ביאור שטיינזלץ על מגילה י״ד

1 המשל של אחשורוש והמן למה הדבר דומה? לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ תעלה בתוך שדהו, וכל אחד מהם סבל מן הבעיה שלו. בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים בכסף ואוכל למלאות באדמת התל את החריץ שבשדי, בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים.

2 לימים לאחר זמן נזדווגו נזדמנו זה אצל זה, אמר לו בעל החריץ לבעל התל: מכור לי תילך! אמר לו: טול אותו בחנם, והלואי! ואף כאן: אחשורוש עצמו רצה להשמיד את היהודים אלא שלא היה מי שיהיה מוכן לעשות את הדבר עבורו, ומשמצא את המן שהיה מעוניין ליטול זאת על עצמו שמח ביותר, ולכן לא ביקש כל תשלום.

3 א "ויסר המלך את טבעתו" אסתר ג, י, אמר ר' אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת של אחשורוש שבה נחתמה גזירת המן יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת של אחשורוש החזירתן למוטב, שעל־ידיה עשו תשובה גדולה.

4 תנו רבנן שנו חכמים: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, וכל אלה לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה שלא שינו במצוות התורה לא לפחות ולא להוסיף, חוץ ממקרא מגילה שהוסיפו במשך הדורות.

5 ושואלים: מאי דרוש מה דרשו? ועל מה סמכו כשהוסיפו מצוה זו? אמר ר' חייא בר אבין אמר ר' יהושע בן קרחה: ומה כשיצאו ישראל ממצרים מעבדות לחירות אמרינן אומרים אנו בגלל גאולה זו שירה, שירת הים ושירת הלל — כשיצאנו ממיתה לחיים מידי המן לא כל שכן.

6 ושואלים: אי הכי אם כך הלל נמי נימא גם כן נאמר בפורים! ומשיבים: לפי שאין אומרים הלל על נס שנעשה בחוצה לארץ, ושואלים: אם כך, יציאת מצרים שהיא נס שהיה בחוצה לארץ, היכי אמרינן איך אנו אומרים עליה שירה?

7 ומשיבים: כדתניא כפי ששנינו בברייתא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ — הוכשרו כל הארצות לומר שירה, שהיו כולן שוות, אולם משנכנסו ישראל לארץ, נתקדשה ארץ ישראל קדושה יתירה, ולא הוכשרו כל שאר הארצות לומר בשל נס שאירע בהם שירה.

8 רב נחמן אמר טעם אחר: הסיבה שאין אומרים בפורים הלל, משום שקרייתא קריאתה של המגילה, זו היא עצמה אמירת הלילא הלל, ובמקום לומר הלל קוראים את המגילה. רבא אמר טעם אחר: בשלמא התם נניח שם ביציאת מצרים אנו אומרים בהלל: "הללו עבדי ה'" תהלים קיג, א כלומר: עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אלא הכא כאן האם נאמר "הללו עבדי ה'" ולא עבדי אחשורוש? הלא אכתי עדיין עבדי אחשורוש אנן אנחנו שהרי ישראל נמצאים בגלות ומהם תחת שלטון הפרסים ולא נשתנה מצב זה ביסודו.

9 ושואלים: בין לרבא בין לרב נחמן קשיא קשה דבר זה, שכן והא תניא והרי שנינו בברייתא: משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, ומדבריהם נראה או שבעצם אומרים אנו שירה בקריאת המגילה לשיטת רב נחמן, או שאין אומרים הלל מחמת סיבה נפרדת לשיטת רבא, והלא ישנה הבעיה העקרונית שלא הוכשרו כל הארצות לומר שירה! ומשיבים: זה אינו קושי שאפשר לומר: כיון שגלו מן הארץ חזרו שאר ארצות להכשירן הראשון.

10 אמרנו שנתנבאו לישראל ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות, ושואלים: ותו ליכא ויותר מזה אין? והכתיב והרי נאמר: "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים" שמואל א' א, א, ופירשוהו: אחד ממאתים "הר מאתיים" צופים נביאים שנתנבאו להם לישראל. ואם כן, מדוע אמרו שהיו רק ארבעים ושמונה?

11 ומשיבים: מיהוה טובא הוו היה היו הרבה נביאים, כדתניא וכפי ששנינו בברייתא: הרבה נביאים עמדו להם לישראל, ובסך הכל היה מספרם כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות — נכתבה, ושלא הוצרכה — לא נכתבה ולכן אין הנביאים הללו נזכרים במקרא.

12 ר' שמואל בר נחמני אמר: "מן הרמתיים צופים" פירושו: אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו. ר' חנין אמר: אדם הבא שמוצאו מבני אדם שעומדים ברומו בגובהו של עולם. ושואלים: ומאן נינהו מי הם אנשים אלה? ומשיבים: בני קרח, דכתיב שנאמר: "ובני קרח לא מתו" במדבר כו, יא, ועל זה תנא שנה החכם משום רבינו רבי: מקום גבוה נתבצר להם נעשה להם בגיהנם, כשפתחה האדמה את פיה לבלוע את עדת קורח ועמדו עליו, ונמצאו הם לבדם עומדים ברומו של עולם.

13 ב ושואלים: שבע נביאות מאן נינהו מי הן? ומשיבים: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר. ומבררים ביחס לכל אחת ואחת כיצד יודעים שהיתה נביאה: שרה, דכתיב שנאמר: "הרן אבי מלכה ואבי יסכה" בראשית יא, כט ואמר ר' יצחק: "יסכה" זו באמת שרה, ולמה נקרא שמה "יסכה" — שסכתה ראתה ברוח הקדש, שנאמר: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה" בראשית כא, יב, שכן ברוח הקודש היא מדברת. דבר אחר: "יסכה" — שהכל סוכין מסתכלים ביופיה.

14 מרים שהיתה נביאה — דכתיב שנאמר: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" שמות טו, כ. ושואלים: מדוע היא קרויה אחות אהרון, וכי רק אחותו היתה ולא אחות משה? אמר רב נחמן אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, כלומר, עוד לפני שנולד משה, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך.

15 וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה הכה על ראשה ואמר לה: בתי היכן נבואתיך? שהרי אנו רואים שהילד הושלך ליאור! היינו דכתיב הוא שנאמר: "ותתצב אחתו מרחק לדעה מה ייעשה לו" שמות ב, ד וכוונתו: לדעת מה יהא בסוף נבואתה שהרי היא ניבאה שהוא יהיה מושיע ישראל.

16 דבורה, דכתיב שנאמר במפורש: "ודבורה אשה נביאה אשת לפידות" שופטים ד, ד. ושואלים: מאי מה פירוש "אשת לפידות"? ומשיבים: שהיתה מתנדבת ועושה פתילות למקדש ועל שם פתילות־לפידים אלה קראו לה "אשת לפידות".

17 נאמר בדבורה: "והיא יושבת תחת תמר" שופטים ד, ה, ושואלים: מאי שנא מה שונה, מדוע ישבה דווקא תחת תומר ולא במקום אחר? אמר ר' שמעון בן אבשלום: משום יחוד, שכיוון שבאו אליה אנשים לדון לפניה, קבעה לעצמה מקום הגלוי לעין, ולא בחדר מסוגר, משום חשש יחוד עם גבר. דבר אחר: מה תמר זה אין לו אלא לב אחד שעץ הדקל איננו מסתעף לענפים שונים אלא יש לו רק ענף אחד מרכזי בלבד — אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד — לאביהם שבשמים.

18 חנה שהיתה נביאה — דכתיב שנאמר: "ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה'" שמואל א' ב, א, ודורשים את דבריה כך, נאמר: "רמה קרני", ולא נאמר רמה פכי, וכך היה למעשה, שכן דוד ושלמה שנמשחו למלוכה בקרן מלאה שמן — נמשכה מלכותן, ואילו שאול ויהוא שנמשחו בפך — לא נמשכה מלכותן. הרי שחזתה את העתיד, ומכאן שנביאה היתה.

19 כיון שהוזכרה שירת חנה, מפרשים דברים נוספים שאמרה: "אין קדוש כה' כי אין בלתך" שמואל א' ב, ב, אמר רב יהודה בר מנשיא: אל תקרי תקרא "בלתך" אלא לבלותך, ופירושו: שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם — מעשה ידיו מבלים אותו וקיימים אחרי מותו, אבל הקדוש ברוך הוא — מבלה מעשה ידיו והוא נשאר קיים לעולם.

20 ועוד נאמר: "ואין צור כאלהינו" שמואל א' ב, ב, ודורשים: אין צייר כאלהינו. ובמה הוא עדיף משאר הציירים? אדם צר צורה על גבי הכותל אולם אינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, וכן אינו יכול להכניס בצורה שעשה קרבים ובני מעים, אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה צורת הולד בתוך צורה של אימו, ולא על מקום שטוח ומטיל בה בתוך הוולד רוח ונשמה, קרבים ובני מעים.

21 אביגיל, מנין שהיתה נביאה? דכתיב שנאמר באביגיל: "והיה היא רכבת על החמור וירדת בסתר ההר" שמואל א' כה, כ, ואומרים: מה הלשון "בסתר ההר"? "בסתר מן ההר" מיבעי ליה צריך היה לו לומר.

22 אלא יש לראות בכך רמז, אמר רבה בר שמואל: על עסקי דם נדה הבא מן בית הסתרים פנתה אביגיל אליו, וכיצד עשתה? נטלה דם והראתה לו ובקשה ממנו שיפסוק לה הלכה, אם דם זה דם נדה הוא או לא. אמר לה: וכי מראין דם בלילה? הרי ידוע שבלילה אין חכמים בודקים כתמי דם מפני שלאור הנר קשה להבחין בין הצבעים, אמרה לו: אם כן תזכור גם הלכה אחרת: וכי דנין דיני נפשות בלילה? אמר לה דוד:

23 נבל בעלך מורד במלכות הוא, שדוד ראה עצמו כמלך, ונבל הוא מסרב לפקודותיו ולא צריך למידייניה ואין צורך לדון אותו כדרך שדנים דין אחר. אמרה לו: אינך יכול לעשות זאת כי עדיין שאול קיים והוא מלך בפועל ולא יצאה טבעך מטבע שלך בעולם, כלומר עדיין אין אתה מלך מוכר לכל ולכן אינך רשאי לדון אדם כמורד במלכות. אמר לה: "וברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבוא בדמים" שמואל א' כה, לג.

24 ושואלים: דמים הלוא תרתי שנים משמע ומדוע לא אמר "בדם" שהוא לשון יחיד? אלא מלמד שגילתה את שוקה ונתאוה לה והלך לאורה מן האש שלה בשל תאוותו אליה, שלש פרסאות, ואמר לה: השמיעי לי כלומר השמעי לי ותיעתרי לי לבוא עליך. ומכיון שהיתה נדה, הרי דמים תרתי משמע; דם נדה ושפיכות דמים! אמרה לו: "ולא תהיה זאת לך לפוקה" שמואל א' כה, לא ומדייקים: "זאת" — מכלל דאיכא אחריתי מכאן שיש אחרת שעשויה להיות לו למכשול, ומאי ניהו ומה הוא המעשה האחר? המעשה של בת שבע. ומסקנא הכי הואי והסיום, בסוף דבר, כך היה שאכן נכשל בבת שבע. ומכאן שאביגיל היתה נביאה, שידעה מראש שכך יקרה.

25 אגב הזכרת ענין זה, מבארים עוד דברים שנאמרו בענין זה. בין הדברים שאמרה אביגיל לדוד, היה גם: "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים" שמואל א' כה, כט, כי הוות מיפטרא מיניה כאשר נפרדה ממנו אמרה ליה לו: "והטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך" שמואל א' כה, לא

26 אמר רב נחמן: היינו דאמרי אינשי זהו שאומרים אנשים בפיתגם עממי: איתתא בהדי שותא פילכא האשה יחד עם השיחה היא גם מחזיקה את הפלך, כלומר, אשה אגב עבודה אחת דואגת גם להרויח דבר נוסף, שהרי כל מה שבאה לדוד, היה זה כדי להציל את נבל בעלה, ועם זאת רמזה לו, שאם ימות בעלה יזכור אותה וישאנה לאשה. ואכן כך עשה, שלאחר מות נבל נשא אותה דוד לאשה. איכא דאמרי יש אומרים שהשתמש רב נחמן בפתגם אחר: שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי משפיל את ראשו והולך הברווז, אבל עיניו צופות מרחוק למצוא דבר מה, אף אביגיל נהגה כן.

27 חולדה היתה נביאה דכתיב שנאמר: "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חולדה הנביאה" מלכים ב' כב, יד בשליחות המלך יאשיה, ושואלים: ובמקום דקאי שעומד, שנמצא ירמיה היכי מתנביא איהי איך נתנבאה היא? שמפני כבודו של ירמיהו הגדול ממנה ראוי היה לה שלא להתנבא! אמרי בי אמרו חכמי בית מדרשו של רב משמיה משמו של רב: חולדה קרובת משפחה של ירמיה היתה, ולא הוה היה מקפיד עליה,

28 ושואלים: בכל זאת ויאשיה גופיה עצמו היכי שביק איך עזב את ירמיה ומשדר לגבה ושלח אליה? אמרי דבי אמרו חכמי בית מדרשו של ר' שילא: מפני שהנשים רחמניות הן, וקיוה שתאמר לו דברים רכים יותר.

29 ר' יוחנן אמר: ירמיה לא הוה התם היה שם מפני שהלך להחזיר את עשרת השבטים מגלותם. ומנלן דאהדור ומניין לנו שהחזירם? דכתיב שנאמר: "כי המוכר אל הממכר לא ישוב" יחזקאל ז, יג, אפשר שיובל כבר בטל, לפי שהיובל נוהג רק כשכל שבטי ישראל במקומם, ונביא מתנבא עליו שיבטל? אלא מלמד שירמיה החזירן,

30 ויאשיהו בן אמון מלך עליהן, דכתיב שנאמר: "ויאמר מה הציון הלז אשר אני ראה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בבית אל" מלכים ב' כג, יז, וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל שהיא עיר בממלכת ישראל? אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן. רב נחמן אמר: ראיה יש לדבר מהכא מכאן, שנאמר: "גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי" הושע ו, יא משמע ששבו למקומם.

31 אסתר מניין שהיתה נביאה — דכתיב שנאמר: "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" אסתר ה, א והרי "ותלבש אסתר בגדי מלכות" מיבעי ליה צריך היה לו לומר! אלא רמז הוא שלבשתה רוח הקדש, כתיב הכא נאמר כאן: "ותלבש", וכתיב התם ונאמר שם: "ורוח לבשה את עמשי" דברי הימים א' יב, יח וכשם ששם הכוונה לרוח הקודש — אף כאן מלכות זו היא רוח הקודש.

32 אגב הזכרת הנביאות אמר רב נחמן: לא יאה יפה, לא מתאימה יהירותא לנשי יהירות, גאוה, לנשים. וראיה לדבר: תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו שתי נשים גאוותניות היו והיו שמותיהן מכוערים: חדא אחת שמה זיבורתא דבורה, וחדא ואחת שמה כרכושתא חולדה, ומנין שהיו יהירות? זיבורתא כתיב דבורה נאמר בה: "ותשלח ותקרא לברק" שופטים ד, ו ואילו איהי היא עצמה לא אזלה לגביה הלכה אליו. כרכושתא כתיב חולדה נאמר בה: "אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי" מלכים ב' כב, טו ולא אמרה אמרו למלך.

33 כיון שהוזכרה חולדה הנביאה, אמר רב נחמן: חולדה מבני בניו של יהושע היתה, ורמז לדבר — כתיב הכא נאמר כאן: "חולדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן חרחס" מלכים ב' כב, יד, וכתיב התם ונאמר שם ביהושע: "ויקברו אותו... בתמנת חרס" שופטים ב, ט ללמד שיש קשר ביניהם.

34 איתיביה הקשה לו רב עינא סבא הזקן לרב נחמן: הלא שנינו — שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נריה ובנו ברוך, ושריה, ומחסיה אביו, וירמיה ואביו חלקיה, חנמאל בן דודו של ירמיה, ושלום אבי חנמאל. ר' יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה. וראיה לדבר: כתיב הכא נאמר כאן בחולדה "בן תקוה" וכתיב התם ונאמר שם ברחב "את תקות חוט השני" יהושע ב, יח.

35 אמר ליה לו: עינא סבא, הזקן ואמרי לה ויש אומרים שאמר לו: פתיא אוכמא סיר שחור כלומר, עמית בתורה שיגע והשחיר פניו עליה, מיני ומינך ממני וממך תסתיים שמעתא השמועה שאנחנו יכולים לצרף את שתי השמועות ולומר: דאיגיירא ונסבה שהתגיירה רחב ונשאה יהושע והיתה חולדה איפוא גם מזרעו של יהושע וגם משל רחב. ותוהים: ומי הוו ליה זרעא האם היה לו זרע ליהושע? והכתיב והרי נאמר ברשימת היחס של שבט אפרים: "... נון בנו יהושע בנו" דברי הימים א' ז, כז ואינו מונה הלאה, משמע שלא היו לו בנים! ומשיבים: אכן, בני בנים לא הוו ליה היו לו, ואולם בנתן הוו ליה בנות היו לו.