1ואחשבה שבזה יובן מאי דאמרו בירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ג וזכרת את אמתך מלמד שפקרה עצמה וכיון שפקרה עצמה פגמה הכתוב בכל קריא אתקרי אביגיל בר מהדין פסוקא ויאמר דוד לאביגל וכו' עכ"ל. ומריש הוה אמינא דלשון זה דנקט הירושלמי שפקרה ופגמה הכתוב אינו נח לדבר כזאת כלשון זה על אביגיל הנביאה. ואעיקרא דברי אביגיל עצמם קשים איך צדקת ונביאה כמוה זאת אומרת דברים כאלו. ולפי דברי רבינו האר"י זצ"ל הנתנין למעלה הא דכתיב אביגל אין זה פגם רק רמז הרומז דשרשה מיעקב אע"ה. ועוד צריך להבין מדוע הכא דוקא רמז הכתוב במקום הזה ששרשה מיעקב ומה צורך לרמוז כאן זה טפי מדוכתא אחריתי. ויראה דדרכו של איש לחזור אחר האשה ואין דרכה של אשה לחזר אחר האיש כמשז"ל קידושין דף ב': ועין רואה זאת תורת האדם ואשה בכל אלה. והכא יפלא דאביגיל טובת שכל ונביאה לחלק יצאת מסדר נשים אף הפשוטות ופה אל פה אמרה וזכרת את אמתך, ולפי פשוטו אפשר לומר במשז"ל מגילה דף י"ד: שאמר לה דוד השמעי לי והשיבתו ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע, ובהאי קרא גופיה כתיב וזכרת את אמתך ויש ללמד עליה זכות שהוצרכה לומר כך בעל כרחה יען שדוד הע"ה אמר לה השמעי לי. וכדי לישב דעתו אמרה לו שבהתר ישאנה וימתין קצת ימים ובזה נח רתחיה. ולפימדרשו אפשר לומר דכיון דאצטריכא לה לומר ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל דאיכא אחריתי רמזה לו דאם אחרת יקח לו על כל פנים היא בת זוגו וראויה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית ולזה אמרה וזכרת את אמתך בלשון הודעה שאני מודיעך שתזכור ותשאני שאני אשתך ההוגנת לך ודומה לבת שבע שהיא בת זוגך וחשקת בה מקודם כן הדבר הזה שאני עתידה לינשא לך וחשקת בי עתה על כן אמרתי לא תהיה זאת לך לפוקה מכלל דאיכא אחריתי דומה לענין ממש ואתיא לנחומיה קצת בענין בת שבע.
