רי"ף שבת ג׳ ב

1 שלטי הגיבורים פתח ↗

כתב הרא"ש ורב אלפס לא הביא הא דאמר רבי יצחק בר אבדימי. אומר היה ר"מ כל מקום שאתה מוצא ב' רשויות וכו' משום דאין הלכה כאחרים אע"ג דקי"ל דהלכה כר"מ בגזרותיו אפי' היכא דרבים פליגי עליה כההיא דכתובות בפ' אע"פ דקאמר אסור לאדם שישהא עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה אע"ג דרבנן פליגי עליה ואמרו משהא אדם את אשתו אפי' ב' וג' שנים בלא כתובה מ"מ בהא לית הלכתא כוותיה דבפ' כל גגות פסק הלכתא כר"ש דפליג עליה דקאמר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה:

2 המאור פתח ↗

מתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' כיון דכולהו טעמי דמפרשינן לה למתני' בהו בגמ' לאוקומה לדריב"ל נינהו ולא קיימא לן כוותיה דבמסכת ברכות בדוכתא אדחיא ליה ובפירוש אמרינן לית הלכתא בהא כריב"ל הילכך לא חיישינן למאי דאמרינן עלה הכא בגמרא לאוקמי טעמא דריב"ל ומתניתין כפשוטה שמעינן לה דסמוך למנחה גדולה אידי ואידי שרי דהא איכא שהות טובא וסמוך למנחה קטנה לא יתחילו לא בתספורת גדולה ולא בקטנה ולא בסעודה גדולה ולא בקטנה אע"פ שמותר לו לטעום משהו לכתחלה אבל לסעודה לא יכנס ואם התחילו אין מפסיקין דלא קי"ל כריב"ל דאמר כיון שהגיע תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתפלל ולפי מה שכתבנו בזה אין מה שכתב הרי"ף במקום הזה נכון והוי יודע כי שני מיני הפסקות שנוים במשנתנו זה מה ששנינו אין מפסיקין מאכילה לתפלה לא שיעקור אותה לגמרי אלא כגון שיש שהות ביום להתפלל לאחר אכילה והכין אוקימנא במסכת סוכה בשיש שהות ביום ובסיפא דאתאן לדברי תורה שהחברים העוסקים בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה זו היא שאין מפסיקין כלל ועוקרין את התפלה לגמרי כשם שהיו עושין בעבור שנה שהיו עוקרין את הכל מפני חשוב העבור ודוקא בחברים כגון ר' שמעון בן יוחאי:

2 ר"ן פתח ↗

ואין מפסיקין לתפלה. ובגמרא פריך הא תנא ליה רישא ואוקמא דאתאן לדברי תורה שאם היו עוסקין בתורה אין מפסיקין לתפלה בהנהו גווני דנפרש בגמ' בס"ד:

1 פתח נעול כלחוץ אמר רב יהודה אמר רב הכא באסקופת מבוי עסקינן וחציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ:

2 דף ט: מתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדון ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה:

1 ר"ן פתח ↗

פתח נעול. והדלת שוקף בפני האסקופה הפנימית וכל האסקופה חוץ לדלת כלחוץ ואפי' תחת הקורה דכיון דנסתם המבוי בטלה לה קורה וליכא למימר יורד וסותם דכל מחיצה שאין בחללה ארבע אינה מחיצה ולא שייכא בה תורת גוד אחית ולהכי לא אוקמה באסקופת בית דסתם בית פתח שלו יש לו משקוף מלמעלה ונמצא עובי הפתח כולו מקורה ואפי' פתח נעול אמרינן בה יורד וסותם שהרי יש בחלל עוביו ארבע דסתם עובי החומה אין פחות מד' כך פרש"י ז"ל ואם תאמר ולרבא דאמר בפ"ק דעירובין דף ט.דכי אמרי' דלחי אינו מתי' אלא מחודו הפנימי ולפנים היינו דוקא בדפתוח לכרמלית משום דמצא מין את מינו ונעור אבל פתוח לרה"ר בין הלחיים מותר לוקמא להא דהכא כרבא בפתוח לרה"ר ובמבוי שהכשירו בלחי ובגמ' מוכח דלא הוה מצי לאוקמא אלא במבוי שהכשירו בקורה י"ל דלא הוי מצי לשנויי הכי דאי פתוח לרה"ר ואליבא דרבא אפי' פתח נעול כלפנים דרבא סתמא קאמר:

2 מלחמת השם פתח ↗

ועוד מתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' עד ולפי מה שכתבנו בזה אין מה שכתב הרי"ף ז"ל במקום הזה נכון:אמר הכותב לא כי אלא כיון דלא אוקמוה בגמרא אוקימתא אחריתי על כרחין עליה סמכינן ולא פלגינן אנן אוקימתא דגמרא לאוקמי אוקימתא חדתי מנפשין ורב אחא בר יעקב דבתרא הוה נמי הכי אוקמא ואיהו לית לן למימר דסבר לה כר' יהושע בן לוי ולאפוקי מהלכתא אלא סברא דנפשיה קאמר דמסתברא ליה דגזרינן ואפילו במנחה גדולה ומתני' כפשטה במנחה גדולה קס"ד לאוקמא אלא דהוה קשיא ליה הא איכא שהות טובא והשתא איפריק ואיתוקם דאפילו סמוך למנחה גדולה לסעודה אסור משום גזירה וכדרב אחא ומיהו אם התחילו אין מפסיקין ואפילו סמוך למנחה קטנה דלא קי"ל כר' יהושע בן לוי ומתניתין הכי קתני לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה גדולה ולא לאכול ולא לדון ואם התחילו אין מפסיקין לעולם ואפילו הגיע זמן מנחה קטנה אלא גומר ומתפלל ופשטה נמי הכי הוא ופירוקא דרב אחא בר יעקב לכולי עלמא איתמר וקי"ל כותיה דלא אשכחן מאן דפליג אעיקר פירוקא לומר דסמוך למנחה גדולה שרי ואע"פ שיכולין היו לפרוק פירוק אחר אליבא דמאן דלא סבר לה כרבי יהושע בן לוי כיון דהאי פירוקה אתי אליבא דכ"ע וגמרא לא קם אמסקנא פירוקא אחרינא עליה סמכינן וכוותיה עבדינן דבכל דוכתא סמכי אסוגיא דגמרא וכ"ש הכא דאתמר גבי הלכתא פסיקתא דהאי דינא ולמה תמה כאן בעל המאור כ"כ והוא כתב במסכת פסחים גבי מולייתא דאתמר נימא מסייע ליה הלב קורעו לא קרעו קורעו לאחר בשולו דקס"ד בצלי קאמר ומשום דכבולעו כך פולטו ואסיקנא שאני לב דשיע וכ' בעל החיבור הזה ז"ל שם דאע"ג דהאי שנויא למדחא לדרבא ומסקנא כרבא סמכינן אשנויין ואפי' לקדירה שרינן ליה דכיון דשיע לא בלע כלל ואמר טעמא דהא לא אייתי רבא סיעתא מיניה לשמעתיה אלא אנן הוא דקס"ד לסיועיה ולדחוקי הילכך אשנויין שמכינן וק"ו לזו מעתה ואע"פ שאין אנו מסכימין שם לפירושו מפני שהלב חלול ופתוח להכניס ולהוציא דם מכמה מקומות וכדאתמר בגמ' בכריתות בדם דאתי ליה מעלמא ואם תאמר דשיע נמי מבחוץ ולא בלע א"כ תתיר לב הנתבשל עם הנבילה דבר שאי אפשר לו להשמע אלא בצלי הוא דשיע ולא פליט אלא דרך סמפונות שבו מכל מקום אף אנו נאמר כאן בשמועה זו דסמכינן אשנוייא דגמרא דליכא לדחויי כולה סוגיין וכן נהגו הגאונים בכל מקום וכן פסק כאן ר"ח ז"ל:

« רי"ף שבת ג׳ ע״א רי"ף שבת ד׳ ע״א »