רש"ש על בבא מציעא מ״ד

1 במשנה הנחושת קונה אה"כ כו'. ונחושת נגד הזהב מחלוקת הפוסקים ואין להקשות לדעה דנחושת קונה אה"ז יותר ה"ל לתנא למתניה תחת קונה אה"כ דזה הוה ידעינן מק"ו דמה לנגד זהב הוה פירי כש"כ נגד כסף דאף הזהב נגדו פירי די"ל דה"א דחריפות אינו מועיל אלא נגד חשיבות דחדא מדרגה כמו כסף נגד זהב אבל נגד חשיבות דב' מדרגות כמו נחושת נגד זהב לא אע"ג דחריפא טפי אף מכסף באתרא דסגיא ולכן ה"א דנחשת הוה טיבעא נגד כסף דאינו חשוב מינה רק מדרגה אחת ואיהי חריפא טפי קמ"ל ועי' רא"ש ונ"י גם אין להקשות מלקמן לתרי לישני קמאי למ"ד דאף בפירות על דינרין מחלוקת ועל פריטי מודו ב"ש דמחללינן אלמא דפריטי חשיבי מטבע יותר מדהבא דז"א אלא למ"ד דדהבא אינו נחשב למטבע כלל אבל לדידן דחשיב מטבע לגבי נפשיה הוה מטבע אפי' נגד פריטי כיון דחשיבא מינה בב' מדרגות ותדע דבלישנא מציעא הקשה למ"ד דטעמא דב"ש מכסף ראשון מהא דהפורט סלע של מע"ש ואמר השתא כו' לגבי פריטי כו' לגבי דהבא דחשיב מיניה כו' אע"ג דלמ"ד שכנגדו ע"כ פריטי חשיבי טפי כנ"ל אלא ודאי כדאמרן וזה יש לדחות ע"פ מש"כ התוס' שם:

2 תד"ה אסימון. וי"ל לפרש"י דכ"ד שאינו כתיקונו קרי אסימון. עמש"כ בעירובין לא ב בתד"ה שפדאו:

3 גמרא סד"א הני פריטי באתרא כו' כיון דאיכא דוכתא כו'. נ"ל דאתרא הוא חלק גדול מארץ ודוכתא הוא חלק קטן ועל כוונה זו יעלו כל המקומות אשר המה נזכרים בדיוק:

4 גמ' שם דרב אוזיף כו' אתא לקמיה דר"ח כו'. לכאורה יקשה מדוע לא שאל מקודם בשעה שאוזיף דהא אסור להלוות סאה בסאה ואין לומר דדוקא פירות דעבידי דמוקרי וזולי אבל מטבע דאין דרכה בכך שרי דהא אריו"ח לקמן אסור ללות דינר בדינר וי"ל דהא אם עושהו דמים מותר וזה היה ידוע אז מחירו כהרגלו בכ"ה דינרי כסף ודוקא דינר בדינר דהיינו שהתנה להשיב דינר כמו שהלוהו אוסר ריו"ח. שוב ראיתי להט"ז בסי' קס"ב סק"ג שתירץ מעין זה אך מה שהקשה שם לדחויא דרב דינרי ה"ל וכי לא ידע רב דביש לו מותר הן זה כבר הרגישו התוס' ויישבו בטוב ואולי יש שם ט"ס וצ"ל ותו קשיא ליה ר"ל להנ"י:

5 גמ' שם דתנן פרוטה שאמרו כו'. צ"ל דתניא:

6 גמ' שם וח"א אף בפירות ע"ד מחלוקת. לכאורה יפלא מה דוחקתו לעשות פלוגתא רחוקה ביניהם הלא מסתבר יותר כאידך וב"ש ס"ל כזקנותיה דרבי וב"ה כילדותיה וכן קשה פסקי רמב"ם אהדדי דבפ"ו מהל' מכירה הל"ו פסק כזקנותיה דרבי ובפ"ה מהל' מע"ש הלי"ג פסק כב"ה עי' ברא"ש ונלע"ד דס"ל להך מ"ד דאילו לב"ש הוי טיבעא מיהת לגבי פירי אע"ג דלגבי כספא הוי כפירא מדאורייתא ש"ד לאחלופי עליה כספא כמש"כ לקמן מה ב בס"ד ואף רבנן לא הוי גזרי ביה משום משאוי הדרך וכסברת ב"ה אליבא דכ"ע ואפי' לזקנותיה דרבי ודלא כהרא"ש:

7 רש"י ד"ה טיבעא. אפירא לא מחללינן דר"א וצרת הכסף. תימה דבסוכה מא מוכח דדמי מעשר ל"ב לחללו ע"ד שיש בו צורה דוקא וע"ש לעיל בתד"ה על חיין:

8 רש"י ד"ה אף בפירי. ע"ד מחלוקת ב"ש וב"ה. כצ"ל:

9 תד"ה למקח. שאם מכר לו חפץ בכ"ד איסרין כו'. נראה דנקטי כן לרבותא דאע"ג דמקחו היה בדינר שלם והל"ל דינר ואמר כ"ד איסרין סד"א דדוקא קאמר קמ"ל וכש"כ אם היה מקחו באיסר מחוייב ליתן לו א' מכ"ד בדינר: