8אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך:9אם מצאתי חן. אחר שהשיבה לדבריו עה"ד שפירשנו כי איננה חפצה במוהר ובמתן ולא במלכות, השיבה לענין ופתח דבריה האירה בדבר טוב להורות כי אין לאדם לשאול מאת אוהבו מה שלא יערב עליו גם כי ימצא חן בעיניו איך לסמוך על החן להעבירו על דעתו וז"ש אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב שצריך שאמצא חן בעיניו וגם דמלכא לא ליהוי נזיק רק שיהיה טוב לו כי לא אמר ואם טוב בעיניו אלא אם על המלך טוב, אמנם הוסיפה מציאת החן בפעם הזאת מה שלא אמרה בראשונה ביען כוונתה להעביר את המועד ובזה. קצת זילזול לדחות הדבר מיום אל יום הוצרכה למציאת חן כדי שלא יקפיד. וכי היתה כוונתה להעביר עליו רוח קנאה כדי שיהרגו המן והיא לכן אמר אל המשתה אשר אעשה להם מה שלא אמרה במשתה הראשון רק אשר עשיתי לו כי המלך הוא העיקרי בדבר והמן נטפל אליו ופה אמר אל המשתה אשר אעשה להם והשוותה עבד אל אדוניו, אמנם אומרה ומחר אעשה כדבר המלך טעם דחותה הדבר למחרתו אמרו במדרש מה ראתה לומר מחר אלא שכל זרעו של עמלק למודים ליפול למחר וכן הוא אומר שמות י"ז ט' מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ע"כ והרד"ק כתב בפסוק שמואל א' ל' י"ז ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם ז"ל ובדרש אמר טעם על העמלקים למחרתם המחרת שלהם שהם למודים ללקות ממחרת וצא הלחם בעמלק מחר ע"כ. והה"ר מאיר בן עראמה ז"ל כתב בענין זה דברים נכונים עד מאד ז"ל, מצינו לאבינו הזקן בבואו מבית לבן נצטער ע"י עשו זקנו זקנו של המן, וניצול ממנו בתפלה. ובפיוס דורון. ואחר כך בצאת ישראל ממצרים יצא עמלק בן בנו לקראת ישראל וניצולו על ידי תפלת משה ומלחמת יהושע, ואחר שנצטוה שאול ע"י שמואל על מלחמת עמלק ואז לא נצטרכו לתפלה כי מצותן זו היא תפלתן דשלוחי מצוה אינן נזוקין ועתה בימי מרדכי ואסתר באה להם הצרה הזאת גם על ידי המן האגגי בן בניהם. והתקינו עצמם לתפלה כאשר עשו אבותיהם כל זמן שפגע מנוול זה בהם. אבל נסתפקה אסתר אם צריך עתה דורון כמו תפלת יעקב או מלחמה כמו תפלת משה כי אותה של שאול אינה מכרעת כי לא יצא אז הצורר לקראתנו, ומצותן עומדת לעד, וע"כ הדעת נותן שאסתר היתה מסופקת בראוי לעשות, אם מלחמה לבקש מאת המלך להשיב מחשבת המן הרשע אשר זה אי אפשר בזולת הכניס איבה מפורסמת בינה לבין המן, וזה מסוכן אם אולי ישיב המלך את פניה ריקם או לרצות ולפייס את האויב להשיבו מחרון אפו ועל ידו תבא ההצלה ההיא המקווה, וכמו שאמרו חכמים בגמרא מגילה פ"ק מה ראתה אסתר וכו' ועל כן שאלה מאה המלך יבואו שנית אל המשתה ההוא כי ראתה כי כל דבריהם משתה ושמחה וכמ"ש למעלה אחר שנתן הדת בשושן והמלך והמן ישבו לשתות והכוונה כי בהתחילה להשתדל הוא התפלה ואשר בטחה בו באמצעו' השתדלותה יגלה הדרך הטוב וכמו שיקרה לרופאים בעצת חכמיהם כאשר יסופקו בחולי מניחי' אותו זמן מה אל הטבע אם שירפאהו ואם שיגלה אותו כדברי הרופא. ובאותו הזמן הרופא יפעל דבר שוה התועלת לכל החוליים עד שהטבע יגלו לו הספק וזו היא הסבה עצמה בעיני שלא שאלה ביום ההוא גם אחר המשתה דבר מהנרצה אצלה אבל חזרה אל הראשונה כי לא ראתה במשתה ההיא סימן כלל ולא הודעה מאת האל ית', והיא ראתה להאריך הזמן כדרך הרופא כאמור בעשות' עוד הדבר המורגל אשר לא יזיק לשני החלוקות כנזכר, עד שנגלה אליה כמו שבא בלילה ההוא והבינה שע"י המלחמה יבא שלום ואח"כ הוצרכה לשלישית לתפלה ולדורון המשתה ולמלחמה ועל ידי שלשתן באה הגאולה עכ"ל, ודבר אעשה כדבר המלך כפי המפרשים וכן במדרש לקח טוב להגיד שאלתי ובקשתי. ורש"י ז"ל כתב ומחר אעשה כדבר המלך מה שבקש' ממני כל הימים לגלות לך את עמי ואת מולדתי, ובילקוט השמעוני כתוב וי"א שלא היתה שומעת לו ואותה שעה אמרה אני עושה קלווסים שלך ע"כ, וזה על פי הוראת מרדכי כמו שכתבנו בפסוק ולצוות עליה לבא אל המלך, ומה שיקשה לזה ממאמרם ז"ל בגמ' שם ויאהב המלך את אסתר קרי לה אשה וקרי לה בתולה, אמר רב חסדא בקש לטעום טעם בתולה טועם, טעם בעולה טועם, יתבאר מתוך מה שכתבנו בפסוק הנז' מדברי הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל, עמוד עליהם, ואפשר שהוקשה להם דבר ומחר אעשה כדבר המלך שאם להגיד שאגתה ובקשתה. אי להגיד עמה ומולדתה. מה עשייה יכול בזה והיל"ל ומחר אדבר או אגיד. ומאי כדבר המלך בכ"ף והיל"ל ומחר אדבר דבר המלך מה שאתה שאלת ממני שאומר שאלתי ובקשתי או עמי ומולדתי ולכן פירשו שלא היתה נשמעת לו עד עתה כלו' שתמיד היה מראה עצמה כאנוסה בדבר ואין צריך לומר שלא היתה תובעתו כלומר שלא היתה מבדלתו על הדבר וכמו שנתברר ונתלבן הדבר בפסוק ולצוות עליה לבא אל המלך, ועתה שכבר הורה לה היתר מרדכי היהודי אמרה שיעשה כדבר המלך והוא כמו ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו שכתב רש"י ז"ל בשעת תשמיש אמרה לו כן וזהו שאמרה לו כדברים האלה עשה לי עבדך ענייני תשמיש כאלה עשה. והדבר מבואר:
