מאירי על פסחים צ״ו ב

« מאירי על פסחים צ״ו ע״א מאירי על פסחים צ״ז ע״א »

1 פסחים פתח ↗

מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי שֶׁתְּמוּרַת פֶּסַח קְרֵיבָה, וּתְמוּרַת פֶּסַח אֵינָהּ קְרֵיבָה, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.

2 פסחים פתח ↗

וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְאִם עֵז״ — הִפְסִיק הָעִנְיָן, לִימֵּד עַל הָעֵז שֶׁאֵין טְעוּנָה אַלְיָה. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא: הַפֶּסַח שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפֶּסַח — יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ.

3 פסחים פתח ↗

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ: הַפֶּסַח שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפֶּסַח — יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ.

4 פסחים פתח ↗

אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח — קָרֵב שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ.

5 פסחים פתח ↗

אֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא? כִּדְתַנְיָא: ״כֶּשֶׂב״ לְרַבּוֹת אֶת הַפֶּסַח לְאַלְיָה.

6 פסחים פתח ↗

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אִם כֶּשֶׂב״, לְרַבּוֹת פֶּסַח שֶׁעָבְרָה שְׁנָתוֹ, וּשְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח לְכׇל מִצְוַת שְׁלָמִים, שֶׁטָּעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.

1 המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קרבה ותמורת הפסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמ' ר' עקיבא אני אפרש הפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אמר הר"ם עד שיסתאב ענינו עד שיפול בו מום ולא יהיה ראוי לקרבן ודברי ר' עקיבא אמת אין חולק עליו:

2 אמר המאירי אמר ר' יהושע שמעתי מרבותי שתמורת הפסח פעמים קרבה שלמים לאחר הפסח ופעמים שאינה קרבה כלל אלא תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' שלמים ואין בידי לפרש על איזו אמרו קריבה ועל איזו אמרו תרעה והוא הדין לפי הכרעתו של ר' עקיבא שחלוקה זו בעצמה היתה בפסח עצמו שאבד והקריב אחר ואח"כ נמצא שפעמים שקרב שלמים ופעמים שאינו קרב כלל ותרעה אלא שלפי דרכו לימד שיש תמורת פסח שאינה קריבה אע"פ שעיקרה שלמים היא כמו שיתבאר ואמר ר' עקיבא אני אפרש כלומר בין בפסח בין בתמורתו שכל שאבד הפסח והפריש אחר תחתיו ונמצא קודם שחיטת זה המופרש תחתיו והרי הוא בפנינו בשעת שחיטה וקבעתו שעת שחיטה לשם פסח ובשלא הקריבו דוחהו בידים ואפי' היה אבוד בשעת חצות כל שנמצא בשעת שחיטה שעת השחיטה קבעתו ונדחה מקביעותו ומתוך כך לא יקרב הוא עצמו שלמים אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן בתמורתו אם המיר בו עכשיו או אף לאחר שחיטה ואם נמצא אחר שחיטת הפסח יקרב הוא גופו שלמים הואיל והוא לא דחהו בידים שהרי לא היה לפנינו בשעת שחיטה שתהא השעה קובעתו לשם פסח ושיהא הוא דוחהו בידים וכן תמורתו:

3 ולענין פסק הלכה כר' עקיבא בתמורה אבל לא בפסח עצמו והענין הוא שכל שאבד פסחו והפריש אחר תחתיו ונמצא קודם שחיטת זה המופרש תחתיו והרי שניהם לפניו יקריב איזה מהן שירצה וחברו יקרב שלמים ואם המיר בזה הנמצא הואיל והיה ראוי להקריבו לפסח או שלמים כל שהמיר בו בין קודם שחיטת חבירו המופרש תחתיו בין לאחר שחיטתו אין התמורה קרבה אלא תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה שלמים ואם לא נמצא הראשון עד שנשחט המופרש תחתיו יקרב הוא גופו שלמים וכן אם המיר בו תקרב תמורתו שלמים ופסח עצמו שהמיר בו אם קדם חצות תרעה ויביא בדמי' שלמים ואם לאחר חצות תקרב התמורה עצמה שלמים:

4 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

5 הפסח כל שהוא מביאו טלה יש בכלל אימוריו האליה וניטלת ממקום הכליות עד קצת חוליות השדרה ככל שלמי הכבשים אבל אם הביאו גדי לא שאין קרבן העז ומינה טעונה אליה:

6 ופסח שעברה שנתו וכן שלמים הבאים מחמת הפסח כגון שאבד והקריב אחר תחתיו או תמורת הפסח הרי הן כשלמים לכל דבר לסמיכה ולנסכין ולתנופת חזה ושוק ולענין אכילה מיהא יש פוסקים שאין נאכלין אלא ליום ולילה כתחילת הקדישן וכן היא שנויה בתו"כ פ' ויקרא וי"מ שלמים הבאים מחמת הפסח חגיגת ארבעה עשר וזו ודאי נאכלת לשני ימים ולילה אלא שמה שעלה ממנה עם הפסח בשלחן אינה נאכלת אלא כדין הפסח כמו שהתבאר אלא שבראשון של זבחים ט' א' ובספרא פ' ויקרא מוכח להדיא כפי' ראשון:

« מאירי על פסחים צ״ו ע״א מאירי על פסחים צ״ז ע״א »