עושר כי אין כבודו רק מפני עושרו כי העושר מכסה מומיו עכ"ל. ואני אומר כי העושר והכבוד אצל החכמים אינם מעלה להיותם נדרשים לזולתם זה להוצאה וזה לאחרים כי הכבוד אצל בני אדם תלוי במכבדים יותר מן המכובדים אשר על זה אמרו המאמתים להכזיב דבריהם איזהו מכובד המכבד את הבריות כי הכבוד שופע ממנו. הגיד פה כי הראה להם העושר בכבוד כי לא היה עושרו שמור אליו רק להשפיעו ולהזילו לזולת וכמו שקדם לפניך ממאמר שמות רבה פ"ח ששה גוסים היה מראה להם בכל יום ויום ואין א' מהם דומה לחבירו ואח"כ הוא משלחו לכל גדולי המלכות ע"כ. כלומר שהיה נותן להם מתנות ממנו לגדולי המלכות וכן אתה מוצא בדבר המשתה כי כל מי שהיה שותה בכוס איננו שונה בו אלא מכניסו והוא שלו כמו שיבא שמה ממדרש סי' תתרמח הילקוט בס"ד באופן שהוא משפיע מהודו לאחרים וזהו את עושר כבוד כי העושר ההוא הנה הוא לו לכבוד וכן היקר לתפארת גדולתו כי בהיותו חולק מכבודו להם הנה היקר ההוא מפואר וגדול. ואם תביט אחריך בתחלת פסוק זה תמצא ביאור נפלא בדברי עושר כבוד מלכותו ותשמח בו ואומרו ימים רבים שמעתי ממורי הנז' זלה"ה שהיו בימי החמה שהם רבים ר"ל גדולי' לא בימי הגשמים שהם קטני' וכן כתב הה"ר יצחק כהן ז"ל. וכתב הר' אליעזר מגרמישא ז"ל. ימי' רבי'. ימים שנים. רבים שלשה ששנת הפרסיי' ש"ס כמנין השנה וחצי שנה ק"ף ושל ישראל שס"ה יום ו' שעות וחציה קפ"ב וט"ו שעות ולאומה ששנתה ש"ס יום עשה ק"ף יום ולאומה ששנתה שס"ה עשה קפ"ג זהו ג' ימים יותר. ימים שנים רבים שלשה והוא חצי שנה משס"ה ושש שעות בקירוב. לפי שעשה המשתה בימות החמה מניסן ועד תשרי והם לא אכלו ג' ימים י"ז בתמוז וט' באב ויום הכפורים. אבל הוא עשה המשתה קכ"ג יום חצי השנה שלימה כדאיתא בפרקי ר' אלימזר ולכך ובמלואת מלא ע"כ. עוד שם ובמלואת כתיב כן לפי שלבש בגדי כהונה שכתוב בהן מלואת אבן. ובמלאת תרין ובמלאת הימים האלה. ובמלאת ימי טהרה ואל המקדש לא תבא וכתיב בתחלת מלכות אחשורוש כתבו שטנה. עוד שם בחצר גינת ביתן חצר שהיה פתוח לגינת ביתן גן בשמים וירקות שמריחים ריח טוב שעומדים כנגד ביתן גן הפנימי לפי שהיו ב' חצרות חצר החיצונה וחצר הפנימי והיו ישראל אוכלים שם ו' ימים ו' חדשים שאין גשמים יורדים בהם והיו יכולים לשבת בחצר גינת אבל בשבת לא ישבו לפי שהיו יראים פן יתלשו מן המחובר את העשבים לכך שמונים מלא ו'. ועוד שמונים כי מתחלת מלכותו ו' פעמי' ק"ף יום הם ג' שנים. ובמדרש אמרו ימים רבים שמוני' ומאת יום יום אחרון כיום ראשון. הנה דקדקו כפל יום להורות כי היה יום אחרון כיום ראשון וענין רבים כלומר כלם גדולים כמו רבי המלך וזה באמת דבר גדול ומתמיה שיהיה אחרון כיום ראשון לעם רב כמוהו. ומצאתי כתוב בחצר גינת ביתן המלך י"מ בחצר הגן הסמוך לבית המלך כי הגן היה סמוך לבית המלך מוקף חומה סביב וחצר גדולה סביבות הגן ויהיה ת' של גינת כת' של ושכורת ולא מיין. אל תתני פוגת לך וזולתם עכ"ל, אבל המתרגם פירש ביתן פנימי שהיה גן פנימי וגן חיצוני'. ומצאתי כתוב גינת ביתן גינת של ביתו שיש לך גנות ופרדסים שהם בשדה וגנה זאת היתה בפנים אצל החצר ביתן לשון פנים כמו מבית ומבחוץ וכו':
