רש"ש על בבא מציעא י״ג

1 גמרא אביי אמר עדיו כו' משום דק"ל כו'. נל"פ משום דפשטא דמתניתין דכותבין שטר ללוה כו' משמע אפי' דלאו אקניתא רק אי הוה תירוצא דר"א במתניתין דהכא נכון בעיני אביי הי' סובל הדוחק במתניתין דכותבין כו' לאוקמה באקניתא דוקא אבל משום דק"ל כו' וע"כ צריך לאוקמה בטעם אחר וכדמסיק א"כ אין לנו הכרח לאפוקי מתניתין דכותבין מפשטה ומטעמא דעדיו בחתומיו זכ"ל ויש לכוון זאת בתירוץ התוס' וינצלו מגמגום המהרש"א ע"ד ונכון בעז"ה:

2 רש"י ד"ה הני מילי בסופו. שהוא ר"ה לשטרות. ר"ל וא"כ מוקדם הוא דאילו הי' ר"ה תשרי או שארי חדשי הקיץ שלפניו עד ניסן ה"ל מאוחר:

3 תד"ה אביי. ועוד כו' שלא ידעו מאימתי לגבות. עמש"כ בר"ה ע"ד המהרש"א דשם:

4 תד"ה הא קאמר. דל"ל כו' להד"מ היינו שאומר פרעתי דא"כ כו'. הן בלא הוכחת לישנא דלהד"מ אין לפרשו פרעתי כדמוכח להדיא בשבועות מא ב גבי ההוא כו' א"ל להד"מ כו' רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר ל"פ דמי וע"ש בתוס' וכ"מ בב"ב ו מאי אין לך בידי להד"ם ע"ש וכן לקמן יז בעובדא דשבתאי ברי' דר"מ ועי' בכתובות צב ב בתד"ה דינא:

5 בא"ד אע"ג דשמואל סבר פ' מש"מ מודה כו'. ע"ש דל"א בד"ע כלום ואדרבה הוא אמר שם דדעת חכמים דא"צ לקיימו אלא כוונתם דאמר שם דר"מ ס"ל דצריך לקיימו ור"ל וא"כ יקשה לר"מ מדאמר במתניתין דאם יש בו אח"נ ל"י אמאי הא נטעון ליתומים פרוע וע"ש בכתובות לשונם וד"ז אישתמיט למהר"ם במש"כ בריש הדבור עיין בו:

6 בא"ד ומיהו מלוה עצמו יכול להיות שגובה ע"י קיום כו'. וכ"כ בסה"ד ועי' רש"ל. ולכאורה תמוה דא"כ מאי פריך לעיל א"ה כי אין בהם אח"נ כו' מב"ח מגבי גבי יגבה ויגבה דנראה דאף להס"ד אינו גובה אף מן היתומים דהא שמואל ס"ל בשלהי ב"ב דמלוה ע"פ א"ג מן היורשים דשעבודא לאו דאורייתא וי"ל דניחוש שמא יגבה שלא בפניו: