רי"ף שבת נ״ה

1 מי פליגי רבנן על רשב"ג או לא ואת"ל פליגי עליה הלכה כמותו או לא ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג הלכה מכלל דפליגי ש"מ דפליגי והלכה כמותו והאי דאמרינן שמונה ימים בבהמה אינו נפל הני מילי לקרבן אבל לאכילה אם שהה שבעה ימים מותר לשוחטו בליל שמיני ואוכלו דאמרינן רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו לבי רב אידי בר אבין עבדו ליה עיגלא תליתאה ביומא דשבעה ואמרו ליה אי אחריתו עד לאורתא ח' עידן דראוי לשחיטה הוה אכלינן מיניה השתא לא אכלינן מיניה:

2 בריה דרב דימי בר יוסף איתיליד ליה ההוא ינוקא ובגו תלתין יומין שכיב יתיב וקא מתאבל עליה א"ל אבוה צודנייתא קא בעית למיכל א"ל קים לי בגוויה שכלו לו חדשיו רב אשי איקלע לבי רב כהנא איתרע ביה מילתא בגו תלתין יומין חזייה דיתיב וקא מתאבל עליה א"ל לא סבר לה מר להא דא"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר"ש בן גמליאל אמר ליה קים לי בגויה שכלו לו חדשיו:

3 איתמר מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא דף קלו: אם אשת ישראל חולצת ואם אשת כהן אינה חולצת וכן הלכה:

4 רבי יהודה מתיר באנדרוגינוס: אמר רב שיזבי אמר רב חסדא לא לכל א"ר יהודה אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן בערכין יערך ומנלן דלא מעריך דתני' ויקרא כז הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה תלמוד לומר הזכר ואם נקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס איכא מאן דאמר מדקא מפרש רב חסדא לטעמיה דרבי יהודה ש"מ דהלכתא כוותיה וגאון קאמר דלית הלכתא כוותיה:

5 מתני' דף קלז. מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בא' בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ר"א מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר קטן נימול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו נמול לשמונה נולד בין השמשות נימול לתשעה בין השמשות לע"ש לעשרה יום טוב אחר השבת לי"א שני י"ט של ר"ה נימול לשנים עשר קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא:

6 גמ' גרסינן בפרק יוצא דופן דף מב: ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר לו מהו למימהליה בשבת אמר לו שפיר דמי בתר דנפק אמר רבא ס"ד דלא ידע האי גברא דשרי למימהל בשבתא אהדריה אמר לו אימא איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר לו שמעיתיה דעייק בין השמשות ולא איתיליד עד דאחשיך אמר לו ההוא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה דאי לא אפיק לא הוה מעיק דבמה דאיתיה במעי אימיה פיו סתום וטבורו פתוח והוה ליה נולד בין השמשות והויא לה מילה שלא בזמנה ומילה שלא בזמנה לא דחיא שבת:

7 קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא: אמר שמואל חלצתו חמה נותנין

8 לו כל שבעה להברותו איבעיא להו מי בעינן מעת לעת או לא ואיפשיטא דבעינן הני שבעה מעת לעת:

9 מתני' ואלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה אם היה כהן אינו אוכל בתרומה ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין דף קלז: מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל:

10 גמ' א"ר אבין א"ר ירמיה בר אבא בשר החופה את רוב גובהה של עטרה וכן הלכה:

11 אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול אינו צריך למול ואם לאו צריך למול במתניתא תאנא אמר רשב"ג קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו ואם לאו אין צריך למולו מאי בינייהו איכא בינייהו נראה ואינו נראה:

12 מל ולא פרע וכו': ת"ר המל אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על המילה אבי הבן אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והעומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים והמברך אומר בא"י אמ"ה אשר קדש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זה אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית המל את הגרים אומר בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית וכו' המל את העבדים אומר בא"י אמ"ה אקב"ו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ירמיהו ל״ג:כ״ה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ברוך אתה ה' כורת הברית

13 ומאן דמהל גר ועבד ניכסי ערוה וניבריך על המילה והדר לימהול ובתר דמהיל ליבריך למול את הגרים וכו' וגר אף על גב דאמהיל בארמיותיה בעי להטיף ממנו דם ברית ועד דמתפח לא מטבלינן ליה וכו' מטבלינן ליה צריך למיזל בהדיה תלתא ונימא ליה כי היכי דאמרינן ליה מעיקרא וגייזי ליה ממזייה ושקלי ליה טופריה דידיה ודכרעיה וצריכי למיחזייה כד טביל וכד סליק מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה וכן עבד משוחרר וכן עבדא ואמתא דזבין להו מעיקרא מן הנכרי אתו תלתא ואמרי ליה מצות דמחייב בהו עבד ומטבלינן ליה כדכתבינן בהלכות גרים בפ' החולץ

14 והיכא דאשתפיך חמימיה דתינוק ישראל ואיבדור סמני' בתר דאמהיל עבדינן ליה בשבתא מפני הסכנה אשכחן בהלכות גדולות כתיבי והיכא דאייתי איזמל במעלי שבתא לשבתא ואיגניב או איפגים מקמי מילה שרי ליה למימר לנכרי לצבותיה או לאיתויי איזמל