חתם סופר על התורה, ויקרא י״ח

1 עוד באה שמועה מסילוקו של הרב הגדול מהו' משה כ"ץ זצ"ל שהי' אב"ד דק"ק באסקאוויטץ, והני כהנא לא שלוחא דידן אלא שלוחא דרחמנא נינהו ע"ד שנפרש הפסוקים אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם כי אחז"ל ברכות דף ל"ה ע"א לה' הארץ ומלואה קודם ברכה והארץ נתן לבני אדם לאחר ברכה כי אעפ"י שהארץ נתן לבני אדם וכתיב כל שתה תחת רגליו צאנה ואלפים כולם וגם בהמות שדי מ"מ האדם בעצמו לא נתן לעצמו כי האדם הוא עבד ה' ושוב וכל שתה תחת רגליו אבל האדם הוא בעצמו לה' הוא נמצא לכאורה הכל לה' כי מה שקנה עבד קנה רבו דאע"ג דהכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורים אבל הכא ששייר הקב"ה לעצמו בני אדם נמצא כל אחד נעשה שיור לחבירו ואין יוצא לחירות כדתנן במתניתן בבא בתרא דף קמ"ט ע"ב ובזה יש לפרש מה דאמרו חז"ל מגילה דף ט"ו ע"ב ביום ההוא יהי' ה' לעטרת צבי וכו' לשאר עמו למי שמשים עצמו כשריים להקב"ה כשריים שהוא העבד המשויר מ"מ אין בני אדם כ"א עבדים להקב"ה ומה הואיל מה שנתן הארץ לבני אדם וצ"ל דע"כ נתן הארץ לבני אדם על מנת שאין לו ית"ש רשות בהם ותנאי זה מועיל ואם עובר העבד על תנאי וניתן לרבו רשות נתבטל המתנה והיינו הצדיק גמור מושל ביראת אלקי' כדאיתא בשמואל ב' פרשה כ"ג פסוק ג' וברש"י שם ואין להקב"ה רשות בלתי רצון הצדיק נמצא צדיק כזה אינו עובר על תנאי וכל שתה תחת רגליו אבל מי שאינו יכול למחות בהקב"ה כמרע"ה ותלמידיו - אותו עובר על תנאי ויש לרבו רשות וממילא בטל התנאי ואיננו שלו והנה אם ישראל צדיקים המה וכל שתה תחת רגליהם אם כן הבהמה והבקר והצאן שמקריבים משלהם הוא - אך אם קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות לא נוכל לומר שהוא קרבן משלנו כי איננו שלנו אלא של הקב"ה ובזה יש לפרש הפסוק אדם כי יקריב "מכם" מכם בעצמם ח"ו במיתת צדיקים אז איננו קרבן שלכם אלא קרבן לה' כמו של ה' אבל מן הבהמה ומן הבקר תקריבו את קרבנכם ולא של השי"ת הוא רק משלכם הוא נמצא במיתת הצדיק איננו שלוחא דידן כי לא משלנו הוא אלא שלוחא דרחמנא להביא לו את שלו אך במה יתכפר לנו לא בהקרבן עצמו אלא בהנסכים הדמעות של צער שאנו מורידין שנלקח פקדונו של הקב"ה מאתנו וחסרא גברא רבא וכהנא -: