רי"ף שבת כ״ה

1 דהאי שחוזות לישנא דגלויי הוא דכתיב משלי ז שית זונה:

2 דף נד. כבולות מאי כבולות שמכבלין אליה שלהן למטה שלא יעלו עליהן הזכרים:

3 כבונות מאי כבונות שמכבנין אותה למילת כדתנן שאת כצמר לכן מאי כצמר לבן אמר רב ביבי אמר רב אשי כצמר נקי רך בן יומו שמכבנין אותו למילת:

4 והעזים יוצאות צרורות וכו': אתמר רב אמר הלכה כרבי יהודה ושמואל אמר הלכה כרבי יוסי ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה רב אמר ליבש מותר לחלב אסור ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור.

5 ואיכא דמתני לה אהא עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב משום רבי יהודה בן בתירה אמרו כך הלכה אלא מי מפיס איזו ליבש ואיזו לחלב ומתוך שאין מכירין אחד זה ואחד זה אסור אמר שמואל ואיתימא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה ורב אמר הלכה כתנא קמא והלכתא כרב דאמר הלכה כרבי יהודה דמתניתין דאמר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב דקיימא לן רב ושמואל הלכה כרב באיסורי:

6 מתני' ובמה אינה יוצאה לא יצא גמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול.

7 וכן שאר כל בהמה. לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך:

8 גמ' תאנא לא יצא גמל במטולטלת הקשורה לו בזנבו אבל יוצא במטולטלת הקשורה לו בזנבו ובחטוטרתו אמר רבה בר רב הונא יוצא גמל במטולטלת הקשורה לו בשלייתה:

9 לא עקוד ולא רגול: אמר רב יהודה עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף ידו ע"ג זרועו ויקשור:

10 ולא יקשור גמלים זה בזה: מ"ט אמר רב ששת משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא:

11 אכל מכניס הוא חבלים לתוך ידו : אמר רב אשי עד כאן לא שנו אלא לענין כלאים כלאים דמאן אלימא כלאים דאדם והתנן אדם מותר עם כולן למשוך ולחרוש ולהנהיג אלא כלאים דחבלים והתנן התוכף תכיפה אחת אינה חיבור אלא לעולם כלאים דחבלים והכי קאמר ובלבד שלא יכרוך ויקשור אמר שמואל ובלבד שלא יוציא חבל מתחת ידו טפח והא תאנא דבי שמואל טפחיים אמר אביי השתא דאמר שמואל טפח ותאנא דבי שמואל טפחיים שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן טפח והתניא דף נד: ובלבד שיגביה אפסר מן הקרקע טפח כי תניא ההיא בחבלא דביני ביני:

12 מתני' אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועות שברגליו ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהן ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן ואין הרחלים יוצאות חנונות ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופר ולא ברצועה שבין קרניה פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:

13 גמ' אין חמור יוצא במרדעת מ"ט כדאמרן.

14 פי' כדאמרן לעיל מאי אינה קשורה לו אילימא אינה קשורה לו כלל פשיטא ליחוש דילמא נפלה ואתי לאיתויי אלא לאו שאינה קשורה לו מע"ש:

15 ולא

16 בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא:

17 ולא בסולם שבצוארו אמר רב הונא בי לועא למאי עבדי לה להיכא דאית לה מכה דלא הדר חייך לה:

18 ולא ברצועה דעבדי ליה גיזרא:

19 גיזרא חזינא ביה תרי פירושי איכא מ"ד שפסיעותיהן דחוקות וקצרות ונוגעות עקביהן ורגליהן זו בזו והן נזוקין ועושין להן מטלית או רצועות וקושרים על עקביהן כדי שלא יזוקו ויש מפרשים כשנבקעה פרסה של רגל הבהמה קושרין אותה ברצועה כדי שתחלים ותחזור לכמות שהיתה:

20 ואין התרנגולין יוצאין בחוטין. דעבדי להו סימנין כי היכי דלא ליחלפן:

21 ולא ברצועות שברגליהן דעבדי להו כי היכי דלא ליתברו מאני:

22 ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהם כי היכי דלא ליחמטן אליותיהן:

23 ואין הרחלים יוצאות חנונות מאי חנונות אמר רב הונא עץ אחד יש בכרכי הים ויחנון שמו ומביאים קיסם ממנו ומניחים לה בחוטמה והיא מתעטשת ונופלין הדרנין שבראשה א"ה זכרים נמי כיון דמנגחי אהדדי ממילא נפלי שמעון נזירא אמר קיסמא דריתמא:

24 ואין העגל יוצא בגימון מאי גימון אמר רב הונא בר נירא אמר ר"א מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו:

25 ולא פרה בעור הקופר דעבדי לה דלא לימציוה יאלי:

26 ולא ברצועה שבין קרניה. איתמר רב חייא בר אשי אמר רב בין לנוי בין לשמור אסור ורב חייא בר אבין אמר לנוי אסור לשמור מותר והלכתא כרב כדכתבינן לעיל דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא:

27 פרתו של ר"א בן עזריה: תאנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו איתמר רב ורבי חנינא ורב חביבא ור' יוחנן מתנו בכולי סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ועייל ר' יונתן כל שאפשר למחות באנשי ביתו ואינו מוחה הוא נתפש על אנשי ביתו באנשי עירו ואינו מוחה הוא נתפש על אנשי עירו על כל העולם כולו ואינו מוחה הוא נתפש על כל העולם כולו אמר רב פפא הילכך הני דבי ריש גלותא מיתפשי אכולי עלמא:

28 סליקו להו במה בהמה

29 דף נז. במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם וכיון דבחול לא תטבול בהן עד שתרפם בשבת לא תצא בהן דלמא מיתרמיא לה טבילה דמצוה ושרייא להו ואתיא לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים:

30 ולא בטוטפת ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורים ולא בכבול לרה"ר ולא בעיר של זהב ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה ואם יצאה אינה חייבת חטאת: