אור חדש ה׳:י״ב

1 ואמר "אף לא הביאה אסתר וגו'" פסוק יב, כלומר כי גם יש לו כבוד מלכות כאשר אסתר לא הביאה אחר אל המשתה אשר עשתה עם המלך "כי אם אותי", וזה נראה כי כבוד מלכות ראוי לו.

2 "וכל זה אינו שוה לי כאשר אני* רואה את מרדכי יושב בשער המלך" פסוק יג, והוא לא יכרע ולא ישתחוה למעלה ג, ב, ומבטל ממנו מה שיש בו* אלקות, שהוא על הכל. וזה שאמר למעלה ג, א "וישם את כסאו מעל כל השרים", ואמר במדרש ילקו"ש אסתר תתרנג שעשה לו בימה למעלה מבימת אחשורוש, וזה שעשה אותו עבודה זרה, כמו שהתבאר למעלה. ולפיכך כאן אמר פסוק יא "אשר נשאו על השרים", ולמעלה כתיב שם ג, א "מעל כל השרים", ובמלת "כל" רמז שעשה אותו עבודה זרה, וכמו שיתבאר עוד. וכאן שאמר "ואשר נשאו על השרים" לא רמז בו רק שהוא גדול מהם, כי מה שהוא עבודה זרה רמז אחר כך במה שאמר פסוקים ט, יג "וכל זה אינו שוה לי כאשר מרדכי יושב בשער המלך, ולא קם ולא זע", ובזה נוטל ממנו מה שיש לו, שהוא אלקות. ולפיכך "וכל זה איננו שוה לי", כאשר כל זה אינו אלקות, אבל מה שיש לו אלקות והוא מבטל דבר זה, נחשב לו ביותר מכל. ועוד יתבאר אחר כך מדברי חכמים מה שאמר "וכל זה איננו שוה לי", והבן זה מאוד.

3 ובגמרא מגילה טו:, "ויספר להם המן את כבוד עושרו וגו'" פסוק יא, וכמה רוב בניו. רב חסדא אמר, שלשים. עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה שמחזירים על* הפתחים. רבנן אמרי, אותם שמחזירים על הפתחים שבעים היו, שנאמר ש"א ב, ה "שְׂבֵעִים בלחם נשכרו", אל תקרי "שְׂבֵעִים", אלא "שִׁבְעִים". ורמי בר חמא אמר, כלהון מאתים ושמונה היו, שנאמר "ורוב בניו". "ורוב" בגימטריא הכי הוי*, "ורוב" מאתן וארביסר הוי, אמר רב נחמן בר יצחק, "ורב" כתיב.

4 ופירוש זה, כי מה שנאמר כאן "ורוב בניו" שהיה לו הרבוי בבנים, הרבוי הזה היו שלשים, כי מספר שלשים הוא הרבוי הגמור. כי כך אמרו כתובות עה. "ימים" שנים, "רבים" שלשה, אם כן רבוי הוא בשלשה. רק שאין זה נקרא "רוב", כי כל אדם יש לו גם כן שלשה בנים, והמן שהיה מתגאה ברבוי בנים, אי אפשר שיהיו שלשה. ולכך אמר שהיו שלשים, כי שלשים כמו שלשה, כי עשרה במספר קטן הוא אחד. והיו מתחלקים אלו שלשים לשלשה חלקים, כי כמו שהיה לו מתחילה הרבוי, היה מגיע לו אחר כך ההפך, הוא ההעדר הגמור. וההעדר הזה נחלק לשלשה חלקים; יש העדר שהוא טבעי, כמו המיתה שהוא בטבע. ויש העדר שהוא בלתי טבעי לגמרי, כמו התליה, שהוא על ידי אדם, והעדר הזה הוא בלתי טבעי. ומה שהיו חוזרים על הפתחים, אינו טבעי ואינו בלתי טבעי; כי בשביל שהיה להם העדר הממון היו חוזרים על הפתחים, שאין דבר זה טבעי לגמרי, כי דרך העולם שיש להם פרנסה. ואינו בלתי טבעי לגמרי, כי הדבר שהוא בלתי טבעי הוא דרך חדוש במעשה, אבל העדר זה נעשה גם כן כאשר אינו עושה דבר, ואינו מרויח. ולכך דבר זה אינו בלתי טבעי לגמרי, ואינו טבעי גם כן, רק* הוא כמו ממוצע בין שניהם. ורצה לומר כי כל מיני העדר היו שולטין בהמן.

5 ועוד יש לפרש, כי כאשר יש לאדם בנים, יש להם הכבוד, כדכתיב משלי יז, ו "עטרת זקנים בני בנים". וגם נחשב כי ממנו ישוב העולם, כדכתיב בראשית א, כח "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". ועוד נחשבו בניו עושרו, ויותר נחשב זה עושרו מן הכסף והזהב. כנגד זה שהם כבוד אליו, הגיע אליו כי עשרה מהם נתלו, ואין לך בזיון יותר מזה, דברים כא, כג "כי קללת אלקים תלוי". וכנגד שהם עשרו, עשרה מהם חוזרים על הפתחים מחמת עניות. וכנגד כי נקרא שממנו ישוב העולם, עשרה מהם מתו ונאבדו מן העולם.

6 אבל רבנן סברי כי אין לומר שיהיו עשרה חוזרים על הפתחים, כי אין שקול העוני כמו המיתה, רק כי העוני נחשב כמו שביעית מן המיתה. ולכך כאשר היו לו ע' בנים חוזרים על הפתחים, והעני נחשב כמו שביעית המיתה*, אם כן יש בשבעים בנים שחוזרים כולם על הפתחים נחשב זה כמו מיתה של עשרה.

7 ודע עוד כי שם "המן" מורה על כל אשר היה להמן היה לו בהמון ברבוי, דהיינו שהיה לו המון עושר ורוב גדולתו ורוב בניו. ולא נקראו המון בנים רק כאשר היה לו שלשים בנים, כי אין רבוי בפחות משלשה, כי שלשה נקרא "רבים" כתובות עה., אבל מכל מקום ג' אינו המון נחשבים, ולכך צריך שיהיה שלשים, שהוא שלשה פעמים עשרה, וזה נחשב המון. ומכל מקום התחלת מספר שלשים הוא שלשה, והשלשה הם מחולקים. ולכך אלו שלשים, שהתחלתם הוא שלשה כמו שאמרנו, היו מחולקים; עשרה נתלים, עשרה מתים, עשרה חוזרים על הפתחים. וכבר אמרנו כי כך היו אלו שלשים; השליש האחד היה בהם העדר* בלתי טבעי לגמרי, ושליש השני הוא המיתה, שהוא טבעי לגמרי. והשליש השלישי הוא קצת טבעי וקצת בלתי טבעי, מה שחזרו על הפתחים והיה להם העניות, שהוא העדר הפרנסה.

8 ורבנן אמרי שהיו אותם שחוזרים על הפתחים שבעים מגילה טו:. כי כבר אמרנו שהיה לו הרבוי של בנים, דכתיב פסוק יא "ורוב בניו". והרבוי הוא שבעה, וזה תמצא כאשר בא להזכיר הרבוי אמר שבעה, כמו דברים כח, ז "בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו", ורצה לומר ברבוי דרכים ינוסו. ואם כן שבעים הם הרבוי, וזה פרשנו בכמה מקומות כי מספר זה בא על הרבוי ויקרא כו, כח "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם". ומכל מקום מפני שהיה הכל להמן בהמון, אין זה נקרא המון. ולכך היה כל אחד מן השבעה - עשרה, לכך היו שבעים. ואותם שנתלו אינם במספר הזה, כי "רב בניו" חסר כתיב, ובא ללמוד כי הרבוי של בנים שלו היו חסירים, דהיינו שהיו חסירים לחם*. וחזרו על הפתחים רבוי של בנים, שהוא שבעים.

9 ומי שאמר שהיו בניו כמנין "רוב", סבר כי הבנים שייך בהם הרבוי ביותר כמו שאמרנו, לכך היו בניו כמנין "ורב", וזה מספר הראוי לרבוי הבנים, כי על הבנים כתיב בראשית א, כח "פרו ורבו", וכאשר יש לו בנים כמנין "רבו" זהו שיש לו המון של בנים. והכל מורה על שכל מה שנמצא אצל המן הכל היה המון ורבוי, ומפני שהיה לו הרבוי כל כך, הגיע לו המיתה וההעדר לו ולכל המון שלו, כן יאבדו כל אויבי ה' עפ"י שופטים ה, לא.