רש"ש על בבא מציעא ק״ט

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא מציעא ק״ח ×¢×´×‘ רש"ש על בבא מציעא ק״י ×¢×´× »

1 בבא מציעא פתח ↗

יַרְקָא וְסִילְקָא – נַעֲקוֹר וְנִשְׁקוֹל! בִּדְלָא מְטָא יוֹמָא דְשׁוּקָא.

3 פסחים פתח ↗

תָּא שְׁמַע: בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיָה יָדָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת, רַשָּׁאִין לוֹמַר: טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילּוּ חֲמִשָּׁה וְעָשׂוּ סִיבּוֹלֶת, רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ: טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא. שְׁמַע מִינַּהּ.

4 רש"י פתח ↗

דיקלא ואלים - קיבל הימנו אילן לפירותיו כך וכך שנים ונתעבה והגבירו עיקרו ה"נ וכו':

5 רש"י פתח ↗

א"ל - מדקאמרת כורכמא רישקא רבאי שהוא דבר הנקצר בכל שנה ולא אמרת אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו גלית אדעתך דלא נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק אלא מידי דתיעקריה ותישקליה ותיזיל כי מסתלקת שקול כורכמך רישקך אותו כורכמא רישקא דהיינו תאלי שקיימו בה עקור אותו ולך וכשתבא לעקור אינו אלא עצים וזה יתן לך דמי עצים:

6 רש"י פתח ↗

אפסיד - מאי דאשבח כבר מיהו אכתי הוה שבחא ומיסתלקנא דקאמר בלא שבחא קאמר:

8 תוספות על בבא מציעא פתח ↗

אין לך אלא דמי עצים בלבד - ואע"ג דבסוף פרק השואל לעיל בבא מציעא דף קא. ושם אמר דמצי למימר זיתי אני נוטל אי לאו משום ישוב א"י הכא לא מצי אמר ליה דמיירי דהני תאלי לא היו ראוים לנוטעם במקום אחר ואם היה נוטלם היו מתים ולא היו שוים אלא לעצים א"נ מדלא א"ל תאלי הוה נטענא אלא כורכמא דרישקא שמשעוקרין אותן אין נוטעין אותן במקום אחר גלית אדעתיך שלא היית חושש בדבר שראוי לנוטען ולכך אין לך אלא דמי עצים וכגון שהתאלי לא היו מכחישין אותו יותר מאספסתא וכורכמא דרישקא שאם לא כן לא יכול לומר תאלי הוה נטענא שהרי לאספסתא קבלה:

9 ראש השנה פתח ↗

וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב. וְהָתַנְיָא: צִיפָּהוּ זָהָב בִּמְקוֹם הַנָּחַת פִּיו — פָּסוּל, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַנָּחַת פִּיו — כָּשֵׁר! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין — שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַנָּחַת פֶּה תְּנַן. וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִים. וּתְרֵי קָלֵי מִי מִשְׁתַּמְעִי? וְהָתַנְיָא: ״זָכוֹר״ וְ״שָׁמוֹר״, בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יְכוֹלָה לְדַבֵּר וְאֵין הָאוֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ! לְכָךְ מַאֲרִיךְ בְּשׁוֹפָר. לְמֵימְרָא דְּכִי שָׁמַע סוֹף תְּקִיעָה בְּלֹא תְּחִילַּת תְּקִיעָה יָצָא, וּמִמֵּילָא: תְּחִילַּת תְּקִיעָה בְּלֹא סוֹף תְּקִיעָה יָצָא? תָּא שְׁמַע: תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִּשְׁתַּיִם — אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת. אַמַּאי? תִּיסְלַק לֵיהּ בְּתַרְתֵּי! פַּסּוֹקֵי תְּקִיעָתָא מֵהֲדָדֵי לָא פָּסְקִינַן. תָּא שְׁמַע: הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָס, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע — יָצָא, וְאִם קוֹל הֲבָרָה שְׁמַע — לֹא יָצָא. אַמַּאי? לִיפּוֹק בִּתְחִילַּת תְּקִיעָה, מִקַּמֵּי דְּלִיעַרְבַּב קָלָא! אֶלָּא: תַּרְתֵּי קָלֵי מֵחַד גַּבְרָא — לָא מִשְׁתַּמְעִי, מִתְּרֵי גַבְרֵי — מִשְׁתַּמְעִי. וּמִתְּרֵי גַבְרֵי מִי מִשְׁתַּמְעִי? וְהָא תַּנְיָא: בַּתּוֹרָה — אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין! הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְסֵיפָא: בְּהַלֵּל וּבִמְגִילָּה — אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין. אַלְמָא, כֵּיוָן דְּחַבִּיב — יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ, הָכָא נָמֵי: כֵּיוָן דְּחַבִּיב — יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ וְשָׁמַע. אֶלָּא לָמָּה מַאֲרִיךְ בְּשׁוֹפָר? לֵידַע שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בְּשׁוֹפָר. וּבְתַעֲנִיּוֹת בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין וּפִיו מְצוּפֶּה כֶּסֶף. מַאי שְׁנָא הָתָם דְּזָהָב, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּכֶסֶף? אִיבָּעֵית אֵימָא כָּל כִּינּוּפְיָא דְּכֶסֶף הוּא, דִּכְתִיב: ״עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף״? וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הָתָם נָמֵי נַעֲבֵיד דְּכֶסֶף! אֲפִילּוּ הָכִי, כְּבוֹד יוֹם טוֹב עֲדִיף. רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל סָבַר לְמִיעְבַּד עוֹבָדָא כְּמַתְנִיתִין. אָמַר לֵיהּ רָבָא: לָא אָמְרוּ אֶלָּא בְּמִקְדָּשׁ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל בִּגְבוּלִין, מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲצוֹצְרוֹת — אֵין שׁוֹפָר, מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שׁוֹפָר — אֵין חֲצוֹצְרוֹת. וְכֵן הִנְהִיג רַבִּי חֲלַפְתָּא בְּצִיפּוֹרִי וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן בְּסִיכְנִי, וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָמְרוּ: לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת בִּלְבַד. אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי קְרָאָה — דִּכְתִיב: ״בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה׳״, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה׳ הוּא דְּבָעֵינַן חֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, אֲבָל בְּעָלְמָא — לָא. שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת וְכוּ׳. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: כְּמַאן מְצַלֵּינַן הָאִידָּנָא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, כְּמַאן — כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם. מֵתִיב רַב עֵינָא: שָׁוֶה יוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת, וְהָא אִיכָּא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא, וּבְיוֹבֵל לֵיתָא! כִּי קָתָנֵי — אַשְּׁאָרָא. רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מַתְנֵי הָכִי, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הָא דִּתְנַן שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת, כְּמַאן — דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כֵּיוָן דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם, הָא אִיכָּא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא, וּבַיּוֹבֵל לֵיתָא! כִּי קָתָנֵי אַשְּׁאָרָא. מַתְנִי׳ שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ — פָּסוּל. דִּיבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת — פָּסוּל. נִיקַּב וּסְתָמוֹ, אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה — פָּסוּל, וְאִם לָאו — כָּשֵׁר. הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָס, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע — יָצָא, וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע — לָא יָצָא. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִילָּה, אִם כִּוֵּון לִבּוֹ — יָצָא, וְאִם לָאו — לֹא יָצָא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע, זֶה כִּוֵּון לִבּוֹ, וְזֶה לֹא כִּוֵּון לִבּוֹ. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אָרוֹךְ וְקִצְּרוֹ — כָּשֵׁר. גֵּרְדוֹ וְהֶעֱמִידוֹ עַל גִּלְדּוֹ — כָּשֵׁר. צִיפָּהוּ זָהָב בִּמְקוֹם הַנָּחַת פֶּה — פָּסוּל. שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַנָּחַת פֶּה — כָּשֵׁר. צִיפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים — פָּסוּל. מִבַּחוּץ, אִם נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה — פָּסוּל, וְאִם לָאו — כָּשֵׁר. נִיקַּב וּסְתָמוֹ, אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה — פָּסוּל, וְאִם לָאו — כָּשֵׁר. נָתַן שׁוֹפָר בְּתוֹךְ שׁוֹפָר, אִם קוֹל פְּנִימִי שָׁמַע — יָצָא, וְאִם קוֹל חִיצוֹן שָׁמַע — לֹא יָצָא. תָּנוּ רַבָּנַן: גֵּרְדוֹ, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ — כָּשֵׁר. גֵּרְדוֹ וְהֶעֱמִידוֹ עַל גִּלְדּוֹ — כָּשֵׁר. הִנִּיחַ שׁוֹפָר בְּתוֹךְ שׁוֹפָר, אִם קוֹל פְּנִימִי שָׁמַע — יָצָא, וְאִם קוֹל חִיצוֹן שָׁמַע — לֹא יָצָא. הֲפָכוֹ וְתָקַע בּוֹ — לֹא יָצָא. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא דְּהַפְכֵיהּ כְּכִתּוּנָא, אֶלָּא שֶׁהִרְחִיב אֶת הַקָּצָר וְקִיצֵּר אֶת הָרָחָב. מַאי טַעְמָא — כִּדְרַב מַתְנָה. דְּאָמַר רַב מַתְנָה: ״וְהַעֲבַרְתָּ״ — דֶּרֶךְ הַעֲבָרָתוֹ בָּעֵינַן. דִּיבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת — פָּסוּל. תָּנוּ רַבָּנַן: הוֹסִיף עָלָיו כׇּל שֶׁהוּא, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — פָּסוּל. נִיקַּב וּסְתָמוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — פָּסוּל. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בְּמִינוֹ — כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — פָּסוּל. בְּמִינוֹ כָּשֵׁר — אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר רוּבּוֹ. מִכְּלָל דְּשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר רוּבּוֹ — פָּסוּל. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — פָּסוּל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁנִּפְחַת רוּבּוֹ. מִכְּלָל דִּבְמִינוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְחַת רוּבּוֹ — כָּשֵׁר. צִיפָּהוּ זָהָב, מִבִּפְנִים — פָּסוּל. מִבַּחוּץ, אִם נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה — פָּסוּל, וְאִם לָאו — כָּשֵׁר. נִסְדַּק לְאוֹרְכּוֹ — פָּסוּל. לְרוֹחְבּוֹ, אִם נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ שִׁיעוּר תְּקִיעָה — כָּשֵׁר, וְאִם לָאו — פָּסוּל. וְכַמָּה שִׁיעוּר תְּקִיעָה? פֵּירֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כְּדֵי שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵרָאֶה לְכָאן וּלְכָאן. הָיָה קוֹלוֹ דַּק אוֹ עָבֶה אוֹ צָרוּר — כָּשֵׁר, שֶׁכׇּל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁירִין בְּשׁוֹפָר. שְׁלַחוּ לֵיהּ לַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: קְדָחוֹ וְתָקַע בּוֹ — יָצָא. פְּשִׁיטָא, כּוּלְּהוּ נָמֵי מִיקְדָּח קָדְחוּ לְהוּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: שֶׁקְּדָחוֹ בְּזַכְרוּתוֹ. מַהוּ דְּתֵימָא: מִין בְּמִינוֹ — חוֹצֵץ, קָא מַשְׁמַע לַן. הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת כּוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאוֹתָן הָעוֹמְדִים עַל שְׂפַת הַבּוֹר, אֲבָל אוֹתָן הָעוֹמְדִין בַּבּוֹר — יָצְאוּ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת — יָצָא. וְהָתְנַן: לֹא יָצָא! אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְרַב הוּנָא, שְׁמַע מִינַּהּ. אִיכָּא דְּרָמֵי לְהוּ מִירְמֵא. תְּנַן: הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת — לֹא יָצָא. וְהָתַנְיָא: יָצָא! אָמַר רַב הוּנָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן — לְאוֹתָן הָעוֹמְדִין עַל שְׂפַת הַבּוֹר, כָּאן — לְאוֹתָן הָעוֹמְדִין בַּבּוֹר. אָמַר רַבָּה:

11 רש"י פתח ↗

מנתא דידי מאי דבעינא עבידנא ביה - אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא דהא מזבנינא ומסתלקנא הקונה ירד ויעשה ויאכל ואם באת לקנותו הרי אין עלי לעשות לך ותאכל את פירותי בחנם אם תתנהו לאריס לישקול מיניה וביה שוה חצי דינר והדינר ישאר לך והיינו תרי תילתי שהרי עכשיו אתה קונה ממני ולעולם ריבעא ממש קאמר רב פפא ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי הפירות ומעתה אוכל שני שלישים דהיינו ארבעה דינרים:

13 תוספות פתח ↗

רבא אמר קרנא הוי - וא"ת והא קופא סבא פלגא ודוחק לומר דפליג רבא אדרב מניומי וי"ל דקופא סבא פלגא משום דשתלא שקיל אפילו בגוף הקרקע פלגא וכי מסתלק בלא זמניה הוא דשקיל ריבעא משום דעליו לשלם אפילו מה שהבעל יצטרך ליתן לאריס שישמור חלקו שהיה מוטל על השתלא לשמור וכן שטפה נהרא ריבעא דאדעתא דהכי נחית שאם יסתלק בלא זימניה באיזה ענין שיסתלק שלא יקח אלא ריבעא ובקופא סבא שאין עוד מה לשמור שקיל פלגא אבל הכא המלוה אין לו בגוף כלום אלא בפירות:

14 תוספות על בבא מציעא פתח ↗

נפלו לה זיתים זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע ובעל אוכל פירות - אבל לא יקצוץ עצים אלמא קרנא הוי וקשה לאביי דאמר עצים פרי הוי במקום שאין פרי אחר ותימה דמאי פריך דהתם ע"כ מיירי שעושין קצת פירות מדפליג התם רבי יהודה ואמר לא תמכור מפני שבח בית אביה ומוקי ליה התם בשדה שאינה שלה ואי ליכא פירות כלל מה שבח בית אביה יש הלא בעל השדה לא יניחם לעמוד שם יותר אחר שנתייבשו והבעל יקוץ אותם לעצים וכן משמע נמי מעיקרא דבעי לאוקמי פלוגתייהו בנפלו לה זיתים בשדה שלה ופליגי אבל בשדה שאינה שלה דברי הכל ימכרם ופריך והא עבדים ושפחות זקנים דהוי כנפלו בשדה שאינה שלה ופליגי והנהו עבדים ושפחות ע"כ כשעושין קצת מלאכה דאי לאו הכי מה מכירה שייך בהם דמי יקנה וה"נ מיירי דאיכא בזיתים קצת פירי ולכך הוו קרנא אפילו לאביי ולפי שאין עושין אלא פירות מועטין ילקח בהן קרקע ויאכל פירות וזהו טובת שניהם אבל בשמעתין דליכא פרי אז העצים מיקרו פרי לאביי וי"ל דמ"מ מוכח שפיר דקרנא הוי אפילו כשיבש לגמרי ולהכי קאמר תנא קמא ילקח בהן קרקע אפילו מעתה שעושין קצת פירות לטובתו של בעל ופליג ארשב"ג דאמר לא תמכור משום שבח בית אביה ולא חיישינן לטובת הבעל כל זמן שעושין קצת פירות עד שתייבש לגמרי ואז ילקח בהן קרקע אבל לאביי דאמר פרי הוי וכשייבש לגמרי נוטל בעל הבית הכל אם כן אין זה טובת הבעל מה שלקח בהן קרקע ואוכל פירות משלו כי טוב לו יותר להמתין מעט עד שתייבש לגמרי ויהא הכל שלו:

1 גמרא בדלא מטא יומא דשוקא. הא דלא מוקי בדלא נגמרו נ"ל משום דכיון דצריכי עוד לקרקע הוה חלק המקבל בזה כמו שטף נהר זיתיו דלעיל ק ב במשנה וע"ש בגמרא ולשון הרמב"ם בפ"ח מהל' שכירות הל"י והטוש"ע רסי' שכ"ז צ"ע:

2 גמ' שם א"ל מאי פסדתיך. ברי"ף הגי' מאי פסידך:

3 גמ' שם עד האידנא חד השתא חמשה. נראה דר"ל דאינני חפץ שיהיה הרבה דעות ע"ד שאמרו בפסחים פט ב ע"ש ועד האידנא השני הוא משום קדרה דבי שותפי לא חמימא כו' דאיתא בעירובין ג ועי' גי' הרא"ש:

4 רש"י ד"ה דיקלא ואלים. והגביר עיקרו כו'. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה א"ל. מדקאמרת כו' שהוא דבר הנקצר בכל שנה. התוס' בב"ב לח כתבו שדרך להשהותו ג' שנים בקרקע:

6 רש"י ד"ה אפסיד. אכתי הוה שבחא. הס"ד ואח"כ מתחיל דב"ח

7 מסתלק בלא שבחא דמיסתלקנא דקאמר כו'. כצ"ל:

8 תד"ה אין בסופו. וכגון שתאלי לא היו מכחישין כו'. לכאורה זה שלא כדעת רש"י לעיל קו ב בד"ה לא יזרענה חטים:

9 גמרא אמר ליה רבא איהו אשבח כו'. כ"נ דצ"ל עי' ר"ה כז ושם לד ב ולעיל ס"פ הזהב:

10 גמ' שם ואמר רב מניומי כו' קופא סבא כו'. כצ"ל בו':

11 רש"י ד"ה מנתא דידי. והקונה ירד כו'. כצ"ל בו':

12 תד"ה מסלקין להו. ותימה כו' למה הזכיר כו'. ולעד"נ שכן דרך האדם כשאומר על דבר שלא שמעו מעולם שמעתי שלא ליחד ולומר מפלוני שמעתי שלא יתפס כשישאלוהו לאותו פלוני אלא יאמר מפלוני או מפלוני כו':

13 תד"ה רבא. וי"ל כו' משום דשתלא שקיל אפי' בגוף הקרקע כו'. זו מילתא דתמיה טובא ולכאורה בפשוט יש לחלק דשתלא הוא בעצמו נטע האילנות לכן יש לו בהם פלגא משא"כ משכנתא קבל הקרקע עם האילנות מהלוה:

14 תד"ה נפלו בסופו. וכשייבש לגמרי נוטל הבעל הכל כו' מה שילקח בהן קרקע ויאכל פירות כי טוב לו כו'. כצ"ל:

1 משנה תורה, הלכות שכירות פתח ↗

הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת אֵין לַמְקַבֵּל כְּלוּם בְּקוֹרַת הַשִּׁקְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְלֹא בְּשֶׁבַח הָאִילָנוֹת שֶׁיָּצְאוּ מֵאֲלֵיהֶן בַּשָּׂדֶה. אֲבָל מְחַשְּׁבִין לוֹ מְקוֹם הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ הָיָה בָּהֶן אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁזָּרַע בְּכָל הַשָּׂדֶה. וְהוּא שֶׁצָּמְחוּ הָאִילָנוֹת בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִזְרִיעָה אֲבָל אִם יָצְאוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְרִיעָה אֵין מְחַשְּׁבִין לוֹ כְּלוּם. וְאִם קִבְּלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים אוֹ יֶתֶר יֵשׁ לוֹ בְּקוֹרַת הַשִּׁקְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַשָּׂדֶה וְהָיוּ שָׁם זְרָעִים שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְהִמָּכֵר אוֹ שֶׁנִּגְמְרוּ וְלֹא הִגִּיעַ יוֹם הַשּׁוּק לְמָכְרָן שָׁמִין אוֹתָן וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַקַּרְקַע. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין הַמְקַבֵּל וּבַעַל הַקַּרְקַע בַּתְּבוּאָה כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת. אֲבָל הַקָּנִים הַמַּעֲמִידִים תַּחַת הַגְּפָנִים אִם קָנוּ אוֹתָן בְּשֻׁתָּפוּת הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין בָּהֶן וְאִם הֵן מִשֶּׁל אֶחָד מֵהֶן זֶה שֶׁקָּנָה אוֹתָן הֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

3 עירובין פתח ↗

אָמַר רָבָא מִפַּרְזַקְיָא: סוּכָּה דִּלְיָחִיד הִיא רָמֵי אַנַּפְשֵׁיהּ וּמִדְּכַר, מָבוֹי דִּלְרַבִּים הִיא סָמְכִי אַהֲדָדֵי וְלָא מִדַּכְרִי, דְאָמְרִי אִינָשֵׁי: קִדְרָא דְבֵי שׁוּתָּפֵי, לָא חַמִּימָא וְלָא קָרִירָא.

5 תוספות על בבא בתרא פתח ↗

ואי כורכמא דרישקא לכך נקט כורכמא דרישקא שמתקיים בקרקע ג' שנים דהיינו שני. חזקה ודרך להשהותו בקרקע כמו שיכול להתקיים:

8 רש"י על בבא מציעא פתח ↗

לא יזרענה חטין - שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין והא לא מיתוקמא אלא בחכרנות דאי בקבלנות הא אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי של זה:

9 בבא מציעא פתח ↗

הָהוּא שַׁתָּלָא, דַּאֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי שְׁבָחַאי דְּבָעֵינָא לְמִיסַּק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל. אֲמַר לְהוּ: הַבוּ לֵיהּ שְׁבָחֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִיהוּ אַשְׁבַּח, אַרְעָא לָא אַשְׁבַּח! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא פַּלְגָא דִּשְׁבָחָא קָאָמֵינָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: עַד הָאִידָּנָא הֲוָה שָׁקֵיל בַּעַל הַבַּיִת פַּלְגָא וְשַׁתָּלָא פַּלְגָא. הַשְׁתָּא בָּעֵי לְמִיתַּב מְנָתָא לַאֲרִיסָא! אֲמַר לֵיהּ: רִיבְעָא דִשְׁבָחָא קָאָמֵינָא.

« רש"ש על בבא מציעא ק״ח ×¢×´×‘ רש"ש על בבא מציעא ק״י ×¢×´× »