רש"ש על בבא מציעא נ״ד

1 גמרא ואכנפשי'. דומה לה במגילה לא ב:

2 גמ' שם הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק. מלשון בשוק נראה דגם גזבר אינו רשאי לבוא אל ביתו לעבוט כמו הדיוט:

3 רש"י ד"ה ואין לו ביעור. בשנה שלישית כו'. עמש"כ בסנהדרין יא ב ע"ד:

4 רש"י ד"ה אינה משתלמת. מעות אלא פירות כו'. הן גם מעות נקראות חולין בכ"ד ומהן לקמן נה ב ויותר הנל"פ דבא לאפוקי תרומה וכדאיתא רפ"ו דתרומות אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים ועמש"כ שם:

5 רש"י ד"ה ולא אכלה. דהיא חוזרת בעין. וכן בסמוך פי' את הכפל של קנס משמע דהקרן אם אינו בעין משלם מן החולין וצ"ע דמשמע בכ"ד דא"מ מן החולין רק אם אכלה בשוגג משום כפרת אכילה ועמש"כ שם ברפ"ז:

6 תד"ה או. ומסתמא ה"ה במעשר. לכאורה קשה א"כ בדמאי יהא מותר לכתחלה לחללו על פרוטה וק"ו הוא מחומש דעכ"פ מחוייב לשלמו מה"ת ובחללו על פרוטה אינו חייב להשלים מה"ת לשמואל ולר' ירמיה לקמן נז וי"ל דמ"מ לכתחלה משמע דאסור מה"ת לאנות את ההקדש עי' תוס' שם ד"ה ומר אבל בלא חומש מותר לכתחלה לחלל מה"ת ויוצא לחולין אפי' לר' יהושע וישלמנו אח"כ אולם לפי משמעות פרש"י שם באוקימתא דמ"ס אפי' לכתחלה קשה והא דלא מוקי הש"ס בברכות מז ב וש"מ להא דמע"ש והקדש שנפדו כדשמואל הוא משום אינך אמוראי דפליגי עליה שם לקמן:

7 תד"ה ונתן. וא"ת דאי לא כו' והשתא דכתיבי כללי כו'. אלמה לא דכללי מגלי לן דלא נילף מנזקין ועבד ועי' רש"א:

8 גמרא על הקדש שני א"מ חומש. נ"ל מזה דאם הקדיש מעות לקנות מהם קרבן וקנה וכש"כ אם חללם על בהמה שלו והוסיף חומש ואח"כ הומם דא"צ תו להוסיף חומש:

9 גמ' שם מה כסף ערכו מוסיף חומש כו'. הן כסף ערכו כשפודהו אדרבה א"מ חומש אלא דר"ל דמוסיף חומש לכסף ערכו אף כסף חומשו ר"ל כסף שנותן בעד חומשו כשיפדהו יוסיף לו חומשו ומלת כסף דריש ליה למעלה ולמטה וממילא גם פדיון חומש הב' אתה מקישו נמי לכסף ערכו שהוא פדיית חומש הא' וכן לעולם וא"כ דומה לחומשי גזל ותרומה עיין רמב"ם פ"י מה"ת הט"ו ותדע דבבהמה טמאה כתיב ויסף חמישיתו כבתרומה עי' תד"ה דלמא ול"מ חילוק בין בית למטלטלין וזה דלא כמורמ"ש ששגה בזה במחכ"ת ולפ"ז לא הבנתי מש"כ התוס' ומעליו כו' דהרי עליו פי' על כסף הערך שהוא הקרן ודרשינן מזה שיהא חומשו כמותו וא"כ אדרבה יהא מוכח דלא יוסיפו חומש כמו שא"מ על פדיית כסף הערך וכן מש"כ ומכסף כו' שלא יתחלל על הקרקע דלפמש"כ לא יהיה מוכח מזה רק פדיית החומש אבל הוא עצמו יכול להיות קרקע ודו"ק בכ"ז:

10 רש"י ד"ה ואחד הסך. שתיה כאכילה מואכלת כו' תירושך. ע"ש דמסקנא לא קאי הכא אלא דיליף מן ונתת הכסף כו' ביין ובשכר כו' ואכלת:

11 רש"י ד"ה גבי. מעשר חמישיתו כו'. כצ"ל בל"ו בראש:

12 רש"י ד"ה מאי. אע"ג דל"כ חמישיתיו. כצ"ל:

13 רש"י ד"ה או דלמא. ושדית ליה בסוף חמישיתו כו'. כצ"ל:

14 רש"י ד"ה ומועלין בה. ועוד דאפי' לית בה כ"ה שייכא מעילה. ר"ל דקי"ל בפ"ק דמעילה דקק"ד קודם זריקה מועלין אף בבשר אם שאינו לשמים אלא לכהנים וכן בקק"ל אחר זריקה מועלין באימורין אף שאינן כבהמה טמאה דכולה לשמים והא דקאמר בשלמא כו' למעוטי קק"ל ר"ל ע"פ דוחק י"ל דאתי למעוטינהו קודם זריקתן ומש"כ המהרש"א בזה לא מחוור:

15 תד"ה מוסיף. וא"ת כו' בעינן יחד כו'. ולפמש"כ שם בס"ד משלהי שבועות י"ל ג"כ דחייב על החומש אף בלא יחוד כלי כיון שבא מכח הקרן דהוה מיוחד:

16 תד"ה ולא. וי"ל דל"ח להזכיר כו' תדע כו'. עמש"כ בס"ד בפ"ד דמע"ש מ"ח ומדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' מע"ש הי"ג למדתי דבמעות על מעות אין מוסיפין חומש ע"ש וא"כ א"ש המשנה לנכון ואולי מכאן לקח זה הרמב"ם והכ"מ לא חשף לנו מקורו: