1מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד שזמנו בערב שבת או לאחר השבת ומל את שניהם בשבת בשוגג פטור מקרבן חטאת שהרי נתנה שבת לידחות אצלו באחד מהן ואע"פ שהם שני גופים מתוך שזמנן דחוק אין דקדוקו בדבר זה מצוי ואין חלוק בין שקדם את של שבת לאחר בין שקדם האחר לזה של שבת כך קבלנוה לשיטתנו ומ"מ הסוגיא מוכחת דוקא בשקדם ומל את של ערב שבת שעדיין טרדת הראוי לימול עליו אבל אם קדם של שבת חייב על האחר הואיל ודבר שיש לו קצבא הוא שהרי אף הוא מודה לחיוב באימורי צבור וכן כתבוה רבים והם מפרשים שאימורי צבור שמחייב ר' יהושע דוקא כשהוקרבו התמידין דהוה ליה למירמא אנפשיה כמו שאמרו בהדיא בסוגיא זו שאם לא כן תקשי זו של תנוקות לזו של אימורי צבור ומ"מ נראין הדברים שהסוגיא דרך דחייה נאמרה:2ולענין פסק זו של תינוקות יצאה לפטור אף בקדם את של חיוב תחלה ושל אימורי צבור יצאה לחיוב אף בשלא קרבו התמידין עדיין ששגגת אימורי ציבור במקום זריזות שאין הטעות מצויה בו וכמעט שהוא קרוב למעילה אבל אם לא מל אלא אחד מהם ונתחלף לו של שבת באותו של אחר השבת או באותו של ערב שבת אם מל אותו של אחר שבת חייב חטאת שהרי אין כאן מצוה אחר שלא הוטל עליו חיובו עדיין ואע"פ שמ"מ יצא מספק ערלה בכך ואינו צריך כלום אפי' הטפת דם ברית שלא נאמרה הטפה אלא מספק ערלה כבושה כמו שביארנו בפרק י"ט של שבת מ"מ הואיל ולא נתחייב בו עדיין אין כאן טעות בדבר מצוה אבל אם נתחלף לו של שבת בערב שבת ומל את של ערב שבת בשבת פטור שאע"פ שמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת מ"מ מצות מילה עליו שכל שעבר זמנו כל יומא ויומא זמניה הוא ונמצאת שגגתו בדבר מצוה וכבר כתבנוה במקומו במסכת שבת פרק מילה:
