פרדס יוסף, ספר ויקרא כ״ו:כ״ה

« פרדס יוסף Leviticus 26:22 פרדס יוסף Leviticus 26:26 »

25 מסכת שמחות פתח ↗

כל הקברות מתפנין אמרו לרבי עקיבא מעשה בקבר חולדה שהיה בירושלם ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להן רבי עקיבא משם ראייה מחילה היתה עשויה להן ומוציאה את הטומאה לנחל קדרון

25 שבועות פתח ↗

תָּא שְׁמַע, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: שְׁנֵי בִּיצְעִין הָיוּ בְּהַר הַמִּשְׁחָה, תַּחְתּוֹנָה וְעֶלְיוֹנָה. תַּחְתּוֹנָה – נִתְקַדְּשָׁה בְּכׇל אֵלּוּ; עֶלְיוֹנָה – לֹא נִתְקַדְּשָׁה בְּכׇל אֵלּוּ, אֶלָּא בְּעוֹלֵי גוֹלָה; שֶׁלֹּא בְּמֶלֶךְ וְשֶׁלֹּא בְּאוּרִים וְתוּמִּים.

25 מגילה פתח ↗

חוּלְדָּה, דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְגוֹ׳״. וּבְמָקוֹם דְּקָאֵי יִרְמְיָה הֵיכִי מִתְנַבְּיָא אִיהִי? אָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: חוּלְדָּה קְרוֹבַת יִרְמְיָה הָיְתָה, וְלֹא הֲוָה מַקְפִּיד עָלֶיהָ.

26 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

פת שאפאו עם הצלי ודגים שצלאן בתנור אחד עם הבשר אסור לאכלם בחלב והני מילי בתנור קטן אבל בתנור גדול המחזיק שנים עשר עשרונים ופיו פתוח מותר ואם הצלי מכוסה וכן פשטיד"א שמכוסה הנקב שבו מותר אפילו בתנור צר ועיין לקמן סימן ק"ח כיצד נוהגין:

25 נקם ברית הגאון הנצי"ב ז"ל מוולאזנע אמר, אם מלך יכבוש מדינה אחרת אינו מענש מהתושבים שמה, אפי' אם לחמו כנגדו לא עשו שום חטא בזה רק שלא רצו שמלך אחר ישלוט בהם, אבל כשאנשים ממלכותו ימרדו בו וילכו ממנו ויחזיקו בהשונא, אז כשהמלך יחזק מעמדו וכובש בחזרה מלכותו אז יענש המורדים שלו, כן ה' כרת ברית עם בנ"י בהר סיני וכשימרדו בו הוא חרב נוקמת נקם ברית:

26 שם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב, ופרש"י ע"י הדבר ונתתי ביד אויביכם הצרים עליכם לפי שאין מלינין המת בירושלים כב"ק פ"ב:, וכשהם מוציאים המת לקברו נותנים ביד אויב, ובס' עמק יהושע ח"ב דרושי י"ד האריך ותמצית דבריו דכאן הצרות סותרות זא"ז, לכן כ' והבאתי אליכם חרב וא"כ כשיש חרב מתכנסין לתוך עיר, דבעיר מתוך שיש אנשים רבים אינו מתיירא כ"כ, אבל בשדה אימת חרב גדולה מאד, וא"כ כשיש חרב מתכנסין לתוך עיר, ועז"א ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב משום שאין מלינים, ויהי' מוכרחים למסור עצמם ביד אויב, וז"פ בירמי' י"ד י"ח, אם יצאתי השדה והנה חללי חרב, ואם באתי העיר והנה תחלואים רעים וכו' ואין לנו מרפה, כי בב"ק ס'. דבר בעיר כנוס רגליך רעב בעיר פזור רגליך כו', וז"ש ירמי' אם יצאת השדה והנה חללי חרב, ואם באתי העיר שרוצה לכנס רגליו והנה תחלואי רעב וכנ"ל, ואין לנו מרפא שהרפואות סתרו זא"ז: וער"מ פ"ו הי"ד מבית הבחירה, קדושת מקדש וירושלים קדשה לעת"ל, לפי שקדושים בשביל השכינה והשכינה אינה בטילה, והרי אומר פל"א והשימותי את מקדשכם, ואמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים, אבל קדושת הארץ משום תרומות ומעשרות וכו' לכן לא קדשו לע"ל וכו', וז"פ הפסוקים כשיתגדל הדבר ר"ל מוכרחים למסור עצמם ביד אויב כנ"ל, לקבור מתיהם חוץ לירושלים, וע"ז כ' והשימותי את מקדשכם פי' דלא תימא כיון שנחרב המקדש וירושלים תוכלו להלין בה מת, לזה כ' והשימותי דבקדושתן עומדין ואין מלינין, ובזה י"ל בזבחים קי"ט. כי לא באתם אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זה שילה נחלה זה ירושלים, היינו דנחלה מקרי דבר שאין לו הפסק וירושלים קדשה לעולם כרמב"ם הנ"ל, ובענין הלנת מת כתבתי בזה הרבה בפרד"י בשלח דף קט"ו. ע"ש חדשות: ובשו"ת מהרי"ט ח"א יו"ד סי' ל"ז הק' אהא דאמרו בקבר חולדה שהיתה בתוך ירושלים שהוא עכשיו בראש ההר, והא אין מלינין מת בירושלים כגמ' ורש"י הנ"ל והוא מספרי, וא' מעשרה שנא' בירושלים בב"ק פ"ב:, והאריך בגמ' שבועות ט"ז. שני בצעין הי' בהר המשחה תחתונה נתקדשה בכל אלו עליונה לא נתקדשה כו', וסיים דאעפ"כ ל"ה קוברין שום קבר מחדש כמו דמוכח בפ' הניזקין נ"ו. בריב"ז רבם דחפו, הרי ראי' דל"ה קוברין בתוכה, ואח"כ הביא תוספתא פ"ג דב"ב קבר שהקיפוהו העיר בין מד' רוחות כו' הלא בית דוד וקבר תולדה הי' בירושלים ולא נגע בהם שום אדם, א"ל משם ראי' מחילה הי' להני והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון עכ"ל, ולמדינו משם שקבר חולדה בתחלה ל"ה בתוך העיר אלא שהקיפוהו העיר אחר שקברוהו אותה, וכן קברי בית דוד בתחלה הי' חוץ לחומה שכן הי' קורין לה ציון עיר דוד ושוב הקיפוהו והכניסה לתוך חומה ומפני כבודה לא פנוי, ולא, נגע בה אדם מעולם אלא תחילה הי' שהרציא הטומאה לנחל קדרון ע"כ, והובא זה בירושלמי נזיר פ"ט ה"ב, ובמס' שמחות פי"ד עש"ה, ועי' מלכים ב' כ"ב י"ד, ודהי"ב ל"ד כ"ב, ומגילה י"ד:, ותוספתא סופ"ק דב"ב, ור"מ פ"ז הי"ד מבית הבחירה:

25 זבחים פתח ↗

בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי לֹא בָּאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה״ – ״מְנוּחָה״ זוֹ שִׁילֹה, ״נַחֲלָה״ זוֹ יְרוּשָׁלַיִם.

25 בבא קמא פתח ↗

עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם: אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ; וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה; וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת;

25 משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

יְרוּשָׁלַיִם מְקֻדֶּשֶׁת מִשְּׁאָר הָעֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה. שֶׁאוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפָנִים מֵחוֹמָתָהּ. וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם. אֵין מְלִינִין בָּהּ אֶת הַמֵּת. וְאֵין מַעֲבִירִין בְּתוֹכָהּ עַצְמוֹת אָדָם. וְאֵין מַשְׂכִּירִין בְּתוֹכָהּ בָּתִּים. וְאֵין נוֹתְנִין בְּתוֹכָהּ מָקוֹם לְגֵר תּוֹשָׁב. וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ קִבְרוֹת חוּץ מִקִּבְרֵי בֵּית דָּוִד וְקֶבֶר חֻלְדָּה שֶׁהָיוּ בָּהּ מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים. וְאֵין נוֹטְעִין בָּהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. וְאֵינָהּ נִזְרַעַת וְאֵינָהּ נֶחֱרֶשֶׁת שֶׁמָּא תִּסְרַח. וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אִילָנוֹת חוּץ מִגִּנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים. וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אַשְׁפָּה מִפְּנֵי הַשְּׁרָצִים. וְאֵין מוֹצִיאִין הֵימֶנָּה זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת מִפְּנֵי הֶעָשָׁן. וְאֵין מְגַדְּלִין בָּהּ תַּרְנְגוֹלוֹת מִפְּנֵי הַקָּדָשִׁים. וְכֵן לֹא יְגַדְּלוּ הַכֹּהֲנִים תַּרְנְגוֹלִים בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. וְאֵין הַבַּיִת נֶחְלָט בָּהּ. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת. וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים:

26 מנחות פתח ↗

לָא שְׁנָא הָכִי וְלָא שְׁנָא הָכִי. מִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? חַמְשִׁין וּתְמָנְיָא. פַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? עֶשְׂרִין וְתִשְׁעָה. מִקְּרָנוֹת וְעַד סוֹבֵב כַּמָּה הָווּ? עֶשְׂרִין וּתְלָתָא. כַּמָּה בְּצִיר לְפַלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ? שִׁיתָּא, וּתְנַן: אִם עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה מֵרַגְלָיו, אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת – כְּשֵׁירָה. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב ״חֵיק הָאַמָּה״ וְ״אַמָּה רֹחַב״, שְׁמַע מִינַּהּ. וְכַמָּה אַמָּה בֵּינוֹנִית? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה טְפָחִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַשֻּׁלְחָן אׇרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר וְרׇחְבּוֹ שִׁשָּׁה. מִכְּלָל דְּהָוְיָא אַמָּה דִּנְפִישָׁא מִינַּהּ? אִין, וְהָא תְּנַן: שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיוּ בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, אַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְאַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית. שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית יְתֵירָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה חֲצִי אֶצְבַּע, שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיְתָה יְתֵירָה עָלֶיהָ חֲצִי אֶצְבַּע, נִמְצֵאת יְתֵירָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה אֶצְבַּע. וְלָמָה אָמְרוּ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה? כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הָאוּמָּנִין נוֹטְלִין בַּקְּטַנָּה, וּמַחְזִירִין בַּגְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה. וְתַרְתֵּי לְמָה לִי? חֲדָא – לְכַסְפָּא וְדַהֲבָא, וַחֲדָא – לְבִנְיָינָא. תְּנַן הָתָם: שַׁעַר הַמִּזְרָח, עָלָיו שׁוּשַׁן הַבִּירָה צוּרָה. מַאי טַעְמָא? רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, חַד אָמַר: כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ מֵהֵיכָן בָּאוּ, וְחַד אָמַר: כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עֲלֵיהֶן. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָרְדוּ כׇל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר״, וְאִילּוּ לְדִידֵיהּ לָא קָאָמַר לֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֵהָכָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיַד ה׳ הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מׇתְנָיו וַיָּרׇץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה״. ״וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה״ – רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, חַד אָמַר לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְּמַעְלָה, וְחַד אָמַר לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְּמַטָּה. אִיתְּמַר: חִזְקִיָּה אָמַר לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים, בַּר קַפָּרָא אָמַר לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: אִילּוּ נֶאֱמַר ״וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת״ וְלֹא נֶאֱמַר ״שֵׁשׁ״, הָיִיתִי אוֹמֵר אַחַת שֶׁל אַרְבַּע וְאַחַת שֶׁל שְׁמוֹנֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״שֵׁשׁ״. וְאִילּוּ נֶאֱמַר ״שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת״, וְלֹא נֶאֱמַר ״שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה״ – הָיִיתִי אוֹמֵר שָׁלֹשׁ שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה״. וְאִילּוּ נֶאֱמַר ״שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת״ וּ״מַעֲרָכוֹת״, וְלֹא נֶאֱמַר ״שְׁתַּיִם״ וְ״שֵׁשׁ״ – הָיִיתִי אוֹמֵר שָׁלֹשׁ שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, לְכָךְ נֶאֱמַר ״שְׁתַּיִם״ וְ״שֵׁשׁ״. הָא עַד שֶׁלֹּא יֵאָמְרוּ שְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ לֹא לָמַדְנוּ. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, וְאִם נָתַן אַחַת שֶׁל אַרְבַּע וְאַחַת שֶׁל שְׁמוֹנֶה – לֹא יָצָא, שְׁתַּיִם שֶׁל שֶׁבַע שֶׁבַע, רַבִּי אוֹמֵר: רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִילּוּ אֵינָהּ. וְהָא בָּעֵינַן ״וְנָתַתָּ עַל״? אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הַמְנוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב הַמְנוּנָא לְרַב חִסְדָּא: רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר ״עַל״ בְּסָמוּךְ, דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר ״וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה״ – ״עַל״ בְּסָמוּךְ. אַתָּה אוֹמֵר ״עַל״ בְּסָמוּךְ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא ״עַל״ מַמָּשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת״, הֱוֵי אוֹמֵר ״עַל״ בְּסָמוּךְ. כׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ אׇרְכָּן לְאׇרְכּוֹ שֶׁל בַּיִת, חוּץ מֵאָרוֹן שֶׁאׇרְכּוֹ לְרׇחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת, וְכָךְ הָיָה מוּנָּח, וְכָךְ הָיוּ בַּדָּיו מוּנָּחִין. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: כָּךְ הָיָה מוּנָּח, מִדְּבַדָּיו כָּךְ הָיוּ מוּנָּחִין. וּבַדָּיו מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים״ – יָכוֹל לֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּפָּרוֹכֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וַיֵּרָאוּ״. אִי ״וַיֵּרָאוּ״ – יָכוֹל יְהוּ מְקָרְעִין בַּפָּרוֹכֶת וְיוֹצְאִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה״. הָא כֵּיצַד?

« פרדס יוסף Leviticus 26:22 פרדס יוסף Leviticus 26:26 »