אור חדש ד׳:א׳

1 "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" אסתר ד, א. ויש לשאול, וכי מרדכי בלבד ידע, והרי כתיב למעלה ג, טו "והעיר שושן נבוכה", אם כן הכל ידעו. ויראה לומר כי כך פירושו, כי הכתבים לא היו מפרשים בהם כי המן שאל דבר זה מן המלך, ואין שייך לכתוב זה בכתבים, רק כתבו שהדת נתנה להרוג אותם ולהשמיד אותם למעלה ג, יג-טו. "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", ואיך הגיעו הדברים על ידי המן, ולכך "ויזעק זעקה גדולה ומרה" כאשר ידע כי על ידי המן היה זה. כי פירשנו למעלה כי אילו היה הגזירה מן המלך אחשורוש, לא היה יראה כל כך, כי עיקר המלך להחיות את העם, ולא להמית אותם. אבל כאשר ידע כי המן הוא שעשה* הכל, והוא אדם ולא מלך, ובשביל כך אדם הזה הוא מבקש לבלוע הכל. ומכל שכן שהוא "המן בן המדתא האגגי צורר היהודים" למעלה ג, י, אשר היה מכיר במשפחתו ובאבותיו שהם קוץ מכאיב וסילון ממאיר מעולם אל ישראל.

2 ובגמרא אמרו מגילה טו. "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", מאי נעשה, אמר רב שגבה לבו של המן יותר מן אחשורוש. איכא דאמרי על אחשורוש. רב שימי בר חייא אמר, גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה, דלא עביד דינא*.

3 פירוש, דלא הוה ליה למימר "ומרדכי ידע אשר נעשה", שאם בא לומר שידע מה שניתנו כל ישראל להשמיד ולהרוג אותם, אין לפרש כך, וכי מרדכי בלבד ידע זה, הרי הכל ידעו, והוי ליה למכתב רק "ויזעק מרדכי זעקה גדולה ומרה". ולכך פירשו כי מרדכי כאשר שמע ענין זה ידע כי גבה לבו של המן יותר מאחשורוש, כי אחשורוש לא היה עושה דבר זה לאבד אומה שלימה. והמן גבה לבו יותר מאחשורוש.

4 ולאיכא דאמרי "גבה לבו של המן על אחשורוש", כי מאחר שבקש ממנו דבר כזה שאין ראוי לאחשורוש לעשות, כמו שאמרנו, שאין ראוי למלך לעשות דבר כמו זה, ובזה גבה לבו על אחשורוש להיות יותר גדול ממנו, שיעשה דבר שאינו ראוי. ומפני שראה מרדכי דבר חדוש כמו זה שהוא יוצא ממנהגו של עולם, היה ירא שמא יוציא המן מחשבת לבו* אל הפעל לאבד אומה שלימה, אף כי הוא דבר זר מאוד.

5 ורב שימי סבר כי "גבה מלכא עילאי וכו'". פירוש, כי דבר זה היה חדוש גדול בעיני מרדכי כאשר ראה כי המן כתב ספרים להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, ואין הקב"ה עושה דין בו, כאילו גבה חס ושלום מלכא תתאי. ולכך היה ירא מרדכי מאחר שאין הקב"ה עושה דין בו, אם כן החטא גדול כל כך, ויהיה גומר מחשבתו מה שירצה, ולכך "ויקרע מרדכי את בגדיו".

6 "ויקרע מרדכי את בגדיו". במדרש ילקו"ש כאן תתרנו, בנימין גרם לשבטים ליקרע*, הדה הוא דכתיב בראשית מד, יג "ויקרעו שמלותם", והיכן גרמה לו קריעה, בשושן הבירה, הדה הוא דכתיב "ויקרע מרדכי את בגדיו", והוא איש ימיני לעיל ב, ה. "וילבש שק ואפר וגו'", רבי איבו אמר, משתפס יעקב אבינו את השק, דכתיב בראשית לז, לד "וישם שק במתניו", שוב לא זז מבניו*. אחאב כתיב ביה מ"א, כא, כז "וישם שק על בשרו". יורם בנו מ"ב, ו, ל "וירא העם והנה השק על בשרו". מרדכי "וילבש שק ואפר". "ויזעק זעקה גדולה ומרה", אמר רבי חנא, מאן דאמר קודשא ב"ה ותרין, הוא יתותרון* בני מעיו, אלא מאריך רוחיה וגביא דילה. תדע שהרי זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו, דכתיב בראשית כז, לד "ויזעק זעקה גדולה", ואימת נפרע ממנו, בימי מרדכי, דכתיב "ויזעק זעקה גדולה ומרה".

7 פירוש, הקריעה הוא דין גמור לקרוע את בגדיו, ואין דבר יותר מזה כמו שהוא הקריעה. ולכך אינו בא רק על מעשה של הפסד גמור שנעשה. וכאן עדיין לא נעשה דבר שהיה קורע מרדכי עליו, ואם כן איך נעשה דבר זה מן הצדיק מרדכי. ולכך דרשו בנימין גורם זה, שהוא גרם לשבטים שהיו קורעין. ואף כי בנימין לא עשה דבר, מכל מקום על ידו היה זה, ואין מגלגלין חובה כי אם על ידי חייב שבת לב.. ולכך "ויקרע מרדכי את בגדיו", ורצה לומר אף כי הקריעה הזאת לא היה ראוי כל כך, כי עדיין לא היה כאן הפסד, ואין קריעה רק על הפסד, רק בשביל שהיה גורם בנימין אביו קריעה לשבטים, לכך* נעשה קריעה זאת.

8 אמר רבי אבא, משתפס יעקב אבינו השק, לא זז מבניו אסת"ר ח, א. בא לתרץ גם כן הא דכתיב בראשית לז, לד "וישם שק במתניו", כי עדיין לא נעשה דבר גדול מאוד ללבוש שק כאילו נעשה דבר הפסד, ועל זה אמר "משתפס יעקב ללבוש השק". ודבר זה, כי הצרות קרובות ליעקב כמו השק שהוא קרוב לאדם והוא דבק באדם, כך הצרות קרובות ליעקב. וכמו שאמר בראשית מג, יד "אל שדי", שאמר לעולמו די יאמר לצרתי די רש"י שם. ולכך אמר גם כן תהלים כ, ב "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב", ואמרו במדרש ילקו"ש תהלים סי' תרפ לא אמר "אלקי אברהם", כי יעקב היה מיוחד לצרה. ולכך הלביש יעקב שק* על בשרו, לומר כי הצרות קרובות ודביקות אליו ביותר. ומאחר שהצרות קרובות אליו, לא היה זז שק מעל בניו לעולם, כי הצרות קרובות בבניו, כי הדבר אשר דבק בהן האב לגמרי, לא סר מזרעו, והבן יורש אותו. ומפני כי בנימין נקרא "בן אוני" בראשית לה, יח, והוא נולד בצרת אמו, ולכך הוא מוכן לו יותר שירש דבר זה מאבותיו. ולכך מרדכי שהוא "איש ימיני" למעלה ב, ה, לבש שק. ואלו דברים יש לך להבין מאוד.

9 ומכל שכן כי הגורם היה מפני שיעקב הזעיק לעשיו, דכתיב כאן "ויזעק זעקה גדולה ומרה". ופירוש זה גם כן, כי מה שזעק "זעקה גדולה ומרה" הוא דבר שהוא מופלג בשנוי גדול, ואין ראוי שיגיע דבר כמו זה* לצדיק, דבר שהוא כל כך מופלג, שהוא דבר זר מאוד. רק מפני שיעקב גרם לעשו לזעוק "זעקה גדולה ומרה", ולכך המן, שהוא מזרע עשיו, היה גורם ליעקב גם כן שיזעק "זעקה גדולה ומרה". וכל דבר שמגיע לצדיק שהוא יוצא מן הסדר, והוא שנוי גדול כמו זה, צריך לזה סבה, ואם לא כן, לא הגיע דבר כמו זה לצדיק, דבר שהוא יוצא מסדר העולם. ומכל שכן מאחר כי מצינו שגרם בנימין הקריעה לשבטים, ועתה הקריעה היה לבנימין, שיש לתלות זה בזה, וכן כיון שמצאנו כי יעקב גרם זעקה גדולה ומרה לעשיו, וכאן היה גורם עשיו הזעקה ליעקב, דהיינו לזרעו, שיש לתלות זה בזה.