רש"ש על בבא מציעא ל״א

1 גמרא ואימא כו'. תוכיח תרי זימני. פי' ותניא בערכין טז ב פלוגתא דתנאי אם עד הכאה או קללה או נזיפה והביאה הרי"ף כאן וזה ל"ק דשם איתא ברייתא הוכיחו ולא קבלו ממנו מניין שיחזור ויוכיחנו ת"ל תוכיח מ"מ והכא מסיק דילפינן מהוכח דמצינו בכ"מ דהתנא לא שנה לן עיקר טעמו עמש"כ בר"ה טז או כמש"כ התוס' במגילה כ ד"ה דכתיב ובש"מ ע"ש:

2 רש"י ד"ה הכל צריך דעת בעלים. דכיון שידע שאבדה מלת שאבדה אינה מדוקדקת ועי' בתוס' ר"פ דלקמן ול"י שהושבה לא נזהר כו'. צ"ע בסוגיא דב"ק קיח וע"ש בתד"ה שלא:

3 תד"ה אם יש. וי"ל דנ"מ לכושרא דחיותא כו'. עמש"כ בברכות יט ב ועתה נתיישבתי דיל"פ מלאכתו מה שהוא משתכר במלאכתו מרובה מש"ח היינו מה שישתכר במלאכת חבירו דהיא השבת אבידתו ומיירי בדליכא ב"ד ומיושבת ג"כ קושיית התוס':

4 בא"ד ונראה דלא מיבעיא אם קנאה בדמים מועטים שמציל כו'. כצ"ל: