רש"ש על בבא מציעא נ״ו

1 גמרא דתניא לא התירו כו'. תוספתא דדמאי פ"ג:

2 גמ' שם הלוקח מן הנחתום. נחתום הוא הלוקח תבואה מן השוק וטוחן ולש ואופה. פלטר. הוא הלוקח מן הנחתומים הרבה ומוכר לחנוונים קטנים או לב"ב עי' בפי' הרע"ב ובמש"כ שם ופרש"י בזה מגומגם:

3 רש"י ד"ה בין כך. לפי שהלוקח כו'. עמש"כ בפ"ב דדמאי מ"ד בס"ד:

4 רש"י ד"ה מעשר. דמאי כו' ונתן טבל לכהן. הן לכהן אינו נותן ממנו אלא עשיריתו לת"מ והשאר נשאר ת"י וכן המע"ש יעלהו ויאכלנו הוא בעצמו:

5 במשנה העבדים כו'. עתוי"ט שדקדק על סדורן ולפלא שלא הביא גי' הגמרא לקמן נז הקרקעות והעבדים והשטרות:

6 שם רש"א קדשים שחב"א יש להן אונאה. וכתב התוי"ט דכן חולק בתשלומי דו"ה בפ"ז דב"ק ואני מוסיף דכן נמי לענין שומרים דכ"מ בפ"ו דשבועות מ"ה ולקמן נח בגמרא הא מני ר"ש היא כו' וע"ש בפרש"י והא דנקט אונאה עמש"כ בפ"ב דפאה מ"ז ונ"ל דר"ש יודה דאם יש במעות די קניית אחרת לצאת בה ידי נדרו דפטור הלוקח להחזיר לו אונאתו כמו בגנב שור דפוטר עצמו בכבש ב"ק עח ב וע"ש בפרש"י:

7 רש"י ד"ה וההקדשות. או המוכר עולתו כו'. נ"ל דבדיוק נקיט עולה ולאפוקי שלמים דממון בעלים הוא לריה"ג בב"ק יב ב וסתם מתניתין שם כוותיה וכ"פ הרמב"ם ברפ"ח מהל' נ"מ ולאפוקי מדעתו ז"ל ברפ"ב מהל' גניבה ועי' לח"מ שם ושם:

8 במשנה לא אמרו אלא את אלו. כצ"ל:

9 גמרא אחיו ולא הקדש. בתור"ע הקשה הא האי קרא מוקמינן לי' לקמן נח ב באונאת דברים ותמוה דקרא ב' דולא תונו איש את עמיתו הוא דמוקמינן באנ"ד ע"ש ומה שהקשה דנמעט הקדש מעמיתך אישתמיטתיה במחכ"ת סוגיא דבכורות יג ב ע"ש ועי' רמב"ם פי"ג מהל' מכירה הל"ז וח' ובל"מ שם:

10 רש"י ד"ה דבר הנקנה. הזהיר על בל תונו. ונ"ל דמ"מ לכתחילה אסור להונות וראיה מהא דתנן לקמן אין מפרכסין את האדם ואף דיש לחלק מ"מ נראה לי דל"ש:

11 תד"ה כ"ד. משמע דרבא מיירי אף בקרקעות כו' וקשה כו'. ולע"ד י"ל דלעולם רבא ל"א חוזר אלא במטלטלי רק דהש"ס מייתי דכמו דאפי' פחות משתות דלא קאי קרא עליה ועי' רא"ש סי' כ מ"מ בדבר שבמדה כו' א"ר מסברא דחוזר ה"ה במקרקעי נמי מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא מטעם שחילק הרשב"ם שם ובקדושין הגי' שלפנינו איננה כמו שהעתיקו התוס' חוזר אלא לא סתמא וכן העתיקו התוס' בב"ב קד בד"ה פיחת וכ"ה גי' הרי"ף והרא"ש ובלא"ה בחלוקת אחים לא שייך טעמא דרשב"ם ומודה שם דחוזר: