רי"ף שבת כ״ו

1 גמ' בעי רב כהנא מרב הני תיכי חלילתא מאי א"ל אריג קאמרת כל שהוא אריג לא גזרו ואיכא דאמרי אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא לאחוותאי דלא קפדן עלייהו מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא איכא בינייהו דטניפן להך לישנא דאמרת כל שהוא אריג לא גזרו הנך נמי אריג נינהו להך לישנא דאמרת חזינא להו לאחוותאי דלא קפדי עלייהו כיון דטניפן מקפד קפדי עלייהו תנן התם ואלו חוצצים באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות ר' יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן:

2 אמר רב הונא כולן בראשי הבנות שנינו אבל חוטין שבצואריהן אינן חוצצין לפי שאין האשה חונקת את עצמה והני מילי בחוטין אבל בחבקין שבצואריהן כגון דף נז: קטלא וכיוצא בהן חוצצין דאשה חונקת את עצמה כדי שתראה בעלת בשר:

3 ר' יהודה אומר של צמר ושל שער וכו':

4 אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער שאין חוצצין הלכך יוצאה בהם בשבת ולא אתיא לאתויינהו ד' אמות בר"ה:

5 ולא בטוטפת: מאי טוטפת אמר רב יוסף חומרתא דקטיפתא.

6 פירוש חומרתא דקטיפתא חלי ידועה שתולין אותה בצואר מפני עין הרע א"ל אביי ותהוי כקמיע מומחה ותשתרי אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי אפזייני.

7 פי' אפזייני ציץ: תנ"ה יוצאת אשה בסבכה המוזהבת ובטוטפת וסרביטין הקבועין בה ואיזו היא טוטפת ואיזו היא סרביטין א"ר אבהו טוטפת המוקפת לה בראשה מאזן לאזן סרביטין המגיעין לה עד לחיים אמר רב הונא תאנא עניות עושין אותן ממיני צבעונין עשירות עושין אותן של כסף וזהב:

8 ולא בכבול לרה"ר: א"ר ינאי כבול זה איני יודע מהו אי כבלא דעבדא תנן אבל כיפה של צמר שפיר דמי או דלמא כיפה של צמר תנן וכ"ש כבלא דעבדא רב אמר כיפה של צמר ושמואל אמר כבלא דעבדא אר"ד אבהו מסתברא כמאן דאמר כיפה של צמר :

9 תנ"ה יוצאת אשה בכבול ובאצטמא לחצר ר"ש אומר אפילו בכבול לרה"ר כלל אמר רבי שמעון כל שהוא למטה מן השבכה יוצאין בו וכל שהוא למעלה מן השבכה אין יוצאין בו לחצר אין לרה"ר לא ושמואל אמר כבלא דעבדא תנן אבל כיפה של צמר שפיר דמי והלכתא

10 כרבי אבהו דתניא כוותיה.

11 ופירוש כיפה של צמר חוטי דעמרא דגדילין ועבידן כי הוצא ורחב שתי אצבעות שיעור ציץ כדאמרינן חולין קלח. כיפה של צמר היה מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ נתון שנאמר שמות כ״ח:ל״ז ושמת אותו על פתיל תכלת:

12 מאי אצטמא אמר רבי אבהו בי זייני מאי בי זייני כליא פרוחי.

13 פירוש מטלית שתולין בה מיני צבעונין כגון גלופקרא שתולין אותה לכלה לכלות ממנה זבוב שאם יעמוד זבוב על פניה מתביישת לטרדו ומצטערת בו כגון זה שתולין לבהמה ולפיכך אין בה משום כלאים דלאו אריג היא ואינה מטמאה בנגעים דלאו שתי וערב היא ואין יוצאין בה לרה"ר שאינה תכשיט:

14 תנו רבנן שלשה דברים נאמרו באצטמא אין בה משום כלאים ואין מטמאין בה בנגעים שאין בה שתי וערב ואין יוצאין בה לרשות הרבים שאינה תכשיט משום רבי אליעזר בר ר"ש אמרו אף דף נח. אין בה משום עטרות כלות:

15 אמר שמואל יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו תנ"ה יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו ורמינהי לא יצא העבד לא בחותם שבצוארו ולא בחותם שבכסותו לא קשיא הא דתניא לא יצא בשל מתכת והא דתניא יצא בשל טיט וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דבר המקפיד רבו עליו אין יוצאין בו דבר שאין מקפיד רבו עליו יוצאין בו:

16 תאנא לא תצא בהמה לא בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה ולא בזוג שבצוארה ולא בזוג שבכסותה:

17 ולא בעיר של זהב: דף נט. מאי עיר של זהב אמר רבה בר בר חנה ירושלים דדהבא כדעבד לה רבי עקיבא לדביתהו:

18 כלילא דף נט: רב אסר ושמואל שרי דאניסכא כולי עלמא לא פליגי דאסיר בי פליגי דארוקתא מר סבר ניסכא עיקר ומר סבר רוקתא עיקר רב אשי מתני לקולא דארוקתא כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי דאניסכא מאן דאסר דלמא משלפא ומחויא ואתיא לאיתויי ומר סבר מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא: