רש"ש על בבא מציעא נ״ג

1 תד"ה ואסורים. ומיהו במס' חלה כו'. י"ל דשם שיגרת לישנא דהכא נקיט וכה"ג מצינו הרבה ועי' לקמן נז ב בתד"ה שומר שוב מצאתי כן בהרא"ש בחלה שם:

2 תד"ה והן נ"כ. אבל עבדים אסורים מיתורא דקרא. פי' מהר"ם דהוא מדכתיב בבקר ובצאן כו' ועי' ר"ש ספ"א דמע"ש ותמוה דא"כ אפי' בגדים נמי לא דלאו מידי דמיכל נינהו כבקר כו' וכמו שהקשו התוס' בע"ז סב ב בד"ה העלה והר"ש שם פ"ה מי"ב וע"כ צ"ל דכאן ר"ל דהדמים ישארו בקדושת מעשר אצל המוכר וקרא דבבקר הוא שתתחלל קדושת המעות עליהם ונ"ל דזהו כוונת התוס' שם בלכן נל"פ כו' אלא שנשתבש לשונם שם בטעות המעתיקים כמו שהעירותי שם ומש"כ הכא מיתורא דקרא רצונם שיש שום קרא מיותר למעטם:

3 גמרא מיתיבי מע"ש שאין בו ש"פ כו'. הא דלא מייתא ממנה סייעתא לחזקיה עמש"כ בברכות כו וי"ל עוד משום דחזקיה אמר אין בו והברייתא ע"כ תכוון שאין בחומשו כדדייק הש"ס ממלת דיו:

4 רש"י ד"ה בלקוח. מעשר זה לא כו'. כצ"ל בל"ו:

5 תד"ה כר"י. וא"ת דבפ"ג כו' א"כ טעמא אחרינא א"ל. עמש"כ ע"ד דהכא בפסחים לח בתד"ה ר"י:

6 תד"ה אפי'. מעיקרא כו' ה"מ למפרך הכי. לכאורה י"ל דלמעיקרא איכא למימר דנקט לרבותא דאפי' הוא עתה חוץ לירושלים מ"מ אינו נפדה מפני דקלטוהו מחיצות אבל הכא פריך שפיר דאפי' לא נכנס מעולם אינו נפדה לר"י:

7 תד"ה לא. אבל אי נפיל מחיצות קודם ג"ד כו' דה"ל כגבולים. כצ"ל בכ':

8 שם כיון שאינו ראוי כו' ולא לפדות כו'. לכאורה שפת יתר הוא דהא קיימינן שם אליבא דר"ח דאמר דבגבולין אף דראוי לפדותו מקרי ממון גבוה:

9 שם ויעלוהו כשיעשו מחיצות. נראה דצ"ל ויאכלוהו כשיעשו כו':

10 תד"ה אין. אבל למ"ד אין בחומשו קשה דטפי כו'. הן הרמב"ם בפ"ה מהלכות מע"ש ה"ד פי' באמת כך אבל קשה לפ"ז הברייתא דדייק הש"ס דר"ל שאין בחומשו וקתני בה הוא וחומשו ש"מ דיש לו חומש והעתיקה הרמב"ם שם בהל' הסמוכה ועוד קשה מהברייתא דלעיל ובאיזה מע"ש אמרו במעשר שא"ב ש"פ אלמא דל"ת פדיונו וא"ל דהתם ר"ל שאין בו וכ"ע מודו דל"ת פדיונו ועי' פרש"י בגיטין יב ב ד"ה בפחות דא"כ לא א"ש לקמן נה סע"א דמשני כמ"ד אין בחומשו כו' בקרנא קא מיירי כו' כיון דלדידיה ג"כ אי ליכא בקרנא ש"פ ל"ת פדיונו וזה י"ל דלעולם למ"ד אין בחומשו תפיס פדיונו אפי' אין בקרנא ש"פ והברייתא חדא קתני כשינויי דר"ש לעיל וכ"מ ממש"כ הרמב"ם בספ"ו מהל' מע"ש ע"ש וכן קשה מלשון הגמרא רפ"ח דערכין ת"ק סבר איסר דאיכא בחומשו ש"פ פרקינן משמע דאי ליכא לא פרקינן כלל ופסקו הרמב"ם ברפ"ה מהל' ערכין ובזה העיר הלח"מ שם: