רש"ש על בבא מציעא ק׳

1 תד"ה ולחזי. וא"ת כו' אין זה הוכחה דקנאה דהא כו'. תימה דמאין להם דמטעם הוכחה אתינן עלה הכא דליקשו להו מהתם דלכאורה נראה דהטעם הוא דכיון דהדבר שקול אין כח בידינו לעשות מעשה להוציא מיד המוחזק בו עתה משא"כ התם דודאי בעינן הוכחה דבעלים הראשונים היו מוחזקין עד עתה שהיו שלהם:

2 בא"ד אבל אם היה טוען שמא סברא הוא שלא תועיל כו'. צ"ע לעיל ו ב בסוגיא דתקפו כהן:

3 גמרא כדאר"פ בדלייפי. כצ"ל וכן בכולהו וכ"ה בשבועות מג:

4 רש"י ד"ה בדלייפי. ז"א כסות גדולה מכרת לי כו'. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה דקטעה לידה. דשפחה וולדה חד גופא הוא טעין ליה. ר"ל דהוא טעין דבשעה שלקחה היתה בכרס מלאה ודוחק דמ"מ עתה תובע ולד הנולד ומדוע לא פי' דה"ל כטענו חטים ושעורים והודה בא' מהן דמסקינן בשבועות מ ב דחייב ולרחב"א שם הא מני ר"ג ועי' בב"ב פד ב ברשב"ם ד"ה מין אחד ומה שהעירותי עליו:

6 תד"ה ואריב"ח. דקי"ל בהכונס כר' שמעון. כצ"ל:

7 גמרא אר"ש בן פזי כו'. ברי"ף הגי' בן לקיש וכן ברא"ש ר"ל וכה"ג אמר לקמן קה: