מנות הלוי על אסתר ו׳:א׳

1 בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך:

2 בלילה ההוא נדדה וגו'. איתא בגמרא מגילה פ"ק א"ר תנחום נדדה שנת מלכו ש"ע ורבנין אמרי נדדו עליוני' ותחתוני'. אמר רבה נדדה שנת המלך אחשורוש ממש נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן בהדאי דילמא עצה קא שקלי עליה דההוא גברא למיקטליה. הדר אמר אי הכי הוה לא הוה איניש דרחים לי ומודע לי. או דילמא איכא איניש דעביד בי טבותא ולא פרעתי', מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות ע"כ, פרש"י שנת מלכו של עולם דוגמתו ויקץ כישן אדני לנקום נקמתו. נדדו עליונים שהיו מלאכים מבהילים אותו כל אותו הלילה ואומרי' כפוי טובה שלם טובה למי שעשאה לשון מורי וי"מ נדדו עליונים לבקש רחמי' על הדבר מאי דקמן דזמינתיה, מה זאת הבאה לפני עכשיו דבר חדש הוא זה ע"כ, ומימר' זו מתבארת היטב מתוך דברי המדרש בילקוט סימן תתרנ"ו כי על מ"ש ר' תנחום נדדה שנת מלכו של עולם, איתא התם ובשתי שעות מהלילה נשמעה בכייתן למרו' ותפלתם של אבות. אמר הב"ה למלאכי השרת בכיית קטנים אני שומע כגדיים וטלאים וכקטני בני אדם. אמר משה לפני הב"ה לא גדיים וטלאים אלא קטני עמך ישראל שיושבים בתענית היום ג' ימים וג' לילות ואסורים בחבלים ובשלשלאות ולמחר נשחטים כגדיים וטלאים ולב אויב שמח ומחרף ומנאץ ומניחים את תורתך מיד נתגלגלו רחמיו של הב"ה עליהם וכו', וביאור הדברים שאלתו ית' כי הוא שומע קול כבהמות וכבני אדם ומזה יראה שמצד אין להם זכות והם כבהמות, ומצד יראה שיש להם זכות והם כבני אדם, והדין נותן כי יש שם מימיני' ומשמאילי', ומלאכי השרת הליצו כי הם קטני עמו ואחרי שאין הב"ה דן את האד' אלא כפי מעשיו של אותה שעה כדאית' בגמר' ר"ה פ"ק וזה להם ג' ימים וג' לילות בתענית מאין ספק שיש להם זכות ומה שנשמע קולם כגדיי' וטלאים הוא ענין צער כי למה יהיו נשחטים כגדיים וכטלאי' אחר שיש להם זכות כמדובר. ועוד טענו כי אף אם הונח שאין להם זכות ראוי ליעשו' להם נס מפני עקת רשע כי הוא מחרף ומנאץ וכתיב דברים ל"ב כ"ז פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה, וענין ומניחי' את תורתך נראה לי דטעו' נפל בספרי' והגי' ואינם מניחים את תורתך וכן מתברר שם במאמר ההוא, והודיענו רז"ל גודל אהבתו ית' לעמו כי גם שהונח לפניו צרת בניו וחילול שמו, לא פנה אל מה שנמשך מחילול שמו רק אל מה שנמשך מצרתם וזה דרכו כל הימים וכמו שבא בספר הזוהר מענין ירבעם שיבשה ידו על שאמר לתפוש הנביא ולא על מה שהיה מזבח ומקטר לאלהי' אחרים וכמו שקדם, וז"ש מיד נתגלגלו רחמיו של הב"ה עליהם לא על דבר כבוד שמו רק עליהם, ועוד איתא התם נדדה שנת מלכו של עולם וכי שינה יש לפניו, אלא כשישראל חוטאים עושה עצמו כישן שנאמר תהלי' מ"ד כ"ד עורה למה תישן ה' וכשעושין רצונו הנה לא ינום ולא יישן וביאור הדבר נתרע' המשורר אחרי שלא שכחנו שם אלהינו, ועליך הורגנו כל היום. אין ראוי שתהיה ישן מכלל כי כשהם חוטאים עושה עצמו כישן וכן כשעושים רצונו כדכתיב עזרי מעם ה' שאני מודה שאין עזר כי אם מאתו הנה לא ינום ולא ישן מהיותו שומר ישראל. ומעתה אחרי ששבו בתשובה עדת ישראל והשמיעו זעקת צעירים נדדה שנת מלכו של עולם, ועל מ"ש רבנין נדדו עליונים ותחתונים איתא התם. נדדה שנת אבות העולם ממערת המכפלה שכן כתוב זכריה י"א ב' היל"ל ברוש כי נפל ארז ואין ברוש אלא אברהם שהיה ראש לאבו'. בו בלילה נדדה שנת משה ואהרן שנאמר שם י"א ג' קול יללת הרועים וגו'. בו בלילה נדדה שנת ישראל והיו בוכים ומספידים שנמכרו להמן לטבח' בו בלילה נדדה שנת מרדכי שהיה מתירא מפני המן שאמר למחר אני צולבו. בו בלילה נדדה שנת מלאכי השרת שנא' ישעיה ל"ג ז' הן אראלם צעקו חוצה, ר' חמא בר גוריון אמר כל בעלי שינה לא טעמו שינה כל אותו הלילה, אסתר היתה עסוקה בסעודה של המן, מרדכי עסוק בשקו ובתעניתו, המן היה עסוק בקורתו וביאור הדבר כי כמו שהילילו הנביאים ומלאכי השרת על חרבן הבית כן ויותר מזה היו בוכים על צרתם של ישראל דכתיב איכה ד' י"א כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ואחרי שעתה אין במי לשפוך חרון אפו ראוי שיספדו ויילילו יותר מעל חרבן בית המקדש. ועל מ"ש רבה שנת המלך אחשורוש ממש. איתא התם א"ר יהושע בן אלעאי כל אותו הלילה היה אחשורו' רואה המן על גביו וחרבו שלופה בידו' ומעביר פורפירון מעליו ועטרה מעל ראשו ומבקש להורגו הוה מתער ואמר דין בחלמא או בחיזוא הוא, עד היכן עד דאמר המלך מי בחצר וכי בכל יום היה שואל כך, אלא אמרו לו המן בחצר אמר אין פה חלום אלא אמתי, ועוד שם באותה שעה אמר הב"ה למלאך הממונה על השינה בני בצרה והרשע הזה ישן על מטתו לך ונדוד את שינתו באותה שעה ירד המלאך ונדד שנתו של אחשורוש וחבטו בקרקע שס"ה פעמים והיה המלאך עומד על גבו ואומר כפוי טובה כפוי טובה עמוד ועשה טובה למי שעשה עמך טובה מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות ע"כ, ובשערי בינה כתוב בליל"ה ההו"א נדד"ה שנ"ת המל"ך ויאמר התחלתם שס"ו בפרקי ר' אליעזר שס"ו פעמים השליכו גבריאל מן המטה. נדד"ה שנ"ת המל"ך ויאמ"ר גימטריא וגבריא"ל נד"ד שנ"ת המל"ך, בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא, גי' בליל"ה אמ"ר גבריא"ל כפו"י טוב"ה ל"ך של"ם טובה לבעליה בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר גי' כמו הנה נדדו עליוני' ותחתוני' ע"כ, ועוד שם, בליל"ה ההו"א, גי' לי"ל י"ו ב"ו, זה ליל העומר י"ו בניסן ע"כ, ואני אומר לכך י"ו תיבות במקרא זה, ועוד במדרש לקח טוב, נדדו עליונים ותחתונים המלאך היה מנדד לאחשורוש מיד גזר אחשורוש להרוג את הנחתומים ואת הטבחים ואת האופים. אמר להם סם המות נתתם לי לאבדני מן העולם. אמרו לו אדוננו המלך ממה שזימנה אסתר והמן אכלת, כסבורים היו שאסתר אכלה, עתה ילכו ויראו השרי' אם הם במדה זו הורגנו ואם לאו למה אנו נהרגים, הלכו וראו את אסתר ואת המן ומצאום בלא צער. מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות וגו', ודברים של טעם הם כי גם אשר חלם ענין המן אף גם זאת חשד שמא נתנו לו סם כמו שכבר היה ולכן חקר בתחלה בדבר ההוא. וכאשר לא מצא אז אמר להביא את ספר הזכרונו' וענין ספר הזכרונות דברי הימים דקדק בו החכם הכולל הה"ר יוסף טאיטצא"ק מורי ז"ל אחרי שלא מצינו בכל מקום רק ספר דברי הימי' ופה כתב ספר הזכרונות דברי הימים שהכוונה היות ב' מיני ספרים, הא' נקרא ספר דברי הימים ששם מספרים דבר יום ביומו באורך כאילו תאמר ששם כתוב כי בשנת כך שנת כך לאחשורוש המלך קצפו שני סריסי המלך על המלך ומגיד יחסם ואשר גדלם המלך ומדרגתם במלכותם ויחסם וכי הם מקרובי המן ומיודעיו כמו שקדם, והיאך נתיעצו על הדבר וכי שמע מרדכי לשונם בהתיעץ והגיד למלכה וכיהמלכה הגידה למלך ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצא האחד על משמרתו כדבריהם ז"ל וכי אמר המלך לשפוך המים שהיו נותנים לו ומה אמרו לו בשבח המים ומה ענה אליהם כאשר מיאן לשתותם וכי נשפכו ונמצא הסם שם או הנחש כמו שקדם במקומו ומה שהליץ המן בעדם וסוף כל סוף נגמר דינם ויתלו שניהם וכל אלה הדברים בהרחבה רבה כי כה משפטם להאריך בספורים ומה גם בדבר הנוגע לכתרה של מלכות, וזה הספר הארוך נקרא ספר דברי הימים, ויש ספר שני קטן כמו מפתח לראשון, שאין שם רק ראשי פרקים כאילו תאמר שכותב שם בסימן פלוני מהספר דבר בגתנא ותרש אשר בקשו לשלוח יד במלך וכי נודע הדבר ע"י מרדכי ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ ומהמפתח הזה יבקשו בספר הארוך וידעו כל הדברים על מתכונתם, ולהיות כוונת אחשורוש לדעת אם פעל ועשה לו אדם טוב ולא גמלו טובה ולכן אין חולה עליו ולא מגלה אזנו בכרות המלכה ברית עם המן להמית המלך גזר להביא ספר זה הקטן מזכרת הדברים אשר בספר הארוך כי בעמוד אחד מזה הספר ידעו ג' או ד' דברי' מתולדו' הימי' וכאשר נקרא לפניו הגיע פרק מזכרת עון שני הסריסים וזכרון טוב מרדכי אשר הציל המלך ממות ואז הובא הספר הגדול ויקראו הדברי' באורך ומעתה ביאור הכתוב לפי דבריו אמר להביא ספר המפתחות הנקרא ספר הזכרונות של דברי הימים ששם מודיע דבר פלוני שהיה ביום פלוני מחדש פלוני משנת פלונית למלכות המלך כתוב בסימן פלוני מהספר הארוך הנקרא ספר דברי הימים ויהיו נקראים הדברים אשר בספר דברי הימים לפני המלך, וימצא כתוב וגו' והוא נכון עד מאד ע"ד הפשט, האמנה בענין ויהיו נקראים לפני המלך איתא בגמרא מגילה פ"ק ויהיו נקראים מלמד שנקראים מאליהם, ודקדקו כן מייתור המקרא ויהיו נקראים לפני המלך ולא היה לו לכתוב רק ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים וימצא כתוב וגו' ויהיו נקראים לפני המלך למה לי ולמה הובאו כי אם לשיקראו לפניו ומה בא ללמדנו, ולכן אמר רבה מלמד שהיו נקראים מאליהם, והוא דקדוק נאה, ועוד במדרש סימן תתרנ"ו בילקוט ז"ל, והיה המלאך עומד על גבו ואומר לו כפוי טובה כפוי טובה עמוד ועשה טובה למי שעשה אותך טובה מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות, עשרת בניו של המן היו סונקטרין של אחשורוש כיון שבאו לזכותו של מרדכי היה מדלגים והיו הכתבים פורחי' מקנטרה לקנטרה ובאי' ונתני' לתוך חיקו של אחשורוש והיו קורין אין כתיב כאן אלא ויהיו נקראי' מאליהם היו נקראי' ר' יעקב בשם ר' חנינא אמר אל תתמה ומה להטיל שלום בין שבט לשבט היה הגורל מדבר דכתיב על פי הגורל וגו' לתת חיים לאומה שלימה על אחת כמה וכמה ע"כ, ויש לדקדק בשלמא שהיו נקראים מעצמם כי טעמא מדלא כתיב ויהיו קוראים אלא שהיו פורחי' מקנטרה לקנטרה ובאים ונתני' לתוך חיקו של אחשורוש מנא לן, ונ"ל מדלא כתיב באזני המלך כד"א ירמיה ל"ו ט"ו שב נא וקראנה באזנינו ויקרא ברוך באזניהם, ויקראה יהודי באזני המלך ובאזני כל השרים וגו' וכתב ויהיו נקראים לפני המלך משמע שהדברים היו באים ונתנים בתוך חיקו וזהו לפני המלך, ודברי ר' יעקב מתבארים יותר בסיני רבה פרשה כ"א וז"ל, ומעשה נסים היו בגורל אלעזר בן אהרן מלובש אורים ותומים וקלפי הגורל לפני יהושע שנאמר יהושע י"ח ו' ויריתי לכם פה גורל לפני ה' ועד שלא יעלה הגורל אלעזר אומר ברוח הקדש גורל שבט פלוני עולה שיטול במקום פלוני ויהושע פושט ידו ועולה שנאמר שם י"ט כ"א אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון. וזו היתה יתירה שהיה הגורל צווח בשעת עלייתו אני גורל פלוני השבט עליתי לו במקום פלוני ומנין שהיה הגורל מדבר דכתיב על פי הגורל ע"כ, ומעתה ויהיו נקראים מעצמם היו נקראים, ובשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה הימי"ם ויהי"ו נקראי"ם גימ' למד כי היו כנקראים מעצמם:

3 נוסף בסוף הספר: פירוש לחצי המגילה

4 מן בלילה ההוא. נמצא בידי כתיב' יד לא נודע למי בלילה ההוא נדדה שנת המלך וכו' בא לספר הכתוב חלקי הנס הנסתר אשר היו ונתחברו יחד במצות ה' לישר' עמו א' שבהיות בטבע שאין ההתעורו' באה אלא כשלא אכל האד' די ספוקו אמנ' כשיאכל וישבע בטבע תבא עליו השינה לסבת אידי המאכל המבלבלי' המוח ותמשך השינה לעכל המותרות והנה המלך אחשורוש אחר שנתפרסם שאכל ושתה ויטב לבו עם המן במשתה אסתר היה מן הראוי לישן שינה קבועה ועל זה באה הסבה האלהית בדרך נס לעורר אותו משנתו. ב' שהדבר נודע שהמלכי' בעת שלא יוכלו לישן להפיג צער חסרון השינה יספרו לפניה' ספורי המלכי' הקודמים ויתענגו בזה אמנם הדברי' אשר ארעו בימיה' יכתבו להיות לזכרון לדור אחרון הבאי' אחריה' ואחשורוש צוה להביא ספר הזכרונות דברי הימי' שהם מעשי' שהיו בימי המלכי' הראשוני' שלא היו ידועי' לו אמנם הדברי' שעברו בימיו מה צורך לקרותם לפניו ועל זה בא הנס שבעת שנכתב דבר מרדכי על בגתנא ותרש טעו הסופרי' וכתבו אותו בספרי' הישני' לא בספרו של אחשורוש וזה אמרו וימצא כתוב וגו' ועל זה חשש המלך שלא יעשו עמו דבר אחרי שנכתב דברי מרדכי בספרי' הישני' שאינן קורין בהם אלא בדרך מקרה וזה אמרו ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה וגו' ג' שהנה ממה שנודע לנו שנערי המלך משרתיו אין להם ידיעה במעשי' שיעשו בעיר שהיה אפשר שנעשה יקר וגדולה למרדכי ולא נודע להם להיותם סגורים ומסוגרי' בארמנות המלכי' ואין להם הודעה בעניינים ואילו נערי המלך ישיבו דבר הנאות להם לומר לא ידענו אם נעשה יקר וגדולה למרדכי אם לא אפשר שיתקרר הענין עד הבקר עד שיחקור המלך על העניין ובת דינא בטל דינא ועל זה בא הנס שהשיבו נערי המלך משרתיו אותם שהם בארמון שאינן יוצאים לשוט בארץ ואמרו בבירור לא נעשה עמו דבר. ד' ביאת המן באותה שעה לחצר המלך שודאי עת נדידת השינה היתה בחצי הלילה או קרוב ובתוך הלילה אין לבא לחצר זולת אם יקרא במאמר המלך וכמו כן יעצוהו אוהביו וזרש אשהו יעשו עץ גבוה וגו' ובבקר אמר למלך וגו' ובא הנס לעורר הרשע ההוא שיבא לחצר המלך בעוד לילה. ד' שלא היה ראוי למלך לשאול מי בחצר אחרי ראותו שבאותה שעה לא היתה שעת הכושר ואין גם אחד משרי המלך שם בעת ההיא, עוד יתכן לפרש שנעשה