רש"ש על בבא מציעא ל״ב

1 גמרא ואמאי כו'. והאי ל"ת ועשה. מפרש"י במתניתין משמע דאל תחזיר היינו שלא יטלנה ממקומה וקשה דהא משמע לעיל כו ב במימרא דרבא דא"ע על העשה דהשב בלא נטלה רק על ל"ת להתעלם ולהרנב"ר שהביא להנ"י לעיל בסוגיא דוהתעלמת פעמים כו' שבגמרא ד' ל לא הוה קשה וי"ל משום דאם לא ישמע לדברי אביו ויטלנה וישיבנה יקיים עשה דהשב ולא יעבור על לאו דל"ת להתעלם נמצא בשמעו לדבריו מבטל תרווייהון גם י"ל ע"פ מש"כ התוס' בקדושין לד בסד"ה מעקה דלאו שיש עמו עשה הלאו אלים דלא דחי ליה עשה אף במקום דליתא לעשה:

2 תד"ה מדברי. כמו ב"ת דנדחה כו' שבעים מנה כו'. משמע דס"ל דבכל מילי אף דלא עץ מאכל ב"ת דאורייתא ולא כן דעת הרמב"ם בפ"ו מהל' מלכים ד"י וע"ש במגיה דמל"מ אולם בסה"מ שלו בל"ת נ"ז משמע דעתו כדעת התוס':