רי"ף שבת ס״ו

1 גמ' מ"ט שרו ליה רבנן למיתן כיסו לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית ליה אתי לאיתויי ד' אמות ברשות הרבים אמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא:

2 אם אין עמו נכרי מניחו על החמור: אם אין עמו נכרי מניחו על החמור: טעמא דאין עמו נכרי הא יש עמו נכרי יהיב ליה מ"ט חמור אתה מצווה על שביתתו נכרי אי אתה מצווה על שביתתו חמור וחרש שוטה וקטן לחמור יהיב ליה לחרש שוטה וקטן לא יהיב ליה מ"ט הני אדם והאי לאו אדם חרש ושוטה לשוטה יהיב ליה לחרש לא יהיב ליה שוטה וקטן לשוטה יהיב ליה לקטן לא יהיב ליה

3 איבעיא להו חרש וקטן מאי דף קנג: איכא דאמרי לחרש יהיב ליה ואיכא דאמרי לקטן יהיב ליה וכיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא דעבד כי האי לישנא עבד ודעבד כי האי לישנא עבד אין עמו לא נכרי ולא חרש ולא שוטה ולא קטן ולא חמור מאי אמר ר' יצחק עוד אחרת התירו ולא רצו לגלותה מאי עוד אחרת מוליכו פחות פחות מד' אמות אמר מר אין עמו נכרי מניחו על החמור והלא מחמר הוא ורחמנא אמר שמות כ לא

4 תעשה כל מלאכה אמר רב אדא בר אהבה מניחו עליה כשהיא מהלכת סוף סוף אי אפשר דלא קיימא פורתא להשתין מים או להטיל גללים והא קא אתי למיעבד עקירה והנח' אלא כשהיא מהלכת מניחו עליה וכשהיא עומדת נוטלו מעליה:

5 אמר רב אדא בר אהבה היתה חבילתו מונחת לו על כתיפו רץ תחתיה ולא נחית לה עד שמגיע לביתו ודוקא רץ אבל קלי קלי לא מ"ט כיון דליכא היכרא אתי למיעבד עקירה והנחה סוף סוף כי מטי לביתיה אי אפשר דלא קאי וקא מעייל מרה"ר לרה"י דזריק ליה כלאחר יד:

6 דף קנד: הגיע לחצר החיצונה וכו': אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית כגון קרני דאומני דאסור לטלטלן משום דלא חזיין מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ומתיר את החבלים והשקין נופלין מאליהן ודוקא בשליפי זוטרי דאי בעי שמיט להו לכרים וכסתות מתותייהו ולא קא מבטל כלי מהיכנו מהא שמעינן דלית הלכתא כר' יצחק דאמר בפרק כירה דף מג. אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת דהא הכא אוקימנא בקרני דאומני דלא חזיין וקאמר דמביא כר או כסת ומניח תחתיהן תניא רבי שמעון בן יוחי אומר היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו אביי