רי"ף שבת מ״ה

1 חצר כאן לחצר אחרת והלכתא כרב הונא:

2 בעי רב הונא בריה דרב יהושע פירש טליתו וקיפל והניח וקיפל והניח מאי כבא להציל דמי או כבא לקפל דמי מדאמר רבא אטעייה רב שזבי לרב חסדא ודרש ובלבד שלא יביא כלי מחזיק יותר מג' סעודות ש"מ כבא להציל דמי ושפיר דמי:

3 א"ל ר"נ בר יצחק לרבא מאי טעותא א"ל דתנן ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף כלי אחר הוא דלא אבל בההוא מנא כמה דבעי מציל:

4 ואומר לאחרים בואו והצילו לכם וכו': חשבון מאי עבידתיה נימרו ליה מהפקירא קא זכינא אמר רבא הכא בירא שמים עסקינן דלא ניחא ליה דליתהני מאחרים ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח וה"ק אם היו פקחים דידעי דכי האי גונא לאו שכר שבת הוא עושין עמו חשבון לאחר השבת:

5 מתני' ולשם הוא מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל מה שהוא יכול לעטוף ר' יוסי אומר י"ח כלים וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי:

6 והלכתא כת"ק: מתני' ר"ש בן ננס אומר פורסין עור של גדי ע"ג שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שהן מתבקעין ומכבין את הדליקה מפני שאינן יכולין לקבל האור:

7 גמ' ולית הלכתא כר' יוסי דקסבר גרם כיבוי אסור:

8 אמר רב יהודה טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה וכן ס"ת שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבה כבה:

9 דף קכ: ת"ר נר שע"ג טבלא מנער את הטבלא והיא נופלת מאליה ואם כבתה כבתה אמרי דבי ר' ינאי לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ונר שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול כדרכה דאביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ואסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת ואפילו ברוח מצויה:

10 מתני' דף קכא. נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני

11 שאין שביתתו עליהם קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהם:

12 גמ' א"ר אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד ת"ר מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי ובאו אנשי גיסתרא של צפורי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה ולא הניחן מפני כבוד השבת ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבוה ולערב שיגר לכל אחד ואחד מהן שתי סלעים ולאפרכוס שבהם חמשים דינרין וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:

13 מתני' כופין קערה ע"ג הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תשוך א"ר יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת:

14 גמ' ועל צואה של קטן אוקימנא דף קכא: בצואה של תרנגולין בשביל הקטן שלא יוזק בהן ובחצר אחרת אבל צואה של תרנגולין ושל בני אדם ובאותה חצר מותר לכבדה ולהוציאה לבית הכסא דגרף של רעי מטלטלינן ליה ומפקינן ליה:

15 חמשה נהרגין בשבת ואלו הן זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדייב ונחש שבא"י וכלב שוטה בכל מקום ושאר כל המזיקין אם היו רצין אחריו מותר להרגן לדברי הכל:

16 ת"ר נזדמנו לו נחשים ועקרבים בשבת והרגן בידוע שנזדמנו לו להרגן לא הרגן בידוע שנזדמנו לו להרגו ונעשה לו נס מן השמים אמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה בנישופין בו אמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו אמר רב ששת נחש דורסו לפי תומו אמר רב קטינא עקרב דורסו לפי