11ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך:12ויספר להם המן. נודע כי סיפור זה איננו אלא הכנסת דברים כי מי מאוהביו איננו יודע בדברים ומה גם זרש אשתו, והנה הדבר הזה איננו רק הצעת דבר למה שירצהו אחר זה ולכן כתב ויספר ולא ויגד כי היא הצגת דברים נודעים כבר כדברי קצת, האמנה יען מצינו לשון סיפור על דברים בלתי נודעים מקדם כענין בראשית מ' ח' הלא לאלהים פתרונים ספרו נא לי. ויספר שר המשקים, והנה איש מספר לרעהו חלום, את מספר החלום ואת שברו. אומר אני כי גם סיפור נופל על דברים בלתי נודעים ויודיעם המספר והנה ספר להם את כבוד עשרו ולא אמר את רב עשרו רק כבוד והוא מה שכתבנו בפסוק ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וגומר בשם רבתי דאחשורוש פרשת ו' שלקח אוצרות מלכי יהודה וזהו כבוד עשרו שהיה לו זה העושר כבוד גדול וזה לא סופר להם מקודם, ושוב מצאתי אל הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל שנתעורר על זה וז"ל, מן הראוי שיאמר רב עושרו, אמנם הכוונה כי עושרו בא לו בדרך כבוד ממסים וארנוניות ממדינות אשר נתן לו המלך. ולרז"ל כי מצא אחד מהאוצרות אשר אצר יוסף מכל הכסף אשר הביא ביתה פרעה עכ"ל. ומ"ש שהיה ממדינות אשר נתן לו המלך דברים נכוחים הם, אך מ"ש ממאמר רז"ל שמצא אחד מהאוצרות אשר אצר יוסף לא ראיתיו עד הנה, אדרבה מצינו בגמרא פסחים פ"י שהיו האוצרות ג' ומה נעשה מהם וליד מי באו דור אחר דור והמן לא נזכר כי נשכח זכרו, ורב בניו, איתא בגמ' מגלה פ"ק רב חסדא אמר שלשים היו, עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה שמחזירים על הפתחים, רבנין אמרי אותם שמחזירים על הפתחים שבעים היו שנאמר שמואל א' ב' ה, שבעים בלחם נשכרו אל תיקרי שבעים אלא שבעים, ורמי בר חנא אמר כלם מאתים ושמנה היו שנאמר ורב בניו, ורב בניו בגימ' הכי הוו. ורוב בניו מאתן וארביסר הוי אמר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב ע"כ, ויש לטעום טעם מן בהיות תיבת ורב חסרה והיא צריכה להיות מלאה לצורך גימ' של מאתי' ושמונ' ותשאר וא"ו של ורב וא"ו העטף כוא"ו ואשר גדלו המלך ואשר נשאו, אלא שרע בעיני רוח הקדש לכתוב גדולת הרשע בעצם רק לחסר ממנו מה שיורה שאחרית' לחוסר ואם לא היה וא"ו אחרת לא היה נראה זה בעצם ודברי רבנן צריכים ביאור שבעי' בלחם נשכרו אל תיקרי וגו', ומי הכניסו בדוחק זה ומרן רש"י ז"ל כתב וז"ל שבעים בלח' נשכרו יונתן תרגמו על בניו של המן ויש לדקדק בדבריו ומי סני דאמרוהו רבנן דהביא ראיה מיונתן ואי הוה אמר וכן תרגם יונתן החרשתי, והכוונ' כדברי רבנן דהוקשה להם אומרו שבעים ולא אמר ממה הם שבעים אם מימים כד"א ושבע ימים אם מבנים כד"א ישבעו בנים אם ממרורים כד"א כי השביעני ממרורים אם מלחם כד"א אשביע לחם. ולכן אמר אל תיקרי שבעים אלא שבעים. והקשה לרש"י ז"ל וכי מה ענין שבעים איש בלחם נשכרו ורעבי' חדלו עד עקרה ילדה שבעה כי אין זה מתייחס עם הנאמר ולכן כתב רש"י יונתן תרגמו על בניו של המן כלומר אעפ"י שרבנן לא דרשו רק תיבתי שבעי' הנה יונתן תרגם הכתוב על בניו של המן וכך הוא תרגומו על בניו דהמן אתנביאת ואמר' דהיו שבעין בלחמא וגען בעותר' וסגיאין בממונא אתמסכנו ותבו לאתגרא בלחם ומזין פימהון, מרדכי ואסתר דהוו חש בין מסכינין עתרו ואתנשיאו ית מסכינותהון תבו למהוי בני חורין, כך ירושלים דהות כאיתתא עקרה עתידה דתתמלי מעם גלוותהא, דמליא סגי עממייא יסופון משיריתהא תצדי ותחרוב, הנה תרגם פסוק זה על דרך הא דאמרינן בגמרא ב"מ פ"ה קרי ביה את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית, בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. וכן שבעים בלחם שהיו שבעים בלחם עתה בלחם נשכרו ויען כתיב ירמיה מ"ד י"ו ונשבע לחם ונהיה טובים כי בשבוע לחם היינו בשלוה וטובה וכן תרגם שם יונתן לכן תרגם פה דהוו שבעין בלחמא וגען בעותרא וסגיאן בממונא והפליג ברעה כי כשאמר בלחם נשכרו אמר תבו לאתגרא בלחם ומזון פומהון לא לחם לשובע עד שילוה אליו שלוה והשקט רק לחם להשיב נפש ורעבים חדלו מרדכי ואסתר וכו' מדלא קאמר שבעו שהוא מקביל ורעבים וקאמר חדלו תרגם עתרו ואיתנשיאו ית מסכינותהון כי פסקו מהיותם עוד רעבים ועניי' וכענין בראשי' י"ח י"א חדל להיות לשרה שתרגומו פסק, באופן שהפסו' כלו מדבר בבני המן לא בלבד שבעי' בלחם. ואתו רבנן ואמרי דשבעים לשון מניין הוי כי אותם השבעים הנודעי' לבני המן על פת לחם נשכרו. ונתבאר הענין, וענין אשר גדלו המלך וגו' הוא מה שכתבנו שם בפסוק גדל המלך אחשורוש כי גם שהיה לו עושר רב הנרמז בכבוד עושרו וכמו שכתבנו עוד גדלו המלך בממון רב כיד המלך וסימן לדבר ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם. ואשר נשאו הוא ענין הרוממות והממשלה להנהיג המדינות והממלכות וכלם סרים אל משמעתו, וכמו שיבא בצרה נפשו בהתחננו אל מרדכי כאשר נתלה וכמו שיבא שם בס"ד מדברי המתרגם, ואומרו על כל השרים ועבדי המלך הוא האמור וישם את כסאו וגו' עיין עליו.
