1ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט:2ויהי כראות, כבר קדם למעלה ביאור זה הכתוב כי נשאה חן בעיניו על שראה שעמדה ונתעכבה בחצר כשואלת רשות כאילו היתה אחת משפחותיה ושורת הדין שלא יהיה דת זו למלכה אחרי שהיא כגופו, וכן אמרו במדרש רבתי דאחשורוש פרשה ו' ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה וישלך זרועו על צוארה ויאמר לה המלך אסתר המלכה למה תפחדי כי הדת הזאת אשר סדרנו איננה מוטלת עליך באשר את רעיתי וחברתי ע"כ. ומזה ראוי שתשא חן לפניו ועיניו רואות תכלית השמעותה אליו עד שפחדה וזחלה מעבור דתו ולכן ויושט המלך לאסתר וגו', האמנה בגמרא מגילה פ"ק אמרו א"ר יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, א' שהגביה את צוארה, וא' שמשך עליה חוט של חסד, וא' שמתח שרביטו של אחשורוש וכמה מתחי, א"ר ירמיה בר אבא שתי אמות היה והעמידו על י"ב. ואמרי לה י"ו, וריב"ל אמר כ"ח, ורב חסדא אמר ס' ע"כ. וצורך ג' מלאכים הללו מפני מה שאמרנו למעלה בשם מדרש שוחר טוב כיון שהגיע לחצי קנקל הד' התחיל מחרק את שניו ומכסכס אמר חבל על דאבדין ולא משתכחין, ושתי כמה בקשתי שתבא לפני ולא בקשה, וזו נכנסה כזונה בלא רשותי ובילקוט סימן תתרכ"ח ויהי כראות המלך את אסתר כיון שראה אותה הפך את פניו שלא יראה אותה, והיו מלאכי השרת תולים את פניו שלא בטובתו והוא צווח ויהי כראות המלך לפי שהיו הסנוורים על עיניו, כיון שראה אותה האירו עיניו והושיט לה השרביט שבידו ולא היה כח באסתר ליגע בו. וי"א מיכאל משכה והגיעה בראש השרביט ע"כ. ובגיליוני הה"ר יוסף אשכנזי נר"ו כתוב פי' דהוה ליה למכתב וירא המלך. ויהי למה לי, כראות למה לי. אלא שצוח וי. והי. וכראות, מלמדנו שכעס ולא ראה, וי"א משכה. פי' דייק הכי ממה דכתיב ותקרב אסתר ולא כתיב ותגע לחוד קריביה ע"י מיכאל שקירב אותה ע"כ. ובמדרש לקח טוב, בלכת אסתר אל החצר הפנימית לקחה עמה ג' שפחות, א' בימינה וא' בשמאלה וא' סובלת בגדים מאחריה מפני כובד אבנים טובות ומרגליות שבהם, כיון שבאת לפתח בית המלך והמלך יושב על פתח מלכותו נוכח הפתח, הביטה אסתר וראתה את עיני המלך אדומים כדם שעלה חמתו עליה על שבאת בלא קריאה כיון שראתה אסתר את המלך כועס תש כחה ולא עצרה כח, השליכה ראשה על ראש שפחתה שבצידה ונתעלפה וכמעט שלא פרחה נשמתה מיד ריחם הב"ה עליה ומשך לה חוט של חסד. ודברים הללו הלא הם כתובים על ספר דברי הימים ליוסף ן' גוריון הכהן, וז"ל ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר את בגדי יופיה ואת עדיי תפארתה ותקח עמה את שתי נערותיה ותשם יד ימינה על הנערה האחת ותשען עליה כחק המלכות ללכת על משענת הנערות, והנערה האחרת היתה הולכת ומגבהת את בגדיה לבל יגעו ארצה וגם היה בחק המלכות אשר לא יגעו ארצה בלבושיהם ותשם על ראשה כל אבן יקרה בעדי כתר המלכות ותצהל פניה ותכס את הדאגה אשר בנפשה, ותבא בחצר הפנימית נכח המלך ותעמוד למול פניו, והמלך אחשורוש יושב על כסאו בלבוש מלכות אפוד באפוד זהב והפז אשר עליו נוצץ והברקת והאודם והנופך מתלפדים וכל אבני התפארת אשר בלבושו מבריקים וישא עיניו וירא את אסתר עומדת למול פניו ותבער בו חמתו מאד על אשר הפרה את דתו ואת חקו לאמר אשר יבא אל המלך ולא יקרא אחת דתו להמית, והיא באה בלתי נקראת ותשא אסתר את עיניה ותראה את פני המלך והנה עיניו בוערות כלפידי אש מגודל החמה אשר גדלה ובערה בלבו ותכר אסתר את קצף המלך ואת חמתו ותבהל האשה מאד מאד ויפג לבה ותשם את ראשה על הנערה הנשענת עליה ביד ימינה וריחם אלהינו עליה וירחם ללחץ עמו ועל עמל נחלתו ויהי לעזרה בצרת היתומה העניה השואלת את רחמיו אשר בטחה עליהם ויתן לה חן לפני המלך ותוסף יופי על יופיה והדר על הדרה, ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה ויסמכה בזרועו ויאמר לה המלך מה לך לפחד הזה אסתר המלכה חזקי נפשך ואל תראי מדבר אהובתי כי הנה הדת הזו אשר חקקנו אין לה ממשלה עליך באשר את מלכה ורעיתי ויקח את שרביט הזהב וישם על ראשה ויאמר לה מדוע לא תדברי לי אסתר המלכה, ותאמר אסתר כי ראיתי אותך אדוני המלך ונבהלה נפשי מהוד כבודך ומפני גדולת תפארתך, ויהי כדברה אליו. ותשם עוד ראשה על הנערה כי עיפה נפשה בצום ובצרה וביגון ויבהל המלך מאד ויבך על פני אסתר המלכה וכל משרתי המלך מתחנני' אליה לדבר אל המלך להטיב את נפשם בראותם צרת אדוניהם ע"כ, מכל הדברים האלה ראינו צרת נפשה שפרחה נשמתה ומתה וזאת היתה נסיבה למלט נפשה ונפש כל עמה כי השליכה נפשה מנגד עליהם ובחון מתק דבריה בהשיבה למלך כי ראיתי אותך אדוני המלך ונבהלה נפשי מהוד כבודך ומפני גדולת תפארתך כאילו אמרה כי גם יודעת היא כי דת זו לא תמשול עליה שאם היתה מדמה בנפשה כי גם עליה היא לא תקום רוח בה לעבור על דתו ולהפר מאמרו ואין יראתה יראת עונש כי לא עשתה דבר יחייב לה עונש אבל יראת הרוממות והמעלה וזה מאמרה ונבהלה נפשי מהוד כבודך ומפני גדולת תפארתך. ויש לדקדק מפני מה נגעה אסתר בראש השרביט ולמעלה לא התנה רק לבד מאשר יושיט לה המלך את שרביט הזהב וחיה ואילו ויגע בו לא כתיב, ואומר אני ישוב זה הדבר הוא במה שנמצא כתוב בתרגום אחר וז"ל והוה כד חזא מלכא ית אסתר מלכתא קיימא בדרתא ואתגמלת חינא וחסדא קדמוי וקמו אספקלטורי דמלכא למיתי למיקטל ית אסתר ואושיט מלכא לאסתר ית שרביטא דדהבא די בידיה וקריב' אסתר ומטת ברישא דשרביטא, ומזה למדנו שאין הושטת השרביט נתינת רשות רק מחילת על אשר מרה פי המלך ונתחייב מיתה וההושטה היא העברת פשע ונתינת חיים, ולכן אמר לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ולא הספיק לו לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב, והוסיף וחיה להורות כי מת הוא כבר וכל הקודם להורגו גברא קטלא קטיל ועתה מחייהו המלך בהושטת השרביט. ולכן ספקלטורי דמלכא הם שרי הטבחים כי כן בתרגום ירושלמי שר הטבחים רב ספקלטוריא, בראותם את אסתר עוברת על דת קמו להורגה והיא מפחדת המות נקרבה ונגעה בשרביט ומה שיעיד על דברנו זה הוא מאמר יוסף בן גוריון הכהן המובא למעלה כי אחרי שאמר ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה וכו', והנה היא לקוחה בזרועו. אחר כל הדברים אומר ויקח את שרביט הזהב וישם על ראשה. והדבר מבואר מאד אין צורך להאריך בו עוד. ובמדרש שוחר טוב אמר רב תחליפא מצינו שאורך השרביט שתים וששים אמה ונס אחרון גדול מן הראשון וכל מה שהית' נכנסת היה השרביט קופץ ע"כ, והדין נותן שאין להאמין שישאר השרבי' כך ארוך:
