רי"ף שבת ד׳

1 גמ' האי סמוך למנחה אסיקנא דסמוך למנחה גדולה הוא ואפילו בתספורת דידן ולכתחלה אמאי לא גזירה שמא ישבר הזוג ולא למרחץ אפילו להזיע בעלמא ולכתחילה אמאי לא גזירה שמא יתעלפה ולא לבורסקי אפילו לעיוני בעלמא ולכתחלה אמאי לא גזירה שמא יראה הפסד בזביניה ויטרד ולא לאכול אפילו בסעודה קטנה ולכתחלה אמאי לא דלמא ממשכא ליה סעודתא ולא לדין אפילו בגמר דין ולכתחלה אמאי לא דלמא חזי טענתא וסתר דינא מאימתי התחלת תספורת אמר רבי אבין משיניח מעפורת של ספרין על כרכיו ומאימתי התחלת מרחץ אמר ר' אבין משיעביר מעפרתו ממנו ומאימתי התחלת בורסקי אמר רבי אבין משיקשור בין כתיפיו ומאימתי התחלת אכילה רב אמר משיטול ידיו ורבי יוחנן אמר משיתיר חגורו ולא פליגי הא לן והא להו

2 אמר זעירי הני חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה ולמאן דאמר חובה מטרחינן ליה והא תפלת המנחה דלכ"ע חובה היא ותנן אם התחילו אין מפסיקין ואמר רבי יוחנן משיתיר חגורו דף י. התם לא שכיח שכרות הכא שכיח שכרות אי נמי מנחה כיון דקביע לה זימנא מירתת ולא אתי למיפשע ערבית כיון דכולי ליליא זמן תפלה היא לא אתי למירתת ואתי למיפשע והאידנא נהוג עלמא בתפלת ערבית מנהג חובה ואע"ג דשרא המייניה מטרחינן ליה

3 רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר עמוס ד׳:י״ב-י״ג הכון לקראת אלהיך ישראל רבא כי איכא ריתחא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה כי ליכא ריתחא מציין נפשיה אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא ריתחא בעלמא לביש ומכסי פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה כי ליכא ריתחא מציין נפשיה ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל:

4 רבא אשכחיה לרב המנונא דקא מאריך בצלותא אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד:

5 רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא וקא גריס מטא זמן תפלה

6 וקא מסרהב קרי עליה רבי זירא משלי כ״ח:ט׳ מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ודוקא מי שתורתו אומנותו כדבעינן למימר קמן:

7 מאימתי התחלת הדין ר' יונה ור' ירמיה חד אמר משיתעטפו הדיינין וחד אמר משיתחילו בעלי דינין ולא פליגי הא דעסיקי ואתו בדינא והא דלא עסיקי ואתו בדינא:

8 ר' אמי ורבי אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא טפחו אעיבורא דדשא ואמרי מאן דאית ליה דינא ניעול וניתי:

9 רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי כולי יומא בדינא והוה קא חליש לבייהו תני להו חייא בר רב מדפתי שמות י״ח:י״ג ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו ותורה אימת היתה נעשית אלא לומר לך כל דיין ודיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כתיב הכא מן הבקר עד הערב וכתיב התם במעשה בראשית בראשית א׳:ה׳ ויהי ערב ויהי בקר:

10 עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן סעודה והיא שעה ששית שהוא זמן מאכל ת"ח:

11 א"ר אדא בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ ודוקא במרחץ חדש שעדיין לא רחצו בו בני אדם אבל במרחץ ישן שרחצו בו בני אדם אסור להתפלל בו דתניא הנכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם ק"ש ותפלה ואין צריך לומר שאלת שלום ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ נכנס למקום שבני אדם מקצתן עומדין ערומים ומקצתן עומדין לבושים יש שם שאלת שלום ואין שם ק"ש ותפלה ואינו חולץ תפליו ואינו מניח לכתחלה מקום שבני אדם עומדין ערומים אין שם שאלת שלום ואין צ"ל ק"ש ותפלה וחולץ תפליו וא"צ לומר שאינו מניח דף י: מסייע ליה לרב המנונא דאמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ שנאמר שופטים ו ויקרא לו ה' שלום:

12 אמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב שרי ליה לאינש למימר הימנותא בבית הכסא ואע"ג דכתיב דברים ז האל הנאמן ההוא נאמן כמה דאת אמר אלהא מהימנא אבל שם גופיה לא איקרי נאמן.

13 והנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו והני מילי במתנה דעבידא לאיגלויי דכתיב שמות ל״ד:כ״ט ומשה לא ידע כי קרן עור פניו אבל במתנה דלא עבידא לאיגלויי צריך לאודועיה דכתיב שמות לא לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר ליה הקב"ה למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני רוצה ליתנה לישראל לך והודיעם מכאן א"ר שמעון בן גמליאל כל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו במאי מודיע לה אמר רב פפא דשייף ליה מההוא מינא ואף על גב דשבת מילתא דעבידא לאיגלויי היא מתן שכרה לא עבידא לאיגלויי וה"מ מתנה לעשיר אבל מתנה לעני משלי כ״א:י״ג-י״ד מתן בסתר יכפה אף

14 ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב לבנו יוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים

15 דף יא. ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חריבה שנאמר עזרא ט׳:ט׳ לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו פירוש כשם שהמרומם בית אלהינו מעמיד את חרבותיו כך מי שאינו מרומם בית אלהינו מחריב את העומד ולא אמרן אלא בבתי אבל בקושקשי ואברורי לית לן בה

16 ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת ואמר רב חסרא ובו ביום ואמר רב יוסף ואפי' בשבת רב אושעיא בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי עבדו ליה עיגלא תליתאה אמרו ליה נטעום מר מידי אמר להו בתעניתא יתיבנא אמרו ליה לוזפיה מר וליפרעיה מי לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע אמר להו אנא בתענית חלום יתיבנא דאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף אפילו בשבת ודוקא תענית חלום הוא דשרי בשבתא אבל תעניתא אחרינא לא וכי הא דגרסינן בפ' אין עומדין להתפלל א"ר אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה אמר רב נחמן וחוזרין ונפרעין