רש"ש על בבא מציעא פ״ט

1 גמרא ת"ר דיש כו' שג"ק ובשעת גמר מלאכה. בגליון מחק בשם רש"ל רש"א תיבות ובשעג"מ אבל מפרש"י נראה דגריס להו:

2 גמ' שם א"ה חלה נמי ליכא. ק"ל לוקמה כגון שבאה התבואה לארץ ונילוש שם דחייבת בחלה רפ"ב דחלה ועמש"כ בחדושי להרמב"ם פ"א מהל' תרומות הכ"ב:

3 גמ' שם מידי מעשר קא גרים כו'. עי' בתוס' ומשמע דמסברא קפריך ולכאורה הוא מוכרח מהא דהבודל בתמרים וכדפי' התוס' שם ולולי דמסתפינא הייתי אומר דדבור והבודל בתוס' הואיל דשלא במקומו הוא ובתוספת ו שייך לסוף דבור זה וכוונו להא דאמרן:

4 רש"י ד"ה דקא משליף. משום תיקון גדולים הוא. כצ"ל וכ"ה בנ"י ורש"י שם:

5 רש"י ד"ה הלש. ולשוף ולבעוט. עי' מנחות עו במשנה ורי"א בבצק:

6 תד"ה סד"א. דמכל בעלי קמה משמע שפיר בע"ח כו'. עמש"כ לעיל דף פז משמא דגמרא ב"ק ס:

7 גמרא התם משום בטול מלאכה. לקמן צא ב:

8 גמ' שם עודרין בתאנים. בערוך ערך אר העתיק אורין ונכון מאד:

9 רש"י ד"ה ראשי אומניות. בלשון ארמי אוצייתא. בב"ב יב מא ב:

10 רש"י ד"ה לא יספות. קס"ד משום ענבים וד"א כו'. לכאורה לפ"ז ה"ל לתנויה ביחד עם בפתם ל"י ואחריהם אלא א"כ נטלו רשות מבעה"ב ואולי זה דחקו לאביי לאוקמי איסורא משום מעשר ומיושב קושיית התוס' בד"ה בארץ:

11 רש"י ד"ה ללקט. אותן הנושרין כו'. מצינו רבות לשון לקיטה משמש גם על תלישה מן המחובר ועי' רשב"ם ב"ב פב ב ד"ה כמלא אורה ובמש"כ בפ"ד דפאה מ"י בשם הרמב"ם:

12 רש"י ד"ה וסופת במלח. קס"ד ספיתא במעשר לא מהני. וכן התוס' בד"ה בארץ כתבו דאי לאו דאשמעינן בשום מקום דספיתא קבעה כו' ותימה הלא שנינו ברפ"ד דמעשרות דמלח קובע ועוד קשה דלאביי משמע דאפי' חדא קבעה ספיתא ושם במ"ג איתא דאחד אינו קובע:

13 רש"י ד"ה בארץ. דאורייתא הוא קבעה ספיתא. כצ"ל:

14 תד"ה פועל שבע"א בסופו. ודשרי לספות במלח לרבא כו'. כצ"ל: