רש"ש על בבא מציעא ע״ח

1 ד"ה בבקעה. ובסיפא מפליג. הס"ד ואח"כ מה"ד

2 להוליכה כו' אם החליקה פטור:

3 רש"י ד"ה מתה. שמפסיד כל שכרו. פי' דמיירי שהקדים לו שכרו וכדכתב לקמן או יחזיר לו שכרו:

4 רש"י ד"ה חייב. ולהוסיף מעות כו'. עי' ברא"ש סי' י' שגמגם עליו ולעד"נ דלעולם מיירי בחמור זה עי' מע"מ שם וה"ק אם אינו רוצה לכלות קרנו ולשכור שזהו חיובו אפי' לרב לקמן עט דל"מ קרנא הוא דאנן חסינן עליו אבל מצד הדין הוא מחוייב בזה כיון ששיעבדו לו ועומד לימכר כשמת כמש"כ התוס' שם ודלא כמהרש"ל שם יוסיף מעות ויקנה ע"ש ברש"י ד"ה ל"מ קרנא:

5 תד"ה אפי'. וה"ה כו'. כה"ג כתבו ג"כ בריש מעילה ד"ה ששחטן ע"ש:

6 תד"ה הוחמה. או היה מקיים ביה גם את הארי כו'. עי' לקמן קו:

7 תד"ה ריב"ח. המל"מ דרבה אדרבה כו'. נ"ל דלשטת הרי"ף שהביאו לעיל דאביי ורבא פליגי אליבא דרבה למ"ד תחלתו בפשיעה וסופה באונס חייב וכן ס"ל לרבה גופיה דלאביי אפי' באונס שאין לתלותו דבא מחמת הפשיעה ולרבא פטור בכזה לק"מ מהך דהכא לההיא דהכונס דהתם האונס לא בא מחמת הפשיעה והא דקאמר שם הניחא למ"ד כו' היינו לרבא אליבי' אלא למ"ד כו' היינו לאביי יקשה מדידיה אדידיה ונכון בעז"ה:

8 גמרא הכא תירגמו נהוריתא. וכתב התוי"ט וכן בירושלמי פי' דבזק נראה שמפרשו ע"פ הגמרא דחגיגה יג ב מאי כמראה הבזק אריב"ח כאור כו' אבל שם אין אור פי' של בזק עי' פרש"י שם וכן ביומא רפ"ב בגמרא בזק לישנא דמיבזק הוא אכן נראה דהירושלמי מפרש כרבא בכאן וכן הבינו הפ"מ:

9 גמ' שם בטלי כסף כו'. כתובות סח ושם פרש"י טלי זהב של משי צבועות וכאן פי' כלי צמר ועל במילתא פי' שיראים ובאמת מילת משמעה בכ"מ צמר כמו שמכבנין אותו למלת שבת נד:

10 גמ' שם מיתיבי השוכר אה"ח והבריקה כו'. תוספתא פ"ז:

11 תד"ה באנגריא. אע"פ שתתאחר מלאכתו. כצ"ל:

12 תד"ה אם. ונראה כפי' ר"ת כו'. צ"ל ר"ח כי כן הביאו הנ"י והג"א בשמו: