אור חדש ד׳:י״ז

1 "ויעבור מרדכי וגו'" פסוק יז. לפי פשוטו נראה כי פירשו "ויעבור מרדכי" מן אסתר, ותכף כאשר עבר ממנה "ויעש וגו'", ולא המתין אף שעה אחת, רק שעבר מפניה "ויעש". ובגמרא מגילה טו., אמר רב, עבר יום טוב ראשון של פסח בתענית. ושמואל אמר, שעבר ערקומיא דמיא. דקדקו גם כן מה שכתיב "ויעבור", ולכך פירשו ז"ל "ויעבור" שהפליג בתענית עד שהיה דוחה יום ראשון מפסח, ואמר שאם אין ישראל אין התורה, ולכך היה מתענה ביום ראשון של פסח. ושמואל סבר שהפליג מאוד בפעל התענית, שהיה מונע אליו שלא היה יכול להביאם אל התענית, והוא היה עובר ערקומא דמיא להביאם אל התענית. כי כבר אמרנו כי הצום צריך שיהיה לו אסיפה והוא היה מטריח עצמו ועבר ערקומא דמיא לאסוף אותם ולכך כתיב "ויעבור".

2 ויש לך לדעת כי מה שאמר ש"עבר ערקומא דמיא" יש רמז מופלג, שרצה לומר שהיה דוחה ועובר על המקטרג של ישראל, והוא השטן שבא להשטיף הכל, והוא עבר כח האומות, שנקראים "מים רבים", כדכתיב שיר השירים ח, ז "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", ונקראו כך לפי שהם באים לשטף את ישראל, והוא היה עובר המונעים אשר הם חוצצים בין ישראל ובין אביהם שבשמים, וכדכתיב איכה ג, מד "סכותה בענן לך מעבור תפילה". וזה שאמר שעבר ערקומא דמיא, הם המקטרגים המסטינים השוטפים. וכהאי גוונא היה לאברהם ערקומא דמיא כשהלך לשחוט את יצחק בנו, כדאיתא במסכת סנהדרין. וכאן היה עובר ערקומא דמיא, הם המקטרגים והמסטינים המונעים האלו, נקראים "ערקומא דמיא". ולכך כתיב "ויעבור מרדכי", כאשר עבר ערקומא דמיא בתענית שלו, והבן זה.

3 "וצומו עלי שלשת ימים וגו'" פסוק טז. מה שאמרה אסתר "צומו עלי שלשת ימים", מפני כי הם רבוי ימים, וכמו שאמרו ז"ל תו"כ ויקרא טו, כה "'ימים' שנים, 'רבים' שלשה". ואין הקב"ה מניח הצדיק בצרה יותר משלשה ימים, מטעם זה כי מאחר ששלשה הם רבוי ימים, ואין מידת השם יתברך שיהיה הצדיק בצרות תמיד. ואם הצדיק בצרה זמן מה, אין זה קשיא, כי אי אפשר שלא יהיה דבר מה חסרון בצדיק. אבל שיהיה שלש ימים, שנקראים "רבים", וכאילו היה תמיד בצרה, אין הקב"ה מניח הצדיק בצרה כמו זו.

4 וכך אמרו במדרש ב"ר נו, א "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" בראשית כב, ד, "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" הושע ו, ב, ביום השלישי של שבטים, שנאמר בראשית מב, יח "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי". ביום השלישי של מתן תורה, שנאמר שמות יט, טז "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר". ביום השלישי של מרגלים, שנאמר יהושע ב, טז "ונחבאתם שמה שלשת ימים". ביום השלישי של יונה, שנאמר יונה ב, א "ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים". ביום השלישי של עולי גולה* דכתיב עזרא ח, לב "ונשב שם ימים שלשה". ביום השלישי של תחיית המתים, שנאמר הושע ו, ב "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו". ביום שלישי של אסתר, שנאמר להלן ה, א "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות". באיזה זכות, רבנין אמרין, בזכות "ביום השלישי" של מתן תורה שמות יט, טז. ורבי לוי אמר, בזכות "יום השלישי" של אברהם בראשית כב, ד, עד כאן. הרי לך כי אין ראוי שיהיה הצדיק בצרה יותר מג' ימים, מטעם אשר אמרנו.

5 ומה שהם חולקים על להלן ה, א "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" באיזה זכות, למר בזכות שלישי דמתן תורה, ומר אמר בזכות "ויהי ביום השלישי" דאברהם, דבר זה הוא עמוק ומופלג. ומזה תבין גם כן מה שאמרו ב"ר צא, ז שאין הקב"ה מניח הצדיק בצרה יותר מג' ימים. וזה שיש לישראל דביקות אל השם יתברך מצד היושר והצדק שנמצא בהם, ולפיכך דביקים בו יתברך, כי כל אשר עמו הכל יושר. ובשלשה יש בו היושר, כי כל שלשה יש בו אמצע, שהאמצע הוא היושר, והשנים הם הקצוות. ולכך אין ראוי שיהיה הצדיק בצרה יותר מג' ימים, מאחר כי בשלשה יש בו מדת הצדק*, שהוא מדת היושר, ומצד זה יש דביקות לצדיק עם השם יתברך.

6 וחולקים מצד מה הדביקות בו יתברך יותר; כי למר הדביקות הזה הוא מצד התורה, שהיא שכלית, ומצד זה הוא הדביקות בו יתברך. ובודאי היו בעלי תורה והיו לומדים תורה בתמידות, ולכך הוציאם השם יתברך מן הצרה הזאת.

7 ולמר הדביקות בו יתברך הוא מצד שהיו מתענין ומתפללין אל השם יתברך. וכל אחד יש לו טעם מופלג מאוד; כי למר, בזכות מתן תורה, שהתורה היא שכלית, וראוי שיהיה מצד זה הדביקות הגמור בו יתברך. ולמר ראוי לזה העקידה, לפי שיצחק מסר נפשו אל השם יתברך לגמרי, וזהו הדביקות הגמור. ובאותו זמן היו מתענין וממעטין נפשם ודמם, וזהו עניין העקידה, שכמו שיצחק מסר נפשו אל השם יתברך, גם כן נחשב זה כאילו הקריבו נפשם אל השם יתברך. ומחלוקת שלהם עניין מופלא מאוד מאוד.

8 ומה שאמרה "וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום ואל תאכלו ואל תשתו", וקשה, פשיטא שאם יצומו, לא יאכלו ולא ישתו, ולמה היה צריך לכתוב. ועל פי הפשט יש לפרש שכך אמרה; שאם יהיה נודע להם התענית קודם שהתחיל, אז יצומו עלי, שיהיה זה תענית. ואם לא נודע ולא קבלו הצום, ואף אם לא קבלו הצום, אל יאכלו ואל ישתו, ואפילו אם הרוב לא קבלו התענית, לא יאכלו ולא ישתו. ומפני כך אמרה "וצומו עלי", שיהיו נגררים אחרי, וכיון שאני קבלתי הצום וגזרתי התענית על כל הצבור, כאילו קבלו עליהם, ולא יאכלו ולא ישתו.

9 אבל במדרש מפרש כי רמזה להם שיהיה התענית תשובה על מה שאכלו ושתו מסעודת אחשורוש, וכנגד זה לא יאכלו ולא ישתו, ויהיה להם צום כדי לכפר על חטאם, וכך יהיה כוונתם. וזה אמרם במדרש ילקו"ש אסתר סימן תתרנו "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו", וכי יש לאדם צום ואוכל, אלא אתם צמתם על שאכלתם ושתיתם מסעודתו של אחשורוש. והיאך היו צמים שלשה ימים לילה ויום, ולא היו מתים, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום. ולמה ג' ימים, שאין הקב"ה מניח הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים. וכן הוא אומר יהושע ב, טז "ונחבתם שמה שלשת ימים". וכן אתה מוצא בנינוה. ופירוש המדרש הזה כמו שאמרנו, שרמזה להם אסתר מה תהיה הכוונה בצום הזה. ואמרה שכך תהיה הכוונה שלא יאכלו וישתו, ובזה עושים תשובה שאכלו ושתו בסעודת אחשורוש.

10 ואמר שאין צריך רק שלשה ימים בצרה, והרי יש כאן מקצת יום ראשון וכל השני ומקצת השלישי. וזה גם כן נחשב שהיו שלש ימים בצרה, ולכך נאמר בזה שהיו שלשה ימים בצרה, והשם יתברך שמע תפילתם. וכן מוכח הכתוב, שאמר "ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום", והיה לו לכתוב "שלשה ימים ושלשה לילות". אלא שלא היה זה שלשה ימים, רק כי מקצת היום נחשב ככולו, ולכך אמר "לילה ויום", שכל התענית לא הוה רק "לילה ויום", רק שהיו מפסיקין מבעוד יום, וכן מקצת לילה. וכמה ימים בחודש שהיה הצום יתבאר לקמן בפסוק "ויאמר המלך", עיין שם.