תוספות על מגילה ט״ו א

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על מגילה י״ד ע״ב:י״ג תוספות על מגילה ט״ו ע״ב:ד׳ »

7 חנוכת התורה פתח ↗

שם קפיטל קיח אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו וגו'. יש לפרש על פי מה דאיתא במסכת מגילה דף ט"ו ד' נשים יפיפיות היו בעולם וכו'. והקשו שם בתוס' אמאי לא תשיב חוה הא אמרינן דכל העולם היו בפני חוה כקוף בפני בני אדם. ותירצו דאינו חושב אלא יפיפיות שנולדו על ידי בשר ודם מה שאין כן חוה שהיתה מעשה ה' וכו' עיין שם. אם כן יש לומר דהמשך הפסוקים כך הוא. אבן רצה לומר חוה שהיתה האבן ויסוד של העולם. מאסו הבונים רצה לומר התלמידי חכמים שמכונים בשם בונים כדאיתא בכמה מקומות. ולא חשבו אותה בין הנשים היפיפיות. וקשה הא היתה לראש פנה דכולם היו כנגדה כקוף וכו'. על זה מתרץ מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו בתמיה:

14 מגילה פתח ↗

״לֵךְ כְּנוֹס אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים״ וְגוֹ׳ עַד ״אֲשֶׁר לֹא כַדָּת״, אָמַר רַבִּי אַבָּא: שֶׁלֹּא כַּדָּת הָיָה, שֶׁבְּכׇל יוֹם וָיוֹם עַד עַכְשָׁיו — בְּאוֹנֶס, וְעַכְשָׁיו — בְּרָצוֹן. ״וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי״ — כְּשֵׁם שֶׁאָבַדְתִּי מִבֵּית אַבָּא, כָּךְ אוֹבַד מִמְּךָ.

16 חתם סופר על התורה פתח ↗

היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, רמז לנו כי אם תמות בלא בן אזי מדת הנביאה תהי' בחינת פלא כמשאמרו חכז"ל אפסוק הנני אוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו אבל כשמניח בן כמותו ה"ל כאלו הצדיק חי כפירש"י לקמן בפסוק למען הביא ה' על אברהם, ע"ש והיינו היפלא מה' דבר שיהי' ח"ו מיתת שרה בבחינת פלא אלא כעת חיה ולשרה בן ואחכז"ל מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשני' כשלג ילבינו וצ"ע דעיקר הרמז בסיפא דהאי קרא ואם יאדימו כתולע כצמר יהי' דהרי לשון של זהורית של צמר הי' ואמאי מייתי רישי' דקרא אך רמז לו כי אם ח"ו רבו וגברו עון הדור ומדה"ר משתדל להציל את ישראל אזי צריך ליתן לתוך פיו של מקטרג, ומוסר לו צדיק הנתפס בעון הדור ואפי' בימי מרדכי הי' צריך ליתן לס"ם חלקו להשתיק ונהרג הת"ך זה דניאל ולהנצל גם מזה נתן לו הקב"ה בכל יוה"כ שעיר המשתלח לדורון להשתיקו לגמרי ולהחיות חכמי ישראל והנה טעם שמיתתן נרמז בשלשה פלא משום שחיותן וקיומן הוא ג' אל"ף שלשה מיני לימודי' תורה נביאי' וכתובי' מקרא משנה תלמוד ככתוב' בתוס' פ"ק דמגלה דכנגד זה ציותה אסתר להתענו' ג' ימים ע"ש וכן בסילוקן של חכמים נתהפכו ג' אל"ף לג' פלא רחמנא ליצלן ואם תכתוב אלף או פלא גימטרי' שלו קי"א ג' פעמים קי"א גימטרי' של"ג ע"כ בהתלבן לשון של זהורית ידעו שכיפר ע"י שעיר המשתלח וניצולו חכמים מלירד פלאי' ר"ל ע"כ מייתי קרא כשלג ילבינו:

1 ארבע נשים יפיפיות היו בעולם - קשה אמאי לא חשיב חוה דהא אמרינן בפ' חזקת הבתים ב"ב דף נח. שרה לפני חוה כקוף בפני אדם ויש לומר דלא חשיב אלא אותן הנולדות מאשה:

2 כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך - וא"ת אמאי לא היה מגרשה ותהא מותרת להחזירנה י"ל לפי שכל מעשה הגט הוא ע"פ עדים והיה ירא פן יתפרסם הדבר למלכות:

3 ביום השלישי - בזכות תורה נביאים וכתובים א"נ כהנים לוים וישראלים אי נמי משה ואהרן ומרים אי נמי שלישי דמתן תורה:

7 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

324 מה שכתב "שהרי אף על שרה לא אמרו... ואיך תהיה זו בת ע"ה ויהיה נאמר עליה שהיא טובת מראה", ומשמע מכך ששרה היתה יפה יותר מאסתר, אך לכאורה מצינו שאסתר הוזכרה יחד עם שרה בקשר ליופי, שאמרו מגילה טו. "ארבע נשים יפיפיות היו בעולם; שרה, רחב, ואביגיל, ואסתר". וכן למעלה פ"א לאחר ציון 194 כתב: "אסתר יש לה יחוס אל שרה... שרה היתה נביאה ויפת תואר, וכן אסתר", הרי שהשוה בין שרה ואסתר ליופי ראה שם הערה 196. מכל מקום מצינו שחז"ל הפליגו ביותר ביופיה של שרה, שאמרו עליה ב"ב נח. "הכל בפני שרה כקוף בפני אדם", ואיירי שם בנוגע ליופי מהרש"א שם, ותוספות מגילה טו., אמנם המהר"ל בח"א שם ג, פד: למד שאיירי לגבי מעלת הצלם. ועוד אמרו חכמים סנהדרין לט: "'והנערה יפה עד מאד' מ"א א, ד, אמר רבי חנינא בר פפא, עדיין לא הגיעה לחצי יופי של שרה, דכתיב 'עד מאד', ולא 'מאד' בכלל", ופירש רש"י שם "ובשרה כתיב בראשית יב, יד 'כי יפה היא מאד'". לכך אם על שרה, שהיתה מופלגת ביופי, מ"מ יופיה הוגבל לבת כ' שנה, כיצד אסתר תהיה טובת מראה כשהיא בת ע"ה שנה.

14 תפארת שלמה פתח ↗

וכאשר אבדתי אבדתי. יש להתבונן שתי האבידות הללו למה. אכן הנה בגמ' מגלה דף ט"ו ע"א פרשו חכז"ל שאמרה אסתר ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת כי עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון. וכאשר אבדתי מבית אבא כך אובד ממך ופרש"י דאשת ישראל שזנתה ברצון אסורה לבעלה. ובתוס' שם מקשים אמאי לא גרשה ותהא מותרת לחזור לו ע"ש בתירוצם. אמנם לבאר כל זה נקדים עוד להציע איזה הערות בענין הזה מה שעמדו הראשונים ז"ל להוכיח מהגמ' זאת שלפנינו. דהנה בתוס' כתובות דף ג' כתב הר"ת דביאת עכו"ם אינה ביאה ואין חייבין עלי'. ומתוך כך התיר ר"ת באשה שזנתה ברצון לעכו"ם שלא נאסרה על בעלה דאין ביאתו ביאה. ומקשה בתוס' שם מגמ' דהכא שאמרה אסתר דאסורה אני עליך. גם הנה באה"ע כתב הרמ"א בסי' קע"ח בשם מהרי"ק אשה שזנתה כדי להציל נפשות מישראל ממיתה אסורה לבעלה והביא ראי' ממעשה דאסתר שאמרה אסורה אני עליך. אשה שנתיחדה עם אנשים בדרך ובאתה ואמרה נתיחדתי ונאנסתי י"א דאינה נאמנת במגו ואסורה ע"ש. והנה בעיקר הדין הזה של מהרי"ק שלמד ממעשה דאסתר דאסורה לבעלה כבר הקשו האחרוני' ז"ל כי אם לדין יש תשובה ואין הוכחה מכאן יעו"ש בדבריהם. כי בענין כזה שרצו לסטים להורגה ורבים עמה איך יחשב לרצון שתאסר על בעלה בעבור זה. הלא אין לך אונס גדול מזה. והאמנם כי באמת ק"ל גם במעשה זאת של אסתר איך תחשב לרצון הלא היא מתחלת כניסתה אל המלך לא תכוון רק לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה למה תיאסר כמ"ש ואם אח"כ יארע לה אונס כזה שיבא עלי' בע"כ הלא תהי' בלי ספק אנוסה גמורה. ועל תחלת כניסתה אין לחייבה כי בהיתר נכנסה לשם מצוה ומה לה לחשוב מה שיהי' בסופה וכזה הוא מבואר בהר"ן פ' ר"א דמילה בשם הרמב"ן ז"ל כי מותר למול בשבת אף אם לא יהי' לו חמין לרחוץ אחר המילה עד שיוכרח לחלל שבת מ"מ מותר כי עכשיו מותר לעשות המצוה ואם אח"כ יארע שיצטרך לחלל השבת אז יהי' בפקוח נפש דוחה שבת וממילא יהי' מותר ע"ש. והא ראי' שהרי בהדין שאח"ז שכ' הרמ"א באשה שנתיחדה שאינה נאמנת לומר אנוסה אני. אבל אם היינו יודעים שבאמת אנוסה היתה לא היינו אוסרים אותה אעפ"י שנתיחדה כי לא היינו חושדין אותה לרצון וזנות על דבר היחוד דאל"כ אין לך אשה שתהי' מותרת ליכנס בין אנשים בדרך או בעיר על מו"מ וכי כולי עלמא נחשבו לזונות. נמצא כי לכתחילה מותר לבא בקהל אנשים ואם אח"כ יקרה מה שיקרה הלא אנוסה היא באמת ואין לה לחשוב מה יהי' בסופה. כן כאן אצל אסתר מתחלה נתיחדה בהיתר ומה לה לדאוג על אחרית הדבר שתתאנס וגם אז הלא מותרת היא:

« תוספות על מגילה י״ד ע״ב:י״ג תוספות על מגילה ט״ו ע״ב:ד׳ »