בדרך אחר והוא שלא נכתב בספר הזכרונות בשם מרדכי אלא אסתר בלבד אמרה למלך בשם מרדכי ולא נכתב בספר אלא ספור העניין מהריגת בגתן ותרש בלבד וזה אמרו וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי רוצה לומר העניין אשר הגיד מרדכי ולא אמר וימצא כתוב כי הגיד מרדכי ולזה חשש המלך שלא נעשה עמו דבר ושאל מה נעשה יקר וגדולה וגומ' ויתכן לפרש בדרך אחרת לדייק יקר וגדולה שהם ב' דברים וזה שמרדכי הכניס עצמו בסכנה עצומה בשני דרכי' להתקוטט עם שני אנשים חשובים במלכות רואי פני המלך והשנית מצד עצם הדרוש כי כבר הוא על עניין קשר ובגידה במלך והיה אפשר שלא ימצא העניין להיותם אנשי' חשובי, ולא יעידו עליה' או שימצאו בשער המלך מליצים טובי' לחפות עליה' וזה אמרו וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף להורות על חשיבותם ואמר אשר בקשו לשלוח יד להורות עוצם העניין והסכנה שנכנס בה ועל זה אמר המלך מה נעשה יקר וגדולה אמר שהיה ראוי לכבוד וליקר מצד חוזק לבבו שלא פחד מאותם השרי' ואמר וגדולה שהיה ראוי לגדולה בשביל חומר העניין אשר נכנס בו כדי להציל את המלך השיבו נערי המלך לא נעשה עמו דבר והיה ראוי לומר הכתוב לא נעשה לו דבר ולא עמו כי כן כתוב לעיל מה נעשה למרדכי בלמ"ד הקניין אמנם ירצה שאין צריך לומר שלא עשו לו כבוד אלא אפילו החזקת חן בדבור לא עשו עמו לומר לו חן חן לך על מה שעשית ויאמר המלך מי בחצר בהיות שעסקי המלך מוטלי' על השרי' היושבים ראשונה במלכות ובפרט על המן שהוא המשנ' שהיה חייב לפקח בענייני המלכות ולבקר בפנקסו של מלך לגמול טוב לאוהביו על זה אמר המלך כמתלונן מי בחצר הכוונה שהיה חצר המלך מסור ביד מי שאינו ראוי אחרי שאין דורש וחוקר בענייני המלכות והנה העבדי' הבינו דבריו ותלונתו והטילו החסרון ורוע הסד' על המן שהוא השר הגדול בחצר ואמרו הנה המן בחצר שהוא המוצי' והמבי' והמלך לא הבין דברי משרתיו שהיו מטילין רוע הדבר על המן אלא חשב שאמרו שהיה אז בחצר ועל זה אמר המלך יבא ויאמר להמן מה לעשות וגו' ויאמר המן בלבו וגו' הכוונה שכראות המן שהמלך שאל ממנו מה לעשות פחד לנפשו ואמר אם רצון המלך להטיב לו להמן לא היה שואל את פיו אלא היה מתיעץ עם שאר השרי' לומר אי זה גדולה יהנו להמן אמנם אחר ששאל את המן עצמו חשב האמת שכוונת המלך לתת גדולה לאחר וזהו אמרו ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני ר"ל ודאי למי אחר רוצה המלך לעשות יקר יותר ממני ולזה הרחיב ופער פיו לבלי חק וכיון לא' משני דברי' הא' אם לרוב הפלגת הכבוד ההוא יחזור בו המלך וימאן לעשותו. והב' שאם על כל פנים ירצה המלך לעשות אותו כבוד המופלג שיהיה ללעג וקלס וחזר ואמר שאשר המלך חפץ ביקרו שלא היה צורך לחזור הדברי' ההם מפני שהיה העניין נגד רצונו והיה מחשב בהן שכן יקרה בעת שיצוו לאיש דברי' הפך רצונו יזכיר ללא צורך הדברי' ועל הא' אמר יביאו לבוש מלכות וגו' שהוא הפלגת כבוד ועל הב' אמר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש וגומ' כלומר אין טעם ברצון אחר שהמלך רוצה בו מי יאמר בהפך ויאמר המלך מהר קח את הלבוש וגו' הרגיש המלך במחשבתו של המן והשיב לו על שני הדברי' שכיון בדבריו לא' אמר לו מהר קח את הלבוש וגו' כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך כיון בדבריו למרדכי היהודי היושב בשער המלך מאחר שמרדכי היהודי הוא איש חשוב וידוע באומתו ועוד שהוא נכבד שיושב בשער המלך לא יקרא להו הפלגה ועל עניין הקריאה א"ל אל תפל דבר מכל אשר דברת רצה בדבריו אלה שלא ימשך גנות ודופי בחלקו כבוד לאד' חשוב כמרדכי והנה המלך מרוב שיחו וכעסו מפני שלא השגיח בענייני המלכות צוה לו שהוא עצמו ילביש את מרדכי ויכריז לפניו וכו' או ירצה שחש' המן שעליו היה אומר המלך ואמר מה יקר וגדולה יוכל לעשות לי המלך יותר ממה שיש לי אם עושר וכבוד יש לי הרבה כמו שנא' וינשאהו וישם את כסאו וגו' וזה אמרו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני ר"ל יותר ממה שיש לי ועל עניינים אלו של גדולה שאין בהם תועלת אלא הנאת שעה אחת בלבד אמר יביאו לבוש מלכות וגו' והנה עניין זה לא היה טוב למרדכי ולא היה המלך חפץ לעשות לו אלא דבר של תועלת והנאה מתמדת לתת לו פרס ולהעשירו עושר גדול לא להלבישו ולהכריז לפניו שהוא דבר שבין לילה היה ובין לילה אבד על זה השיבו המלך מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת וגו' ר"ל הן אמת דבר זה אינו טוב למרדכי אמנם שכך דברת והוצאת מפיך עשה כן למרדכי היהודי ויש לי להטיבו לעתיד במתנות ופרס מאחר שהוא יושב בשער המלך אני רואה אותו בכל שעה והרי הוא כבן בית להטיב לו מחר אי מחרתו. ויתכן לפרש הכתובי' בדרך אחר וזה שאין מן הנימוס למלך לכבד לאחרי' אלא הכל חייבי' בכבוד המלך ולרוממו ומה שמכבדי' ההמון לעבדי המלך הוא חלק מחלקי כבוד המלך שמגדולת העבד גדולת האדון נודעת אמנם מי שהציל את המלך ממיתה המלך בעצמו חייב לכבדו אחרי שהוא החייהו והעמידו על כסאו וכן מצינו בפרעה עם יוסף הצדיק כשראה פרעה שיוסף היה שליח מאת ה' להציל את מצרים מפני זלעפות רעב ואלמלא יוסף אבדה מצרים ופסקה מלכותו של פרעה על זה אמר לו אחרי הודיע אלהים אותך וכו' אמר לו אתה תהיה על ביתי וגו' רק הכסא אגדל ממך ר"ל רק כסא המלכות שהוא דבר רשום אותה גדולה היית' לי ממך כאלו אתה הושבתני על כסא המלכות ומאתך היה לי הכסא וא"כ ראוי לי לשרת אותך כמלך וזה אמרו ויסר פרעה את נובעתו וילבש אותו וכו' ולא אמר להלבישו ע"י אחרים אמנם קריאת אברך לפניו לא היה נאות לפרעה על זה אמר ויקראו לפניו אברך ונחזור לענייננו שלזה כיון אחשורוש אחרי ראותו שמרדכי הצילו מהמות לכבדו בדברים גדולים ותכשיטי מלכות וכאשר השיב המן יביאו לבוש מלכות כל דבריו ישרו בעיניו של המלך שהם דברים של מלוכ' כאלו המלך בעצמו מכב' אותו בלבושו וסוסו ואמר ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך שזה הענין היה מן הדין למלך לעשותו אלא שלא יתכן למלך לעשות כן ומי יעשה זה תמורת המלך כי אם משנה למלך שאז נחשב כאלו המלך בעצמו פרע חובו אחר שהמשנה שלו גמר בעדו ולזה צוה המלך ואמר מהר קח את הלבוש ואת הסוס ועשה כן למרדכי היהודי וגו'. כתיב כי המלך אחשורוש היה מולך על שבע ועשרים ומאה מדינה ושאל השואל כמה הם ביבשה וכמה הם בים והשיב כי היו מאה ביבשה ושבע ועשרים בים וכתיב וישם המלך אחשורוש מס על הארץ מ"ס עולה מאה על הארץ שהם ביבשה ואי"י הים ואי"י עולה עשרים ושבע על הים.