רש"ש על בבא מציעא ה׳

1 רש"י ד"ה וחד להודאה ממה"ט. ממין טענת הכפירה. זה הלשון משמעו לאפוקי טענו חטין ושעורים והודה באחד מהן ומה דחקו לזה ל"י:

2 תד"ה למאן דאמר. תימה כו'. לכאורה יותר ה"ל להציג תמיהתם על תירוצא דא"נ כו':

3 תד"ה אי איתא. ה"נ אשכחנא בפ' המדיר דף ע כצ"ל דקאמר אם איתא כו'. וברא"ש דקדק עוד מלשון השתא נמי נחייבי' מדר"נ כו' ע"ש דמוכח דלא הוה גריס תיבות דליתא לדר"ח וכן ברי"ף ליתנייהו רק דלשון השתא משמעו דליתא לדר"ח ע"ש ונ"ל דהתוס' מפרשי השתא דאמרת דכוונתך לכשנגדו נחייבי' מדר"נ דבשלמא אם הרועה היה יכול לישבע הי' נ"מ דלר"ח מישתבע ש"ד שהוא בנק"ח ומדר"נ לא הוה בעי נק"ח כדעת רש"י והגאונים שהביא הרא"ש בפ' שה"ד סי' ט' ועי' לקמן יד בתד"ה דינא אבל שכנגדו אפי' מדר"נ ישבע בנק"ח כדין כה"נ ונוטלין שכ' הרא"ש שם והנ"י שכתב כאן השתא נמי כו' וישבע שכנגדו שבועת היסת ויטול א"נ להתוס' דיציבא בארעא כו' ועי' ברמ"א סי' פ"ז סי"א ויש לחלק וכן יל"פ דאם להרועה היית מחייב לישבע לדר"ח לא היה יכול להפך ודר"נ יכול להפך עי' שבועות מא אבל לכשנגדו מאי נ"מ:

4 תד"ה שכנגדו. לא שביק ליה חיי דכה"ע כו'. ק"ק משניהם חשודים שאביא לקמן דג"כ לא שביק ליה חיי מחשודים. ועמש"כ לקמן ע"ב בד"ה ותקנתא:

5 תד"ה אין לך. מדלא מייתי הכא סיפא כו'. משום דהכא נמי איכא דררא דממונא כמ"ש הרא"ש כאן והתוס' בשבועות שם להכי הוצרכו להכריע מדלא מייתי כו':

6 גמרא התם נמי כו' סבר משכחנא כו'. והא דל"ק כמו שפרש"י בהך דטעין נאנסה דשמא פשע כו' משום דאם לא ה"ל בטחון דמשכח לה יותר ה"ל לטעון דנאנסה מלהד"מ דבזה חבירו יודע בשקרו אבל אי סבר דמשכח לה אם הוה טעין דנאנסה דהיינו מתה וכה"ג יתגלה שקרו בפני כל אם יעמידנה לו בסוף להכי טעין להד"מ דאי משכח לה יאמר שמרשות הבעלים נגנבה או נאבדה:

7 רש"י ד"ה מי יהבינן ליה כולה. הרי לעז לב"ד כו'. בפשוטו יל"פ מטעם דודאי ישבע א' מהן לשקר ואפי' לרבנן דב"נ דהתם הדבר מוכרח משום דבעה"ב משלם לכאו"א כולו אבל הכא מי יהבינן ליה כולה:

8 תד"ה ותקנתא. ומתוך כו' כדפרישית. נראה כוונתם כפי' הב' של מהר"ם דלפי' הא' קשה דהא היכא דגם שכנגדו א"י לישבע חזינן דאמרינן מתשאי"ל משלם היינו בשניהם חשודים לדעת הרי"ף בפ' כה"נ דאמרי' חזרה שבועה למחוייב לה ומתשאיל"מ וה"נ כיון דעל שכנגדו אין אנו יכולים להטיל שבועה הל"ל מתשאיל"מ דהוא דינא דאורייתא ולא תקנתא ואפי' לדעת התוס' שם דבשניהם חשודים יחלוקו אינו אלא משום קנסא לפי שהוא חשוד והכא הלא אין על מה לקנסו:

9 תד"ה דחשיד. נראה דה"ט כו'. הא דל"א משום דממון איתא בחזרה כדלקמן דזה ל"א אלא בספק אבל בודאי לא מהני במה שיחזיר אח"כ וכדלקמן ר"פ א"נ ל"ת ע"מ למיקט ע"מ לשלם תשלומי כפל ובב"ק ס ב אע"פ שגזילה משלם רשע הוא וע"כ צ"ל כן לאביי: