רי"ף שבת מ׳

1 אבא בר זוטרא אמר רבי חנינא מעלין אזנים בשבת תני רב שמואל בר יהודה ביד אבל לא בסם איכא דאמרי בסם אבל לא ביד מאי טעמא דיד מיזרף זריף ע"ז כט. אמר רבי יהושע בן לוי מעלין אונקלי בשבת מאי אונקלי אמר רבי אבא אצטומכא דליבא פירוש אלמע"דה ע"ז כח. אמר שמואל האי פידעתא סכנתא היא ומחללין עליה את השבת אמר רב ספרא האי עינבתא פרונקא דמלאך המות היא אמר רבא האי סימטא פרונקא דאשתא הוא שם אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן מכה של חלל אינה צריכה אומד והאי אישתא צמירתא נמי כמכה של חלל דמיא מהיכן היא מכה של חלל פירש דבי אמי מן השפה ולפנים ומי שאחזו דם מקיזין לו דם בשבת מפני הסכנה וכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:

2 גרסינן בפ"ק דע"ז ע"ז דף יב: א"ר חנינא הבולע נימא של מים בשבת מותר להחם לו חמין בשבת ומעשה באחד שבלע נימא של מים והתיר לו רבי נחמיה להחם לו חמין בשבת אמר רב הונא בריה דרב יהושע אדהכי והכי ניגמע חלא ואפשר דפקיד אביתיה

3 תנן התם ביומא יומא דף פג. ועוד אמר רבי מתיא בן חרש החושש בפיו מותר להטיל לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת לאתויי מאי יומא פד. לאתויי ספק שבת אחרת היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא קמא שבת מהו דתימא ניעכביה עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבי קמ"ל דלא תניא נמי הכי מחממין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא אלא מחממין לו מיד וספיקו דוחה את השבת ולא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת

4 ואין עושין דברים הללו לא ע"י נכרים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל ואין אומרים לעשות דברים הללו לא ע"י נשים ולא ע"י כותים מפני שמצטרפין לדעת אחרת ומנא לן דספק נפשות להקל דאמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא ויקרא י״ח:ה׳ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם ואי חיישינן לספיקא זימנין דלא מקיים וחי בהם הלכך נציל מספיקא כי היכי דניקיים וחי בהם ולא שימות בהם וכן הלכה.

5 תנו רבנן מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא צייד כוורי בהדיה ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא מתקן דרגא לחול ננעלה דלת בפני תינוק הרי זה שובר את הדלת ומוציאו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואע"ג דמתבר ליה ציבי:

6 מי שנפל עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק ישראל ספק כותי מפקחין עליו:

7 מאי קאמר הכי קאמר לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאי איתיה ישראל הוא דמפקחין ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דאי איתיה ישראל הוא דמפקחין אלא אפי' ספק כותי ספק ישראל מפקחין מצאוהו חי מתעסקין בו פשיטא לא צריכא דאפילו לחיי שעה מפקחין :

8 מכבין ומפסיקין בפני הדליקה והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא ממכיך מכוכי וצריכא כדכתבנוה ביומא:

9 מכילתין דף קט. אמר מר עוקבא מי שנגפה ידו או רגלו צומתו ביין ואינו חושש איבעיא להו חלא מאי א"ל ר'

10 הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרי חלא לא אמר רב כהנא הני בני מחוזא כיון דמפנקי אפי' חמרא מסי להו ואסיר רבינא איקלע לבי רב אשי חזייה דדרכ' ליה חמרא אגבא דכרעיה וצמית ליה בחלא א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רב הלל חלא לא איכא דאמרי דקא צמית ליה בחמרא א"ל ולא סבר לה מר להא דאמר רבא הני בני מחוזא כיון דמפנקי אפילו חמרא מסי להו ואסיר ומר נמי קא מפנק א"ל גב היד וגב הרגל שאני דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב גב היד וגב הרגל הרי היא כמכה של חלל ומחללין עליה את השבת:

11 ת"ר רוחצים במי גדר במי חמתן במי עסיא במי טבריא אבל לא בים הגדול ולא במי המשרה ולא בימה של סדום בים הגדול אוקימנא דף קט: במים הרעים שבו אבל במים היפין שבו רוחצין ולא במי המשרה אוקימנא בדאשתהי אבל לא אשתהי רוחצין:

12 מתני' אין אוכלין איזובין בשבת מפני שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבובראה כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים וכוס של עיקרין מפני שהן לירוקין אבל שותה הוא ממי דקלים לצמאו וסך שמן של עיקרין שלא לרפואה:

13 גמ' דף קי. כל האוכלין לאתויי מאי לאתויי טחול לשינים וכרשינין לבני מעים כל המשקין לאיתויי מאי לאיתויי מי צלפין בחומץ:

14 אמר ליה רבינא לרב אשי מהו לשתות מי רגלים בשבת אמר ליה תנינא כל המשקין שותה ומי רגלים לא שתו אינשי:

15 דף קי: תניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור תלמוד לומר ויקרא כ״ב:כ״ד ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו ואפילו מסרס אחר מסרס חייב אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים דף קיא. במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב שנאמר ויקרא ו׳:י׳ לא תאפה חמץ ויקרא ב׳:י״א לא תעשה חמץ במסרס אחר מסרס מנין שהוא חייב שנאמר ויקרא כ״ב:כ״ד ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב:

16 מתני' החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן וורד ובני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד שכן דרכן לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם:

17 גמ' החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ והתניא לא יגמע ופולט אבל מגמע הוא ובולע כי תנן נמי מתניתין מגמע ופולט תנן:

18 תוספתא אין לועסים מוסכי