רש"ש על בבא מציעא ע״ט

1 גמרא ואילו רשב"א אמר השוכר אה"ח לרכוב כו'. תוספתא שם:

2 רש"י ד"ה הדרא ארעא. ושמא יפגע היובל כו'. ר"ל ואיך סתמה הברייתא דמשמע דלעולם דינא הכי הא זימנין דגם בהך תקנתא כליא קרנא דלוה ולבסוף פריך דאף אם ישאר איזה שנים עוד ביד הלוה גם זה לאו תיקון הוא אליביה דרב:

3 תד"ה אלא. מדניחא ליה כו' דמשמע כו' לא יטול כלל. ק"ק דמ"מ ה"ל למפרך שיטול המותר על כפועל בטל מחצי הדרך שלא הלך ועי' לקמן ע"ב בד"ה כולי':

4 גמרא דפרקה לטועני' בגוה. כצ"ל. כמו שהוא ברש"י וכ"ה ברי"ף ורא"ש וגירסא שלפנינו י"ל בניקוד כזה בגויה ומפני הקנים שבה נקיט ל"ר:

5 גמ' שם ש"מ ביניתא אכרסה תקלה. נ"ל דכלפי שכתבו הטבעיים דאדם אחר אכילתו משקלו קל מכשהוא רעב א"כ חזינן דכשהכרס מלא הוא קל יותר מכשהוא ריקן לכן קאמר ש"מ כו' דמלואת הכרס מעבור אינו כן אלא אדרבה גורמת כובד וכן ביניתא ממילוי ביצים שלה אך ק"ק אהאי ש"מ דלמא הטעם הוא משום נפח דאביי עצמו אמר לקמן דקשה כמשאוי ולפי' התוס' א"ש:

6 רש"י ד"ה חמר נמי ליעכב. אשוכר כו'. כצ"ל כ"ה בנ"י ורש"י שם:

7 תד"ה דפרקה כצ"ל. וקשה דהל"ל כו'. נראה דר"ל דהל"ל בשמוש למ"ד לה או לגוה ותפסו לשון לה כלישנא דבברייתא:

8 בא"ד ור"ח פי' וכו' שמכר כו'. נראה דמפרש פרקה מלשון פדיון דתרגום תפדה תפרוק ורבות בש"ס על כוונה זו ופדיון הוא משמש ג"כ למכירה:

9 בא"ד וי"ל כיון דמסיק כו'. וא"ת לישני ליה דרפסא באמת בעי לשלומי והתרעומות היא משום שינוי דעת וי"ל דלישנא דברייתא משמע דשכר אין לו אלא בעד חצי הדרך ועל שאר טענות אין עליו רק תרעומות:

10 תד"ה אשה. באיש כו'. בפשוט י"ל דאגב מעוברת ומניקה נקיט לה באשה: