מנות הלוי על אסתר ה׳:י״ד

14 ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ:

15 ותאמר לו זרש אשתו, איתא בילקוט דאחשורוש סימן תתרנ"ו ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו א"ר אליעזר אמר ריב"ל שס"ה בעלי עצה היו לו לאותו רשע ולא היו יודעים עצה כזרש אשתו ע"כ. ויראה שדקדקו זה משינוי המקרא כי בתחלה אמר וישלח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו הקדים האוהבים לזרש, ואח"כ אמר ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו הקדים זרש לאוהביו ועל כן אמרו כי להיותה חכמה בדבר העצה לכן כאשר הגיע דבר העצה הקדימה כי אין כמוה בדבר ההו' וכבר דברני במקומו עוד עי' עליו. עוד אית' במדר' בילקוט שם היה המן חוזר ומבקש קורה של חמשי' אמה ולא מצאה אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר א' מתיבתו של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה שעשה הב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם שכן כתיב תהלים קי"א ד' זכר עשה לנפלאותיו. וכן כשנהפך סדום הניח זכר לעולם בראשית י"ט כ"ו ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח ועד עכשיו היא עומדת שיהו הדורות מתנים בשבחו של בורא עולם, ועוד דריוש עמד וקלל להמן ונגע בו קלונו שכן כתיב עזרא ו' י"א ואינש די יהשנא פותגמא דנא יתנסח אע מן ביתיה. לכך נאמר ובבקר אמור למלך ויתלו את מרדכי ואח"כ אתה נכנס עם המלך לסעודה ואוכל ושותה ורואה שונאך צלוב כנגדך ולבך שמח ע"כ. מזה למדנו צידוק דינו ית' כי ממקום ריוח והצלה מתיבת נח היתה מפלת הרשע וכמו שהיתה הצלת העולם על ידה כן היתה הצלת עם זו על ידה כי נתקיי' בו ישעיה מ"ח ח' ופושע מבטן קורא לך ונדרש בשערי בינה קורה לך קונה של נ' אמה כמנין לך, ועוד שם, הדב"ר לפנ"י המ"ן ויע"ש. סופי תיבות שניר על שם שהביאו העץ משניר מהררי אררט ע"כ, והמתרגם תרגם הרי אררט טורי קרדו, זהו שאמרו במדרש שהיה פרשנדתא הגמון בקרדוניא, ועוד שם. עץ חמשים שיהיה תלייתו נכרת למרחוק חמשים אמה על שבניו היו שרי חמשי' דכתיב הרגו ת"ק איש ואת עשרת בני המן הרי על ת"ק היו ממונים הרי לכל אחד חמשים, והוא איננו חושש עליך, לכך יעשו עץ של חמשים עד כאן. ובמדרש שהביא הה"ר נחום בר יעקב ז"ל כתוב מה עשה הלך וקצץ ארז מגנת ביתן גבוה חמשים אמה ורחבו ט"ו אמה וזרת והוציאו על כתפיו וחשב בלבו שבזמן קריאת שמע של שחרית יתלה מרדכי עליו ע"כ, ומה שאמר שקצצו מגנת הביתן, ידובר בו בפסוק והמלך שב מגנת הביתן בס"ד, ומ"ש ממדת רחבו יתבאר בפסוק ואת עשרת בני המן תלו בס"ד, ומ"ש וחשב בלבו שבזמן ק"ש של שחרית וכו' ממה שבא בבקר השכם דרש זה כי מה לו שיהיה בבקר או בחצי היום וראינו זריזותו לבא בשפרפרא בנגהא, וכן כתיב ובבקר אמור למלך כלומר שיהיה בבקר. ואני אומר טעמו של דבר משום ובא אל המשתה שמח כי אחרי שעיניו יראו מפלת שונאו יבא אל המשתה שמח ויערב לו מאכלו מה שלא היה כן במשתה הראשון כי על כן אמר וכל זה איננו שוה לי, וכמו שקדם בשם המדרש. וטעם אמור למלך ויתלו את מרדכי הטיב לראות הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל שכתב ז"ל. מן הראוי שנאמין כי כאשר צוה המלך לכרוע ולהשתחוות להמן, שם נאמר וכל אשר יעבור על מצות המלך יתלה על העץ כי הם משפטי המלך אחשורוש כנודע מענין בגתן ותרש והמן. ולכן יעצוהו שיעשה עץ גבוה ויהיה בתוך העיר כי זה חידוש נפלא בקומתה ובהיותה בתוך העיר. ובבקר אמור למלך איך מרדכי עבר מצותו ויתלו אותו עכ"ל, והוא יותר טוב ממה שהאריך זולתו שיאמר למלך כמן הצד כדי שלא תגלה רעתו, וזה הוא על מה שיסד שגנב לב המלך וכבר הרסנו יסוד זה במקומו, אך מ"ש הה"ר יוסף שיעשה עץ גבוה ויהיה בתוך העיר כי זה חידוש נפלא ובהיותו בתוך העיר, תמהתי איך שכח דברי ממוכן גם הנה העץ וגו' עומד בבית המן. אם לא שירצה כי דרכן של בני אדם להניח המומתין הנתלים חוץ לעיר שלא לעפש את האויר וזה היה בתוך העיר בבית המן ויהיה החידוש נפלא יותר בהיותו בתוך העיר גם שיהיה באיזה מקום שיהיה, ובהיותו בבית המן הנה הוא נפלא ונפלא. וטעם בחירתם במיתה זו ממיתה אחרת, יראה לי כי מלוה ישנה הוא זו וביען בגתנא ותרש אוהביו ורעיו של המן נתלו בסבת מרדכי על כן ראוי שיתלה גם הוא. והנה יוסף הכהן ן' גוריון כתב בפ"ד מספריו ז"ל ובימים ההם כשבת מרדכי בשער המלך לחשו שני סריסים מסריסי המלך אחשורוש ויתיעצו יחד להרים יד במלך ולהתיז את ראשו בשכבו על מטתו למען יאותו הם למלכי יון כי אז התעוררו מלכי יון לעמוד על מלכות פרס, והסריסים ההם היו מקרובי המן ומאוהביו הנאמנים ומיועציו השלמים אתו, ומרדכי שמע לחישת הסריסים ויבן את רמזיהם ועצותיהם ויגד הדבר לאסתר המלכה בת דודו ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ויבוקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ והמן עשה כל יכלתו להצילם ולא יכול ע"כ, ומעתה נכרים הדברים כי היה הדבר הזה תליית שני האנשים בלבו כאש בוערת אחר שלא הועיל השתדלותו להצילם כאשר שמעת ולהתנקם ממרדכי צריך למדוד לו כמדתו ושימות המיתה ההיא שמתו הם. האמנה רז"ל במדרש אמרו שהיתה זאת עצה עמוקה אחרי שהם יודעים כי למודים הם הצדיקים להנצל מכל דבר רע, ובענין העץ לא נמצא שנעשה להם נס אמרו שם מה ראה לומר לצולבו אלא אמר הרי השערתי שמכל דבר הב"ה יכול להצילם, הציל אברהם מן האש, הציל יצחק מן העקדה, יעקב מן המלאך, משה מחרב פרעה, ישראל מן הים, וכן מכל דבר ומן הצלוב אינו יכול להציל ע"כ, ובתרגום רבתי מאריך עוד בדברים הללו, ויעש העץ, כתוב בשערי בינה ויעש העץ הוא בעצמו והדין עמו כי העצה היתה יעשו והכוונה על האומנים שיעשוה ובשעת מעשה שנאה קלקלה השורה ועשאה הוא בעצמו, אך בתוספתא דפסוק זה בתרגו' כתוב כלשון הזה, לא שכח המן ?מלוי ולא שכב בר המדתא עד דאזיל ואייתי ית נגרייא וית קינאי, נגרייא דעבדין צליבא, וקינאי דמתקנין סכיכא דפרזל, ובנוי דייצין וחדיין, וזרש איתתיה מנגנא בכנרין עם המן רשיעא. ואמר אגרא לנגרי אנא יהיב ולקינאי אנא מתקן שירותא על צליבא הדין ע"כ, ואפשר שעל הזריזות הרב אמר שעשאה הוא או שגם הוא סייע בדבר או הוא עקר המעשה, ובילקוט סימן תתרנ"ו בשע' שהכינו מדדו ונפל עליו, השיבו גבריאל ואמר נאה העץ לעצמך מתוקן הוא לך מששת ימי בראשית ע"כ, וביאורו נאה הוא לך גם כי לא היה מתוקן מקוד' כ"ש כי מתוקן הוא לך מששת ימי בראשית וכהא דאמרינן בגמרא חולין פר' י"ב המן מן התורה דכתיב המן העץ: