1ומעתה נבא לפרש סדרן של כתובי"ם הנתנין למעלה, ונקדי"ם מ"ש בעירובין דף ס"ג ר"א מהגרוניא ורב אחא בר תחליפא אקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה דרב אחא בר יעקב בעי רב אחא בריה דרב איקא למעבד להו עגלא תלתא אייתי סכינא וקא מחוי להו א"ל רב אחא בר תחליפא לא ליחוש ליה לסבא א"ל ר"א מהגרוניא הכי אמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה חזי ואעניש ר"א מהגרוניא והאמר רבא צ"מ חזי לנפשיה שאני התם דאתחילו בכבודו, שמעינן מהא דאף בדבר המותר להורות אם התחילו בכבודו של גדול אסור ונענשין על זה, והנה מהר"י פינטו שם פ"ק דמגילה בהא דאמרו ובמקום ירמיה היכי מתנבאה איהי הקשה דהרי מרים בימי אהרן וחנה בימי עלי נתנבאו, ותירץ דשאני הא דחולדה דהות נבואה כללית על ישראל ועל בית המקדש, וידוע מאי דקי"ל בי"ד סי' רמ"ב דין ט' דכל הכתוב בספרי הגאונים יכול להורות, ואמרו שם פ"ק דמגילה דמאי דשדר יאשיהו לחולדה משום דנשים רחמניות, ולפי האמור לדעת רב להיות חולדה קרובת ירמיהו ולא מקפיד עלה יכולה להתנבאות, ומ"מ נראה דבכל זאת אם פתחו בכבוד ירמיהו אסור ע"ד ההוא עובדא דר"א מהגרוניא הנז'. ובזה נבא אל הביאור ויצו המלך את חלקיה וכו' לאמר לכו דרשו אל ה' כלומר שבלכתם אצל חולדה יאמרו לה שמה שאמר להם יאשיהו היינו לכו דרשו אל ה' ולא פתח בכבוד ירמיהו, וז"ש לאמר לכו דרשו אל ה' שיאמרו כלשון הזה אל חולדה דהכי אמר להו ושרי לה להתנבאות כל שלא פתחו בכבודו, וילכו אל חולדה הנביאה, וכי תימא הא דלא פתחו בכבודו אהני היכא דשרו ליה אבל אעיקרא חולדה אסירא לה באתרא דירמיה, לז"א בן תקוה רמז שבאת מרחב דכתיב את תקות חוט השני וא"כ היתה קרובת ירמיה שגם הוא בא מרחב כמשז"ל מגילה י"ד:, ומשום דקי"ל בי"ד סי' רמ"ב דחוץ לג' פרסאות ובדרך אקראי שרי, לז"א דהכא אין זאת ולא שריא אלא דירמיה לא מקפיד עלה כי קרובה היא שהרי היא יושבת בירושלם בתוך ג' פרסאות, ועוד במשנה ותרגם יונתן בבית אולפנא שקבעה מדרש לעצמה, והא אסיר משום ירמיה דגדול הדור חשיב כרבו מובהק כדעת הרב תרומת הדשן, אלא דלא מקפיד עלה הקרובה אליו. וידברו אליה כזאת, פירוש כאשר נצטוו שיאמרו שלא פתח בכבוד ירמיהו, ותאמר אליהם כה אמר ה' אלהי ישראל אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי, דה' אומר להם שיאמרו לאיש וכו' כלומר שהם דברי ה' ומשו"ה אמרה אמרו לאיש וכו', ולא אמרה אמרו למלך כי ה' דיבר, ואע"ג דבש"ס פ"ק דמגילה שם חשבו זה ליהירותא, דרך דרש יש לפרש כדכתבינן בעניותין להליץ טוב בעד חולדה הנביאה שהיתה כונתה דכיון דנבואה זו לכוללות ישראל ובית המקדש לא הות ראויה להתנבאות באתריה דירמיה. ולכך התנצלה על זה באומרה כה אמר ה' אמרו לאיש וכו' כלומר כי הוא ציוני לומר לכם שתאמרו לאיש וכו' והם דברי ה' אליכם, ואדרבה דקדקה בכוונה לומר אמרו לאיש ולא אמרה למלך להורות שהם דברי ה' אשר נצטוית לומר להם שיאמרו לו ולא שהיא שולחת אותם למלך, רק ה' שולח אתכם לומר לו ואין בידי לעשות, וכך גזר ה' שאני אומר אליכם שתאמרו אליו כה אמר ה' הנני מביא וכו'. אל כל דברי הספר וכו', וזה טעם אחר שאני נטפלתי בזה שאין כאן דבר חדש מעתה, כי הכל כתוב על ספר והא שרי ודמי למ"ש מהר"ם ופסקו מרן דכל הכתוב בספרי הגאונים שרי להורות כמש"ל, ואחר שסיימה נבואה דשיוכא לכל ישראל אמרה ואל מלך יהודה השולח אתכם לדרוש את ה', כלומר ולא פתח בכבוד ירמיהו כה תאמרו אליו שאני שולחת אתכם, ומשו"ה עתה שינתה ואמרה אל מלך יהודה כה תאמרו אליו כה אמר ה' וכו', דכיון שהיא נבואה לו לבדו אין לי קפידא אם תאמרו שאני שולחת לו, אבל הנבואה הראשונה שהיא לכללות ישראל אתם מצווים מה' שתאמרוה ולא שאני שולחת, משום דנבואה כללית אי לאו תרי טעמי כי ה' דיבר שאומר לכם וגם שאינה חידוש לא הייתי אומרה לכבוד ירמיהו, ומכאן נראה דקדוק חסידותה כי גם דידעה דירמיה לא מקפיד עלה פסקה הנבואה לשני חלקים, ומאי דהוי נבואה כללית שלחם בשם ה' וגם נתנה טעם כי הן הן הדברים כדברי הספר כמש"ל, וחלק נבואה ליאשיה אמרה בשליחותה. ולפי האמת לא היתה צריכה לזה דירמיה לא הוה קפיד עלה וגם אינה נבואה חדשה, ומשו"ה חלקיה ודעמיה כשבאו אל יאשיה לא הוצרכו לחלק הנבואה בשני חלקים כדברי חולדה רק אמרו הכל בדיבור אחד, וז"ש וישיבו את המלך דבר ושתיהן בדיבור אחד נאמרו, ולדעת ר' יוחנן שירמיה לא היה שם מדוייק אומרו והיא יושבת בירושלם היא ולא ירמיה. ואפשר שזהו שיעור הכתוב דאתאן עליה, ודבורה אשה נביאה, וכי תימא איך יתכן שדבורה אשה תהיה נביאה במקום אנשים גדולי הדור דהוי כמורה הלכה בפני רבו כמ"ש בש"ס, לז"א והיא שופטה את ישראל בעת ההיא כלומר שהיא היתה אם בישראל בחכמה, והראיה דגם דאשה פסולה לדון, היא שפטה את ישראל בעת ההיא להוראת שעה כמש"ל דאצטריכא לה שעתא מאין כמוה בישראל, ולזה גם נבואה יכלה להתנבאת ואין כאן מורה הלכה בפני רבו כי היא גדולה על ישראל ועל רבנן.
